בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוסיקה שתציל את ירושלים

איך יוצרים מוסיקת טכנו מטפיפות רגליהם של חרדים במאה שערים? עמנואל ויצטום, אוצר פרויקט "פירורים" שיועלה בפסטיבל "מתחת להר", יחד עם אבי בללי ורע מוכיח, מסביר כיצד יצירת וידיאו וסאונד יכולה להציל את העיר

תגובות

בבית שעמנואל ויצטום גדל בו לימדו לחשוב מחוץ לקופסה. "דברים אף פעם לא התקבלו כפי שהם", הוא מסביר בפגישה בבית קפה. "נגיד הכוס הזאת שמונחת על השולחן היתה יכולה להעלות שאלות כמו 'למה זו כוס? מדוע היא בנויה ככה? מה היא מנסה להגיד? מה הרקע שלה?' לפעמים זה היה מאוד טרחני אבל אני חושב שזה השפיע עלי וגרם לי להסתכל על דברים בצורה מאוד ביקורתית".

המוסיקאי בן ה-35, בנם של עיתונאי ערוץ 1 דוד ויצטום והעורכת ב"קול המוסיקה" ציפי ויצטום, מספר שהסקרנות הלא כל כך בסיסית שהנחילו לו הוריו, היא זו שגרמה לו להתבונן גם על ירושלים - העיר שנולד וגדל בה - בצורה שונה, והולידה בעקיפין את מה שמסתמן כפרויקט חייו.

במסגרת תפקידו כמנהל האמנותי של המרכז התרבותי "המעבדה" הירושלמי, חיפש ויצטום דרכים לחבר אליו את העיר, לא רק כמקור השראה אלא באופן פיסי ממש. "הדבר נבע מזה שאני כירושלמי מרגיש שירושלים מתה לי, גוססת לי בין האצבעות. הדבר היחיד שקורה זה שבסתר גונבים אותה ובפועל מדברים על זה שמצילים אותה", הוא אומר. "כל המלחמות הפוליטיות שנכנסות לעיר ועוסקות בגבולות ודת מונעות את השיח הציבורי והחברתי. מה שניסיתי לעשות זה לבנות תוכנית אמנותית שבעצם נוגעת באספקטים האלה ומביעה אותם דרך אמנות".

האג'נדה הזאת הניעה את פרויקט "פירורים" שיעלה הערב (במתכונת חזרה גנרלית פתוחה), מחר ומחרתיים בגלריה 23 בעיר במסגרת פסטיבל "מתחת להר". במשך שבוע, שבעה אמני וידיאו וסאונד מקומיים ובינלאומיים הסתובבו ברחבי ירושלים, הקליטו וצילמו את העיר. את הקלטות השטח והדימויים שלכדו הם מעבדים, ומאלתרים באמצעותם בהופעה חיה; מעין ג'אם סשן אודיו-ויזואלי שיוצר פסיפס אמנותי של העיר ב-360 מעלות.

ויצטום, שמשמש כאוצר ויתפקד גם על תקן המנצח, העלה בשנה שעברה פרויקט דומה כשהמסגרת המוסיקלית היתה אקספירמנטלית. הפעם הכיוון הוא טכנו/דאבסטפ בשימוש מינמיליסטי של דגימות מקטעים מוסיקלים קודמים של המשתתפים. ויצטום שואף שהיצירה כולה תתבסס על הקלטות מהשטח; שטפיפות רגליהם של חרדים במאה שערים יהוו את הביט שעליו תיבנה היצירה. הערב מחולק לפי נושאים: טבע, אנשים, תעשייה, דת וקולאז' שמחבר בין כולם.

על כוסית ערק

בניגוד לשאר המשתתפים בפרויקט, ויצטום מסתובב ומקליט בעיר כבר מחודש דצמבר. הוא חרש את ירושלים לאורכה ולרוחבה החל מעין כרם, דרך הנחלאות והשווקים ועד למאה שערים והעיר העתיקה.

כמי שנולד וגדל בירושלים, האם במהלך ההקלטות נלכדו באוזניך צלילים שלא שמת לב אליהם קודם?

"ועוד איך", הוא אומר בהתלהבות. "זה לא רק עניין של צלילים אלא דו שיח. אני תפשתי את ירושלים כמקום שמחולק לגבולות, מקום שקהילות בו נלחמות זו בזו. ואז אני מסתובב במאה שערים ואני רואה חרדים מדברים אחד עם השני ביידיש ומדברים עם מישהו ערבי בעברית ומנסים לתכנן פעולה מסוימת ביחד, נגיד להעביר משהו ממקום אחד לשני. יש שם דיאלוג שהוא מדהים. שיתוף הפעולה קורה כי הוא חלק מהיום-יום ולפעמים אתה לא תופש את הדברים האלה כי אתה אומר לעצמך: 'ברור שהם לא מדברים אחד עם השני כי הם חיים בעולמות אחרים לחלוטין'. מעבר לזה, לא משנה איפה אתה מקליט בירושלים אתה נתקל בדברים מוטרפים. לדוגמה, הייתי בכנסיית הקבר בעיר העתיקה ובחמש דקות כבר הקלטתי עשר שפות; הודית, פיליפינית, גרמנית, איטלקית, רוסית, ארמנית. כל זה בחמש דקות הקלטה! איפה עוד אתה יכול למצוא דבר כזה?"

מה עוד מאפיין את הסאונד של ירושלים לעומת, נגיד, הסאונד של תל אביב?

"אני חושב שהסאונד של ירושלים הרבה יותר ארצי. אנשים הרבה יותר מתוחים שם וזה בא לידי ביטוי בדיבור שלהם, שהוא הרבה יותר ישיר. יש את מרכז הפלאפל התימני בירושלים שהוא לפי דעתי הפלאפל הטוב ביותר בארץ, והבעלים מכיר אותי מאז שאני בן 6 בערך. נכנסתי לשם כי רציתי להקליט את הדו שיח שלהם, אז הוא קודם כל נתן לי כוסית ערק ופלאפל ואמר לי: 'שב כמה שאתה רוצה'. יש משהו כזה שהוא לחלוטין בלתי אמצעי וזה מאוד מאפיין את העיר. מצד שני, כשאתה מסתובב במאה שערים, אתה מרגיש בכל רגע נתון שאם מישהו רואה אותך עם מכשיר הקלטה, הוא עלול לסקול אותך. אז זה איזשהו מתח פנימי כזה. אני חושב שאין רוגע בירושלים והפרויקט מביע את הדבר הזה. 'ירושלים תגעש סביבכם' הוא המשפט שמוביל הפרויקט וזו לא סתם שורת מכירה, זה לחלוטין ככה".

באסים רוטטים

יחד עם ויצטום ישתתפו בפרויקט המוסיקאים אבי בללי ("נקמת הטרקטור") ורע מוכיח ואמני הווידיאו אריק פוטרמן ומורן גוטמן. אליהם יצטרפו אמן המולטימדיה, הצלם והמוסיקאי הגרמני תומאס קונר והיוצר האלקטרוני הצרפתי קאנגדינג ריי. אם להסתמך על עבודות קודמות של השניים, צפוי ערב עמוס בסים רוטטים. "העבודות של קונר מדגימות הזרה מהמקום שבו אנחנו נמצאים", מספר ויצטום. "יש אצלו התעסקות גדולה בהגירה, בכל הנושא של זרים בתוך סביבה הגמונית ואני חושב שזה מתחבר נפלא לפרויקט".

מכאן הם ימשיכו לסיבוב הופעות בצרפת ובשנה הבאה יופיעו אתו במדריד. לשילובם של אמנים בינלאומיים ב"פירורים" היה משנה חשיבות מבחינת ויצטום, שניגן בעבר בפלטפורמות בינלאומיות מכובדת כמו התזמורת הסימפונית של בוסטון, אנסמבל אינטרקונטמפורן פאריס תחת פייר בולז, התזמורת הקאמרית אורפאוס ותזמורת האופרה של ברלין תחת דניאל ברנבוים. "אנחנו נכנסים יותר ויותר למקום שאנשים מחו"ל לא רוצים לדבר אתנו, לא רוצים להופיע פה", הוא אומר מניסיונו האישי. "הפרויקט הזה יוצר מסגרת מאוד פתוחה שמאפשרת לאמנים להכיר את המציאות הישראלית בצורה לא מפולטרת; לא דרך עיתונות או טלוויזיה או חברים, לא דרכי. פשוט באים ומסתכלים וזה מבחינתי גם ערך מוסף חשוב מאוד. אנשים לא תופשים את ירושלים בכלל כמקום אלא כסמל. בין שזה מקום מדכא, כבד, קר או גבוה. לאמנים האלה ניתנה הזדמנות לחוות אותה אחרת. בדרך כלל אמנים שמגיעים לפה מסתובבים שעתיים בעיר העתיקה, מופיעים והולכים. במקרה הזה החבר'ה נמצאים פה שבוע, מקליטים, חורשים את העיר וזה חשוב".

האם היה רוצה לעורר גם בקרב הקהל תשומת לב חדשה לעיר? "מאוד", הוא אומר בלהט. "אני חושב שתתעורר אצלם תשומת לב חדשה לישראל בכלל. אני לא רוצה לשים דגש מוחלט בפרויקט על הניגודיות, המאבק או על המתח בעיר, אלא גם על ההרמוניה, על זה שאנחנו כן יכולים להתקיים ביחד. העיר הזאת היא דוגמה מושלמת לזה, כי בתוך כל המתח היא מתקיימת ביחד".



עמנואל ויצטום. בזכות הסקרנות שהנחילו לו הוריו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו