בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגע, לא ראינו כבר את הסרט הזה?

גיבור עצבני שרוצה להגיע הביתה אל משפחתו, וזר שמן ופטפטן שנתקע אתו בדרך ומעצבן אותו כהוגן. "אל תלחצי אני בדרך", הסיבוב הקודם

תגובות

הבמאי האמריקאי טוד פיליפס ידע בשנים האחרונות קפיצת מדרגה קרייריסטית, בזכות היצמדות לז'אנר קולנועי שמגלה סימנים של אופנתיות: סרטים על גברים שיוצאים למסע ומגלים שהדרך ארוכה והרפתקנית מכפי שחשבו. תוך כדי כך הם גם מגלים לרוב אחד את השני, וכמובן את עצמם.

כך היה בקומדיה המצליחה שביים פיליפס ב-2009, "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" (במקור: "החמרמורת"), וכך על פי הדיווחים מבתי הקולנוע, גם בסרט ההמשך (הדומה להפליא; אחדים טענו שמדובר כמעט באותו סרט) "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק", שעלה לאחרונה לאקרנים. בין לבין ביים פיליפס קומדיה נוספת עם שם תמציתי שהתנפח בתרגום העברי לארבע מלים: "אל תלחצי אני בדרך" (במקור: "Due Date"), סרט חביב שיצא לפני חודשים אחדים לבתי הקולנוע ובשבועות האחרונים הגיע גם לספריות הדי-וי-די.

זהו סיפורו של פיטר (רוברט דאוני ג'וניור), יאפי חמור סבר בחולצת כפתורים נאה שמעוניין להגיע במהירות מאטלנטה ללוס אנג'לס כדי להיות נוכח בלידת בנו הראשון. הגורל התסריטאי האכזר מצמיד אליו מיד עם הכניסה לשדה התעופה בחור שמן, מזוקן ותמוה שספק נטפל אליו ספק נדבק אליו במקרה. זהו איתן טרמבליי (זאק גאליפנקיס), שגם הוא עושה את דרכו ללוס אנג'לס, אפר אביו המנוח ביד אחת ותיק פורטרטים ביד השנייה, בדרך לפריצה המיוחלת כשחקן מתחיל.

אלא ששרשרת עגומה של מאורעות מובילה לכך שהשניים מסולקים מהטיסה, מוכרזים כחשודים בפעילות טרוריסטית ונאלצים למצוא דרך אלטרנטיבית להגיע למחוז חפצם. אותה דרך אלטרנטיבית היא שעומדת במרכז הסרט, והיא כוללת מכוניות שכורות, מלונות זולים, משברים בזוגיות, נהיגה תחת השפעת סמים וקטטות עם בעלי מקצוע.

באופן מעניין, את אותה רשימה בדיוק אפשר לכתוב גם על "Planes, Trains and Automobiles", קומדיה ידועה שאותה כתב, הפיק וביים ג'ון יוז ויצאה ב-1988. כפי שכבר הבחינו צופי קולנוע ומבקרים ברחבי האינטרנט עם צאת "אל תלחצי", הדמיון בין שני הסרטים רב מאוד. בסרט ההוא, מגלם סטיב מרטין את דמותו של ניל פייג', פרסומאי שעושה דרכו חזרה הביתה לחג ההודיה ונקלע לסערת שלגים שמובילה למסע הרפתקאות בדרכים בחברתו של זר מוחלט ושמו דל גריפית, בטלן שמן ומשופם, סוכן פטפטן של טבעות לווילונות אמבטיה (ג'ון קנדי).

קווי העלילה הכלליים דומים להפליא לאלה של "אל תלחצי": הזוג המוזר, שנאלץ להעביר יחד שעות ארוכות מנשוא, מעוצב כשני הפכים שנפגשים ואז רבים ואז מתפייסים וחוזר חלילה, וכל זאת לאורך אלפי קילומטרים של נופים אמריקאיים מתחלפים. גם כאן, לגיבור הראשי משפחה אוהבת שמחכה בבית, ולגיבור המשני עבר משפחתי מעורפל. גם התחנות שהשניים עוברות בדרך דומות.

אלא שההבדלים בין שני הסרטים מחדדים את חולשותיו היחסיות של "אל תלחצי", שהוא קומדיה משעשעת לעתים ומלאכותית לרוב, לעומת "תקועים בדרך" (כך תורגם לעברית סרטו של יוז, שאגב, מכונה על העטיפה בתעתיק הקלוקל "ג'ון הוג'ס"), שהוא סרט אייטיזי במובהק - על כל המשתמע מכך מבחינה קולנועית, מוסיקלית ואופנתית - אבל משעשע יותר, מרגש יותר ובעל לב רחב.

נדמה שמשהו בעומק האישיות של שתי הדמויות המרכזיות, הוא שעומד בלבו של הפער הזה. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט ניסח זאת בחדות רבה עם צאת הסרט החדש: כשסטיב מרטין שונא את חברו למסע, הוא בורח ממנו, אבל בסופו של דבר הוא מסתובב וחוזר אליו. גם רוברט דאוני ג'וניור עושה את אותה פעולה, אבל במקרה שלו קשה מאוד להבין למה.

כך שבפני משאילי הסרטים בספריות הדי-וי-די עומדת האפשרות אם לקחת את סרטו העדכני, האופנתי והקצבי של פיליפס (שמבט מפוכח חושף גם אותו, כמו את "בדרך לחתונה" החדש, כסוג של רימייק שמסרב להודות בהיותו כזה), או את המקור, שהוא סרט קליל ומטופש באותה מידה, אבל חינני וטוב לב הרבה יותר.

"אל תלחצי אני בדרך", התו השמיני

"תקועים בדרך", האוזן השלישית



למעלה: גאליפנקיס ודאוני ג'וניור ב''אל תלחצי אני בדרך''. עדכני וקצבי


ג'ון קנדי וסטיב מרטין ב''תקועים בדרך''. אייטיזי וטוב לב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו