בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדריכלות | בריכת מים במקום מזגן

בית פיליפ מוריי, שנבנה באילת בשנות ה-50 בתכנון אבא אלחנני, מדגים את הפרשנות הקלילה והאוורירית שזכה לה המודרניזם הישראלי חמור הסבר בעיר הדרומית

תגובות

לעתים רחוקות מצליח בניין אחד למלא תפקיד חשוב כל כך בחייה של עיר, כפי שמילא באילת בית פיליפ מוריי, מועדון ההסתדרות ובניין הציבור הראשון ביישוב. מאז חנוכתו ב-1957, בימים שבהם התגוררו בעיירה הדרומית רק כמה אלפי תושבים, הוא היה ונותר מוקד הפעילות התרבותית והקהילתית. "גם תיאטרון, גם קולנוע, גם חוגי מחול, גם ספרייה עירונית, גם לימודי בגרות ולימודי ערב, גם מועדון הצילום הראשון של אילת, כל הדברים החשובים של העיר התרחשו בו", מעיד שמוליק תגר, שניהל את המקום במשך שנים רבות. "כל האמנים של מדינת ישראל הופיעו פה על הבמה - 'הפרברים', 'התרנגולים', חוה אלברשטיין, אפילו הפילהרמונית עשתה פה קונצרט".

בית פיליפ מוריי, השוכן בשדרות התמרים במרכז אילת, היה מעין גרסה מדברית מקומית לקולנוע הקטן שמופיע בסרט "סינמה פרדיסו", כולל הרגעים הקומיים והטרגיים. כיום הוא ממשיך לפעול בתפוסה מלאה, אבל מהבניין המקורי שתיכנן אבא אלחנני נותר מעט מאוד. חרף איכויותיו האדריכליות הבולטות ועל אף שהוא מוכרז לשימור על ידי העירייה, הבניין עבר שינויים מפליגים. חללי הפנים שופצו בגסות ועל גבי החזיתות הותקנו תוספות מאולתרות.

בית פיליפ מוריי הוקם על ידי ההסתדרות במסגרת פרישה של כ-70 בתי פועלים ברחבי הארץ. הוא נקרא על שמו של מנהיג פועלים סקוטי-אמריקאי שעמד בראש הסתדרות עובדי הפלדה בארצות הברית. לאחר מותו ב-1952, תרם ארגונו סכום נאה להקמת מועדון פועלים בעיר בדרום ישראל. הפועלים האמריקאים האמינו שבאמצעות המועדון הם יוכלו לשפר את תנאי הרווחה של הפועלים האילתים ולסייע להם להתארגן ולשמור על עצמתם.

התופעה של קריאת בנייני ציבור על שם מנהיגי פועלים מרחבי העולם לא היתה ייחודית לאילת. בעידוד ממשלת ישראל פיתחה ההסתדרות בשנות ה-50 וה-60 קשרים חמים עם ארגונים כמו האיגוד האמריקאי לפועלי תעשיית הרכב או איגוד התופרים של בגדי הנשים בארצות הברית.

אנשי ההסתדרות הצליחו לגייס תרומות רבות מארגוני עובדים בחו"ל ולבנות בין השאר את אצטדיון הכדורגל ע"ש דייוויד דובינסקי בחיפה (1955), מרכז תרבות ע"ש יוסף ברסלאו בנהורה (1958), מרכז נוער ע"ש וולטר רויטר בחולון (1962) ובניינים רבים אחרים.

קירור טבעי

ובכל זאת, בית פיליפ מוריי באילת בולט בקרב הקבוצה הזאת ובכלל. מבחינה אדריכלית, הוא מבטא את ההבטחה הגדולה של התנועה המודרנית בארץ. המודרניזם הישראלי חמור הסבר ורווי הבטון קיבל אופי מיוחד באילת - קליל, אוורירי וחדשני, מחובר היטב לשיח המודרני הבינלאומי אך גם לרוח המקום.

האקלים הקשה והטמפרטורות הגבוהות אילצו את אלחנני ועמיתיו למצוא פתרונות מקוריים ליצירה של חללים נוחים לפעילות, ולחפש אחרי חומרי בנייה ייחודיים שישתלבו עם הסביבה. אלחנני גילה רגישות רבה לכל אלה בתהליך התכנון. הוא חילק את הבניין לשלושה חלקים. באגף הצפוני מיקם את המשרדים וחדרי החוגים והסדנאות, באגף הדרומי מיקם את האולם ובאמצע הציב מבואה רחבה שהגג שלה מורכב מרפפות פתוחות לשמים.

כדי להתגבר על העדר מערכות מיזוג אוויר הוא הקיף את הבניין בקירות עבים של 95 ס"מ, ולכיוון צפון הציב חזית כפולה - המעטפת החיצונית בנויה ממערכת של לבני בטון מתועשות ומחוררות ("פריקסט") ואילו המעטפת הפנימית, שפונה לחדרי המשרדים והסדנאות, מורכבת כולה מחלונות הזזה.

בין לבני הבטון היו מניחים קוצים שנאספו בסביבה ומערכת של טפטפות היתה מרטיבה אותם במעט לחות. הרוח הצפונית שהיתה נושבת דרך לבני הבטון והקוצים היתה מקררת את אגף המשרדים ועוברת ללובי, שם היתה "מסיעה" את האוויר החם כלפי מעלה ומותירה חלל נעים וקריר. כדי להעצים עוד יותר את האיוורור הטבעי, אלחנני הציב במרכז המבואה בריכת מים שהיתה אמורה לסייע בקירור האוויר. בתוכניות הוא אף צייר בתוכה כמה דגים מצחיקים בהשפעת קסמו של הים האדום.

מעל הבריכה הותקנה מערכת של מדרגות תלויות, הראשונה מסוגה בישראל, שנהפכה למקור גאווה לתושבי העיר וחיזקה את דמותו החדשנית של הבניין. בתמונה מפורסמת משנות ה-60 נראים בכירי ההסתדרות ונכבדי העיר עומדים על המדרגות ומחייכים בהתלהבות לנוכח הפלא הטכנולוגי.

כלפי חוץ צופה הבניין באבן גרניט בשילוב אבן מקומית, מה שהקנה לו צבעוניות מדברית דהויה. הפן המקומי של בית פיליפ מוריי מתיישב עם פרויקטים נוספים של אלחנני מאותם שנים, בפרט בית העם בכפר שמואל (שנסקר במדור זה ועבר אף הוא שינויים מפליגים) וכן וילה פרטית בקיסריה. הזיקה בין שני המבנים ניכרת הן בשימוש באבן כחומר גמר והן בתפישה גיאומטרית נקייה.

מקום מפגש

הסביבה הייחודית של בית פיליפ מוריי ונדירותו בנוף האילתי הפכו אותו למקום בילוי פופולרי בעבור התושבים. הוותיקים שבהם זוכרים את ההקרנות הראשונות של הסרטים, שהופרעו לעתים על ידי עבריינים שהתיישבו בעיר בשנותיה הראשונות. אחרים זוכרים את הלובי המקורר, שזכה כמה שנים מאוחר יותר למערכת חדישה של מיזוג אוויר.

"זה היה המקום היחיד שבו היית יכול לאכול קרטיב מבלי שייזל עליך", מוסיף תגר. "זה נהפך למקום מפגש, כי בעצם לא היה שום מקום אחר", מעידה מרב אפק, שמשמשת כיום כמנהלת תוכניות התרבות של הבניין. "כשעוד לא היו לאף אחד טלפונים או פלאפונים, כאן היו קובעים להיפגש. בסופי השבוע היו ברחבה בחוץ הרקדות בהשתתפות אלפי תושבים".

במשך השנים עבר הבניין שינויים ושיפוצים ורבים. על החזית המערבית שלו הודבקו שתי קומות של חדרים מבטון, את גרם המדרגות התלוי והמופלא פירקו לטובת הקמת בית קפה. תקרת הרפפות של המבואה נסתמה לחלוטין, וכמוה גם החזית הכפולה עם מערכת האיוורור הטבעי. זו תופעה מדאיגה שמתרחשת כמעט בכל אחד מבתי הפועלים שהוקמו ברחבי הארץ. ההסתדרות אינה מקפידה לשמור על האיכות המרהיבה של הנכסים האדריכליים שלה ובהעדר פיקוח של הרשות המקומית הם הולכים לאיבוד.

בימים אלה מתכננת עיריית אילת להקים אולם קונצרטים חדש בתכנונו של המעצב הישראלי-בריטי רון ארד. אלה חדשות טובות לחובבי התרבות בעיר שנאלצים להסתפק באולם המצומצם והמיושן של פיליפ מוריי, שמכיל כ-320 מקומות בלבד. עם זאת, יש לקוות כי הפרויקט החדש ילווה בשיפוץ מקיף ורגיש של בית התרבות הראשון של אילת, כיאה למעמדו ולפני שיהיה מאוחר מדי.



בית פיליפ מוריי באילת. על גבי החזיתות הותקנו תוספות מאולתרות


בית פיליפ מוריי בשנות ה-60. נחשב לפלא טכנולוגי. מתוך הספר הפרויקט הישראלי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו