בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגיל 65 דבי הארי עדיין "בלונדי"

היא היתה חלק מהפסקול של ניו יורק בשנות ה-70, אבל גם כיום משמשת השראה למלכות המצעדים. עם צאת אלבום חדש של להקתה "בלונדי" מגלה הארי איך אפשר להיות אלילת פופ גם בגילה

תגובות

לדבי הארי יש מוניטין של מרואיינת קוצנית, שעלולה להיות חסכנית במילים ומרוחקת כשהיא לא במצב הרוח המתאים. נראה שבגיל 65 ולאחר כמעט 40 שנה בעסקי המוסיקה, הזכות הזאת שמורה לה. כאשר כתבת ה"סאנדיי טיימס" לין בארבר ריאיינה אותה לפני כמה חודשים, היא קיבלה מספר כה רב של תשובות בנות מלה אחת עד שלבסוף היא בחרה לתאר אותה כ"סבתא שמנמנה", במה שככל הנראה היתה הפעם הראשונה שבה מישהו השווה את הארי - אחד מסמלי הפופ הגדולים של אמריקה - לסבתא.

מבחינה טכנית היא מבוגרת דיה, אבל כשהארי נכנסת למסעדה במלון בלונדון, כשבידה קערת סלט פירות שאותו התחילה לאכול כשהיתה למעלה בחדרה, אין בה שום דבר סבתאי. היא לובשת בגדים בצבעים מתנגשים - חולצה כתומה, עניבת סאטן כחולה, מגפי מתאבק עם שרוכים, שיער פלטינה שמזכיר צמר גפן מתוק, וגם - הכניעה היחידה הנראית לעין לגיל - משקפי מצבט על שרשרת שכרוכה סביב צווארה. בהתחשב במין, בסמים ובסגנון החיים הרוקנרולי שניהלה בשנות ה-70, השנים הותירו עליה חותם קל בלבד.

"אני לא יודעת אם אי פעם אני חשבתי שאחיה עד גיל 65", היא אומרת ביובש, ואז משנה את דעתה. "חשבתי שאגיע לשיבה טובה, כי תמיד הרגשתי שיש הרבה מה לעשות. היה מה שהניע אותי. תמיד חשבתי בהווה".

קול הדיבור שלה נשמע כמו כמו הקול שלה כשהיא שרה, צעיר בצורה מפתיעה וגבוה, ולמרות השעה המוקדמת, הארי במצב רוח פטפטני. האלבום החדש הראשון של "בלונדי" מאז 2003 יצא החודש, ואחרי שמונה שנים שבהן היא עשתה מכל הבא ליד - אלבום סולו, הופעות ג'אז, קמפיין בנושא איידס - הזמרת נראית מוכנה מאי פעם לפגוש מחדש את המהומה ש"בלונדי" עדיין מייצרים.

והמהומה רבה. כאשר הארי התראיינה החודש בתוכנית הרדיו הבריטית Desert Island Discs ("דיסקים לאי בודד"), קירסטי יאנג אמרה לה: "זו הרגשה מוזרה לשבת ליד אייקון. כשהייתי יותר צעירה, במשך עשר שנים רציתי להיות דבי הארי".

דבריה משקפים תחושה שהיתה משותפת לנשים רבות אחרות שנתקלו בה לראשונה בימי שיא התהילה של "בלונדי" בסוף שנות ה-70: יופי פראי, מסוגננת עד אימה, משלבת במומחיות בין בין פאנק לווינטג'. הוסיפו לכך את הגישה של "בלונדי" שהיתה תמהיל בין נערת פופ של שנות ה-60 לבין עמדת ה"קפצו לי" של הגל החדש, ולא היה אפשר לעמוד בפני הארי; האלבום שנחשב בדרך כלל לטוב ביותר של הלהקה, "Parallel Lines" מ-1978, כלל חמישה להיטים ובהם "Heart of Glass". "היינו מסתובבים יחד, משתוללים יחד, ניסינו לבנות מוניטין ורפרטואר", כך נזכרת הארי בימים ההם עכשיו. "ההופעה הראשונה שלנו בתשלום היתה בסנטרל פארק בערב ראש השנה, ב-1976. קיבלנו את הסכום המדהים של 500 דולר".

ובכל זאת, איך ההרגשה להיות אייקון? צלם הרוק האמריקאי בוב גרואן תיאר לאחרונה את הארי כ"מרילין מונרו של הדור שלה". "אייקון?", היא חוזרת על המלה. "אני מניחה שהייתי. אבל משתמשים במלה ?אייקון' יותר מדי. אייקון זה פסל מגולף בעץ. בהתחלה זה זיעזע אותי, כשהתייחסו אליי כך. זו היתה אחריות, וזה בלתי אפשרי לחיות את זה - אתה אמור להיות מת, קודם כל".

לפי הערכה שלה עצמה, הארי איננה מפורסמת מספיק כדי להיות אייקון: "אני עדיין סוג של דמות פולחן. אני לא ג'יי-לו, אני לא במדורי הרכילות. לפעמים ב'ניו יורק פוסט'".

אבל אם הארי לא היתה קיימת, אפשר להניח שגם מדונה לא היתה, ולא ליידי גאגא שפופ המצעדים שלה עמוס במידה דומה ברעיונות על תדמית, אמנות ומיניות. כך שהיא צודקת בנוגע לאחריות שמתלווה לסטטוס שלה - לאנשים יש ציפיות. היא עושה כמיטב יכולתה כדי לעמוד בהן: מאוחר יותר באותו יום, במסיבת ההשקה לאלבום, היא מדגימה מה זה אומר לתת "נוכחות" טובה. בקצה אחד של החדר יש ציור סוריאליסטי של האמן ההולנדי כריס ברנס, המתנשא לגובה 2.5 מטרים, שהוא גם עטיפת האלבום החדש של "בלונדי", "Panic of Girls". לאחר שקהל המורכב מאנשי התעשייה מחכה לה במשך שעה, הארי מובלת פנימה על ידי יחסי הציבור שלה, ואז מתייצבת מול התמונה העצומה ופשוט עומדת לבדה, ללא ניע, בזמן שהאולם משתתק. זה היה יכול להיראות מגוחך - גברת בלונדינית קטנה מול ציור ענק - אבל זה לא. היא נוטפת כריזמה.

מה זה בלונדי קלאסי

הארי לוקחת נגיסה קטנה, כמעט בגניבה, מפרי טרופי, ואומרת: "כל הזמן רצינו לעשות אלבום חדש. אני לא רוצה שהחומר שלנו משנות ה-70 יהיה הסוף'". וזה מובן לחלוטין: יצירת אלבום חדש התואם את האלבומים התקופתיים של "בלונדי" משנות ה-70 עשויה להיות משימה קשה לכל אחד, לא כל שכן ללהקה שחברים בה כיום רק שלושה מחבריה המקוריים - הארי עצמה, בן זוגה לשעבר הגיטריסט כריס סטיין והמתופף קלם בורק. במקום זאת, הם עשו את הדבר השני הכי טוב: "פאניק אוף גירלז" הוא אלבום קליט ומודרני שנשמע כמו בלונדי, רק עם טקסטורות אלקטרוניות של המאה ה-21.

הלהקה, שפועלת כיום ללא חברת תקליטים (כפי שעושים מוסיקאים ותיקים רבים, נפגעי קיצוצי תקציב תאגידיים), סגרה עסקה שלפיה האלבום יופיע בתחילה עם מהדורה מיוחדת של המגזין "קלאסיק-רוק" שתוקדש ל"בלונדי", ורק לאחר מכן ייצא באופן מלא ביולי. בכך, הלהקה פונה ישירות למעריצים ותיקים ולא למי שעדיין צריך לגלות אותם - עובדה אירונית ביחס לכך שבמהלך ההקלטה הארי היתה נחושה בדעתה שהאלבום החדש אמור להישמע "עכשווי". התוצאה, שהופקה על ידי קאטו קנדוואלה וג'ף זלצמן מ-"My Chemical Romance" ו"Killers", עומדת בקריטריון הנ"ל: הגיטרות פחות בולטות, הקלידים כבר בחזית, וכל העניין מעוטר בזוהר אלקטרוני עדכני.

"אני לא רוצה להיות כמו ה'טמפטיישנס', עם רקיעות ברגליים", אומרת הארי, ומנענעת רגל אחת כדי להדגים ריקוד מסונכרן. נראה שהיא מתכוונת לכך שהיא לא רוצה ש"בלונדי" תמחזר את עצמה, אף שהיא מוסיפה: "ניסינו לעשות אלבום ?בלונדי' קלאסי".

מה זה "בלונדי" קלאסי? "מאז ומעולם השתדלנו לייצר שירים טובים. כריס ומאט (כץ-בוהן, הקלידן הנוכחי של הלהקה) הם פזמונאים פוריים (הארי שותפה בכתיבתם של שישה מתוך 11 שירים באלבום). לשירים שלנו יש פן חברתי, בשילוב עם רעיונות רומנטיים חדשים והייפ ניו-יורקי. אנחנו שואבים השראה מסרטים וטלוויזיה. בשלב מוקדם יותר קיבלנו השראה מקומיקס, פנטזיה ומדע בדיוני".

היא אמרה זאת, או דברים דומים, פעמים רבות בעבר; אפילו אחרי 40 שנה, נראה שהיא מוקסמת מאורח החיים ההיפסטרי של ניו יורק. האם היא מעורבת בהפקה? "לא יותר מדי. אני לא אוהבת לשבת בסטודיו ולשמוע אותו שיר 10,000 פעם".

הארי אומרת שהיא עדיין חושבת על עצמה כ"פשוט נערת ג'רזי בסופו של דבר" אף שהיא עזבה את ניו ג'רזי לטובת מנהטן באמצע שנות ה-60. אבל אין הרבה מג'רזי ב"פאניק אוף גירלז" - זה תקליט עירוני, עם סאונד דאנס חלקלק וגרסאות כיסוי היתולית ללהיט הרגאיי של סופיה ג'ורג' מ-1985 וגרסת אינדי-פולק ל-"A Sunday Smile" של להקת "ביירות". "מה-שמו (זאק קונדון מביירות) בא וניגן חצוצרה", היא אומרת. קונדון אולי לא יתייחס ל"מה-שמו" בתור מחמאה, אולם היא מציינת את זה כדוגמה לכך שהיא נהנית לעבוד עם אמנים חדשים; היא הקליטה גם רצועה, "Live Alone", עם "פרנץ פרדיננד" לתקליט שלהם שיצא לאחרונה.

שוקלת לאמץ

אין דבר באלבום הזה שאומר "ניו יורק" יותר מאשר השיר האהוב על הארי, "אמא". השיר פורש כמעין מכתב של הארי לאמה הביולוגית, אשר מסרה אותה לאימוץ כשהארי היתה בת כמה חודשים בלבד, אולם היא עומדת על כך שהוא נכתב בהשראת מועדון מחתרתי במנהטן שהיה אחד המקומות הקבועים שהיא נהגה לפקוד בשנות ה-90. "אני חושבת שזה אחד השירים הטובים ביותר שלי אי פעם. זה על מועדון שנקרא ?Mother' שאליו נהגתי ללכת. זה מסכם את התחושות שלי בנוגע למקום. יש בו רגשות חבויים בנוגע לחיפוש אחר אימהות, אבל אני לא בהכרח מייחסת את זה לעצמי".

אף שהשיר נשמע בהחלט כמו יותר מאשר מחווה לחיי הלילה בניו יורק ותו לא ("אמא בלילה, איפה את? אני קוראת לך/ אמא עזבה את הבניין, אנחנו הילדים הנטושים"), היא מתעקשת: "זה לא על אמא שלי. אני לגמרי לא מחפשת את אמא שלי בשלב הזה. אם זה נמצא שם (המשמעות), זה תת-הכרתי מבחינתי".

הארי גדלה אצל בני זוג שהיו בעלים של חנות, ריצ'רד וקתרין הארי, אבל בסוף שנות ה-80 התחקתה אחר אמה הביולוגית. האם לא רצתה קשר עם בתה. "אבל אז, כבר לא הייתי צריכה את המידע הזה ממילא. כבר הצלחתי עם ?בלונדי'", היא סיפרה בעבר, אם כי קשה שלא לתהות אם היא אכן אדישה כל כך לעניין.

האם היא מתחרטת על כך שאין לה ילדים משלה? "לפעמים. חשבתי על אימוץ, הייתי יכולה להיות מאוד טובה בזה", היא אומרת. "עכשיו, כשרעידת אדמה הנוראה הזאת התרחשה ביפאן, יהיו הרבה ילדים שיזדקקו לבתים. אני מודאגת בנוגע לאיכות הסביבה ומים נקיים, הפחתת פליטת הפחמן. אני תומכת גם במחקר סוכרת". אולי היא צריכה להקים קרן צדקה על שם דבי הארי? ההצעה מוצאת חן בעיניה: "אם הייתי מקימה קרן, זה היה כדי לקדם אנרגיה סולארית. ואני מודאגת מקידוחי הנפט. אני חושבת שזה פוגע באדמה, כי זה מרוקן את שכבת הנפט שמתחת לפני השטח, וייתכן שזהו הגורם לרעידות אדמה. נדמה שאנחנו גורמים לכדור הארץ דלקת פרקים", היא מחייכת במבוכה, "אני לא יודעת אם זה נשמע מטורף".

קצת משוגע, אולי, אבל מי יודע, ייתכן שהיא צודקת. יום אחד היא תכתוב על זה שיר.



דבי הארי בהופעה בישראל, 2008. מסוגננת עד אימה


''בלונדי'' סוף שנות ה-70



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו