בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורות הכרך של רון גלעד

למרות נטייתו לדחות הצעות עבודה מהחברות הגדולות, בניו יורק ובמילאנו נחשב רון גלעד לאחד מהשמות הבולטים בעיצוב גופי תאורה. את ההשראה שלו הוא קיבל בחנות פרחים בתל אביב

תגובות

זו לא היתה התגובה שציפה לה. כשפיירו גנדיני מבקר מעצבים צעירים בסטודיו שלהם ומזמין אותם לעצב לחברה שלו, הם בדרך כלל עונים בחיוב, במהירות רבה ובהתלהבות רבה. אבל רון גלעד הגיב אחרת.

"הסטודיו של רון היה מקסים, מלא דברים קטנים נהדרים ומלאי פרטים שהוא יצר. הוא היה פיוטי וחתרני", אומר גנדיני, נשיא "פלוס", חברת התאורה האיטלקית שקידמה ב-50 השנים האחרונות שורה של מעצבים גדולים, כמו אקילה קסיטיליוני. "אמרתי לו: ?אתה לא רוצה להפוך את הרעיונות הנפלאים האלה למוצרים אמיתיים?' ורון אמר: ?לא מעניין אותי לעשות מוצרים אמיתיים'. ?אבל אם לא תעשה מוצרים אמיתיים, איך תוכל להיות מעצב אמיתי?' ?לא מעניין אותי להיות מעצב אמיתי'. ?אבל אתה בטח צריך כסף'. ?לא מעניין אותי כסף'. ישבנו על הרצפה ודיברנו. היה משהו כל כך נדיר במקום ובאיש, עד שהייתי מוכרח לנסות לעשות משהו".

בסופו של דבר נכנע גלעד. גופי התאורה המדהימים מבחינה חזותית והגאוניים מבחינה טכנולוגית שעיצב ל"פלוס" היו בין המוצרים המדוברים ביותר ביריד הרהיטים במילאנו בשנה שעברה וביריד שהתקיים בחודש שעבר. מאז הוא מופצץ בהצעות מחברות אחרות, אבל תגובתו נותרה אמביוולנטית.

"אני קצת מבולבל מכל זה", הוא אומר. "אני לא רוצה להתחייב ליותר מדי פרויקטים. אני עובד עם שני עוזרים, שלושה ימים בשבוע, ואני צריך להיות לבדי בשאר הזמן. אני לא רוצה לעשות אותו דבר לחברה הזאת ולחברה האחרת בשינויים קטנים, כמו שעושים כמה מעצבים. אם אין לי מערכת יחסים אישית טובה עם האנשים, זה פשוט לא מעניין אותי". זה היה יכול להישמע כמו הצטנעות, אבל גלעד מוכן לעבוד רק בתנאים שלו.

גלעד, ישראלי בן 38, שיערו הארוך קשור בזנב סוס, יושב בסטודיו שלו בברוקלין, מעשן סיגריה אחרי סיגריה ומועך אותן בכוס יין שבורה. "קשה לי מאוד להיפטר מחפצים", הוא מסביר. "כשהכוס נשברה, היא כבר לא יכלה להכיל נוזלים, אבל היא יכולה להכיל אפר, אז שמרתי אותה. כאן הכל נשבר".

"כאן" זו הקומה השמינית של מחסן ישן שבו הוא מתגורר ועובד, המשקיף אל נוף פנורמי מהפסולת התעשיייתית של המספנה הצבאית בברוקלין ועד לב העיר מנהטן. גלעד מבלה כאן כמעט את כל זמנו, פרט לביקורי עבודה באיטליה וחודש שבו הוא שוהה בישראל מדי חורף.

"קשה לי מאוד לעזוב", הוא אומר. "פעם בשבוע אני יוצא לקנות סיגריות ואוכל. פעם בשלושה חודשים אני הולך לצ'לסי לראות תערוכות. וזהו. אף פעם לא אהבתי את ניו יורק. אני רוצה לעזוב מהר ככל האפשר. אבל אני אומר את זה כבר עשר שנים. החלל הזה והדברים שבתוכו, הם אני. אני חי על הקצה של הכל".

הסטודיו מלא דגמים, שרטוטים, אבות-טיפוס וחפצים מוגמרים. יש פרצי סוריאליזם בעבודתו - הבולטים במיוחד במראות המעוצבות כמשיכות מכחול - אבל הסגנון השולט הוא מינימליזם. כיסאות, שולחנות, קערות, אפילו דגמי בתים צומצמו לכדי סילואטות לינאריות של גרסאות ארכיטיפיות של עצמם. תוכן הסטודיו שלו משמש כיומן של חייו כאן, אפילו שלושת לוחות העץ שניצבים ליד ערימת שברי זכוכית. הלוחות היו מדפים, שהחזיקו אבות-טיפוס עד שהתמוטטו לילה אחד. הכוסות השבורות היו תוצאה של אותו לילה.

לאחר שלמד עיצוב בבצלאל, עבר גלעד לארצות הברית ב-2001 והקים עם חבר את החברה "Designfenzider". הם יצרו את הרהיטים והמוצרים שלו, עד שהוא התפטר בשנה שעברה. "היתה לי יותר מדי אחריות", הוא נאנק. "עיצוב. פיתוח. הפקה. מכירות, שיווק. צריך לטפל בכל הדברים האלה. החברה גזלה ממני את כל האנרגיה וכל טיפת אושר. אף פעם לא אעשה את זה שוב".

עבודתו משכה את תשומת לבה של פאולה אנטונלי, האוצרת הבכירה לעיצוב במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. "היא כל כך מאוזנת ומפתיעה", היא אומרת. "חוש הומור יבש ואלגנטיות הורסת. קרוב מאוד לשמימי". היא הציעה לגנדיני להזמין אותו לעצב ל"פלוס".

העיתוי היה מושלם. התאורה עוברת טרנספורמציה בימים אלה בשל התפתחויות במקורות לחיסכון באנרגיה, כגון הספוטים הזעירים המופקים באמצעות דיודות פולטות אור (נורות לד). הטכנולוגיות החדשות מאפשרות למעצבים וליצרנים לייצר גופי תאורה בצורות שונות באופן קיצוני, וגלעד ניצל זאת בתענוג.

"כמינימליסט-על מטבעי", הוא אומר, "הצמצום של מקור האור למשהו כל כך קטן היה בשבילי גן עדן. אפשר לעשות מה שרוצים עם הצורה. זה כמו להיות ילד בחנות ממתקים. אבל יש מגבלות. הטכנולוגיה אמנם מפותחת, אבל האור שהיא מספקת הוא לא רומנטי כמו נורת הליבון הישנה. לי חשוב לשמור על פיוטיות כלשהי".

בלוחות התאורה Wallpiercing שעיצב ל"פלוס" בשנה שעברה יצר גלעד מעגלים קטנים של נורות לד והציב אותם במדויק מאוד, אך כמו באקראי, כך שנוצרים רבדים עדינים של אור. הוא ייצר סדרה של מעגלי לד גדולים יותר ב"2620", שנדליר של "פלוס" שנחשף במילאנו בחודש שעבר, וגיבב אותם יחד במראה מערבולת.

"זה מבוסס על זיכרון ילדות של תצוגת חלון ראווה בחנות פרחים בתל אביב", אומר גלעד. "העציצים הוכנסו שם לתוך טבעות, שהיו מחוברות לכנים בנקודות חיבור יחידות, והוצבו בזוויות, כך שנראו כאילו הם רוקדים. כשראיתי את זה כילד זה היה בשבילי קסם. אם מסתכלים על ?2620' מלמטה, זה נראה כמו פרח מושלם, אבל מכל זווית אחרת זה נראה כאוס. כאוס גמור מסדר מושלם".



גופי תאורה בעיצוב רון גלעד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו