בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלייתו לשמים של אניש קאפור

העבודה הדתית האירונית של האמן הבריטי-הודי שהוצבה בלב כנסיית סן ג'ורג'ו היא האירוע המדובר בפתיחה המבטיחה של הביאנלה. וכמה מלים על עבודות גרנדיוזיות המוצגות בפלאצו גראסי ומתקשרות ליצירה הזאת

תגובות

ונציה

השביתה חלקית של התחבורה הציבורית בוונציה - אוטובוסי המים המכונים "וופורטו" - לא העיבה על החגיגיות בפתיחה של ימי הצפייה לקהל מקצועי בביאנלה ה-54 בוונציה. ביום שלישי, בעוד בביתנים הלאומיים ובתערוכה המרכזית מסתיימות הכנות אחרונות, כבר נפתחו האירועים בחסות הביאנלה ולצד הביאנלה.

האירוע המדובר ביותר היה "Ascension" (עלייה לשמים, במשמעות הנוצרית הדתית), עבודתו של האמן הבריטי אניש קאפור, מהאמנים הבינלאומיים המובילים של דורו, שמציג הקיץ בהצלחה עצומה גם את עבודתו "לווייתן" במונומנטה בפאריס (עד 23 בחודש). קאפור, יהודי ממוצא הודי (סיפור דחייתו מלימודי אמנות בבצלאל בשנות ה-70 הוזכר תדיר), מתייחס בשתי העבודות לנושאים רוחניים ודתיים ומביא את הנשגב אל תוך המציאות - שילוב דומה לזה הקיים בפסל הנפלא שלו שהוצב זה לא כבר במוזיאון ישראל.

העבודה "Ascension" עשויה מעגל אפור עם קירות גבוהים והיא ניצבת בלב בזיליקת סן ג'ורג'ו מג'ורה, בסמוך לאזור המזבח. עמוד עשן לבן מיתמר ממנה היישר למעין פייה של שואב ענק, הצמוד לראש הכיפה המרכזית בבזיליקה. משני צדיה ניצבים בטור עמודי ענק ועליהם מאווררים גדולים שמלווים את העבודה באוושה קבועה.

בניגוד למיצבים קודמים שלו, בסן ג'ורג'ו חושף קאפור באופן כמעט מלא את קרבי העבודה, כמו כדי להכריז כי הקסם מתקיים למרות חשיפת המכניקה. עם זאת, הטון שלו הוא אמביוולנטי: קאפור המעלה עמוד עשן בכנסייה בעזרת מאווררים מציג כאן גם אמירה אירונית וביקורתית (שלא איפיינה את עבודתו בעבר) על מעשי אחיזת העינים המתקיימים בדתות כולן.

עמוד הענן מתייחס לנוכחות האלוהית שליוותה את בני ישראל במסעם מדבר, אך שם העבודה, "העלייה לשמים", מתקשר קודם כל לשורת חגים נוצריים מובהקים, כמו "יום העלייה" שבו עלתה לשמים מריה, אמו של ישו. יש משהו מרתק באופן שבו מנסה קאפור להנכיח את הרוחני מתוך מודעות מלאה לכך שהניסיון נועד מראש לכישלון - קצת כמו הניסיון לצלם רוחות רפאים במאה ה-19.

קאפור הוא האמן הראשון שעושה שימוש בבזיליקה הזאת, בניין מפואר שתיכנן האדריכל אנדראה פאלדיו (הידוע בעיקר בווילות שתיכנן בוונטו מחוץ לוונציה). באירועים הנלווים בביאנלות קודמות כבר נעשה שימוש בכנסיות הנהדרות של העיר על ידי אמנים רבים, בהם ביל ויולה ופיפילוטי ריסט, אבל קאפור, שיצירתו ממוקדת במישור הרוחני ובריק הרוחני, העמיד כאן עבודה התוהה על עצם המנגנון הדתי (העבודה תוצג עד 27 בנובמבר).

בד שוטף במדרגות

בפלאצו גראסי, אחד משני המוזיאונים הפרטיים של פרנסואה פינו בוונציה, מוצגת עד 31 בדצמבר התערוכה המצוינת "העולם שייך לך", שאצרה קרולין בורז'ואה. זוהי לכאורה רק תמונת מצב המציגה אמנים ממקומות שונים בעולם ובני גילים שונים, אך האיכות המצוינת של העבודות מחפה לחלוטין על העדר נושא מרכזי (מעבר להסתופפות הלשונית מתחת לשאלות זהות בקטלוג). יש בתערוכה מספר רב של מיצבים שנעשו במיוחד לחלל הזה, ואיכותם מזכירה שוב שהיום, בדיוק כמו בעבר, יש חשיבות גדולה למצנט של אמנים פרטיים.

התערוכה אינה קשורה לביאנלה באופן פורמלי, אבל העבודה המרכזית בה, "זיהום" (2008-2010) של האמנית הפורטוגלית ג'ואנה וסקונסלו, מתקשרת באופן מעניין למבט המחודש על תולדות האמנות שמציעה בייס קוריגר, אוצרת התערוכה המרכזית בביאנלה, "הארות". למשל העבודה של אורס פישר "העלייה לשמים" האמורה של קאפור.

"זיהום" היא עבודת ענק שבה נתפרו ונסרגו יחדיו בד ולבד וקישוטי טקסטיל וחרוזים, בעושר צבעוני וצורני בעל איכות בארוקית ממש. היא תלויה למלוא גובה הארמון ונמשכת אל גרמי המדרגות העצומים, כמו תמנון ענק או כמו גלים ששטפו את הבניין. רק מבט מאחת המרפסות בקומות העליונות הפנימיות מגלה שמדובר למעשה בשובל בגדיהן של שתי דמויות הנראות כמו אם וילד או כמו מריה וישו בפייטה (מריה המחזיקה את בנה המת אחרי ההורדה מהצלב) - דימוי בסיסי באמנות המערבית.

זו עבודה סוחפת באופן שבו היא טורפת את הקלפים המוכרים, דבקה בדימויים פיגורטיבים מצד אחד אבל גם נוגעת במופשט, מערבת דתי ורוחני עם החושניות של עבודת היד. העבודה, העשויה במה שנחשב בדרך כלל לטכניקות נשיות (סריגה וכד'), מוגדלת כאן לכדי מיצב אדיר וחובק-כל המשנה את החלל הנאו-קלאסי שבו היא מצויה. הדמיון לאמנים אחרים, במיוחד לאמניות כמו לואיז בורז'ואה ואנט מסאז'ה, אמנם בולט, אך וסקונסלו יצרה עבודה שתיחרט בזיכרון הצופים.

העבודה מתכתבת עם קאפור באותו דיבור על הרוחני במונחים גשמיים, אבל בניגוד לאלגנטיות המינימליסטית של קאפור, אצל וסקונסלו דווקא השפע הבלתי נתפש הוא המזדכך לדימוי מרכזי ומשתבר לאינספור רגעים אסתטיים. מול העבודה הזאת עומד ומחוויר באולם "כלב הבלון" של ג'ף קונס, יצירה מ-1994-2006.

גם ג'ונתן ווטרידג' (שנולד בזמביה ב-1972 וחי כעת בלונדון) מציג כאן מכלול ציורים יוצא דופן באיכותו. אלה ציורי ענק (גובה 282 ס"מ, רוחב 400) המתארים סצינות המצולמות לסרט. ווטרידג' מכניס לציור הן את הסצינה המוסרטת והן את המצלמות וצוות ההסרטה, ויוצר הרהור מעניין על המציאות הקולנועית העכשווית בתוך תבנית של ציור היסטורי אירופי קלאסי, המזכיר את הציור ההיסטורי של ז'אן לואי דויד הצרפתי מראשית המאה ה-19.

סוג דומה של הרהור עמד מאחורי הווידיאו הקצר והמוצלח "Democrazy" שהציג פרנ'צסקו וזולי בביאנלה בוונציה ב-2007. וזולי יצר בעזרת יועצים פוליטיים שני סרטי תעמולה, והעמיד את ברנאר אנרי לוי ואת שרון סטון כמתמודדים המתחרים על נשיאות ארצות הברית. המלים "אמריקה חזקה", "אמריקה חופשית" ו"החלום האמריקאי" חוזרות שוב ושוב, בכתב, על רקע תצלומים של אמריקה לבנה ושבעה, ומרתק לחשוב על הדימויים האלה נוכח סדרת הדימויים היפים כל כך שמספקת המשפחה הנשיאותית הלא-לבנה הנוכחית. הצבעים אמנם שונים, אך הברק והגימור והזוהר דומים להפליא.

גם המיצב של לוריס גראו, "יער אבק שריפה" (2008), הוא רגע קסום, עם יער עצים שחור וריח ממשי של אבק שריפה - כשמהחלונות נשקף הנוף הפסטורלי של הגראנד קאנאל של ונציה. *



אניש קאפור, ''העלייה לשמים'', 2011


לוריס גראו, ''יער אבק שריפה'', 2008



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו