בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בסטודיו של ג'ואל קנטור

אחרי שבמשך שנים כיתת ג'ואל קנטור את רגליו לאורכה ולרוחבה של המדינה, למד אותה ותיעד אותה ואת תושביה, הוא שכר כעת סטודיו משלו באזור התעשייה תלפיות בירושלים

תגובות

הסטודיו של ג'ואל קנטור נמצא באזור התעשייה תלפיות בירושלים. למרגלות הבניין שבו ממוקם הסטודיו עומד מגרש חניה עמוס בפחי זבל גדולים. מפתיע שבאזור מוזנח שכזה, ובבניין שניכר כי נבנה בשביל מפעלים ותעשייה קטנה, קמו שני אולמי אירועים. הכניסה לבניין עוברת דרך אחד מהם, אולם אירועים "השרון".

הניסיון למתיחת הפנים מתחיל עוד בשער הבניין הצבוע לבן ומגדר חלקת חניון קטנה שבה כמה עציצים ומראה גדולה שניכר כי לא ניקו אותה זמן רב. לפני גרם המדרגות חולפים במעין פואייה שקירותיו צופו בטאפט כהה המנסה לשדר יוקרה אך עושה את ההיפך. על גרם המדרגות, כמו תזכורת לעליבות המסתתרת מאחורי הפאר המלאכותי, יושב איש מוזנח ומוכר מצתים ובושם. בדרך לקומה השלישית עוברים בין השאר דרך מאפייה, מפעל נעליים קטן ונגרייה.

קנטור, בן 63, בא לסטודיו ברגל וחווה את האזור בעוצמה. "פה החיים האמיתיים. פה ישראל האמיתית: עובדים, פועלים מהשטחים הכבושים, כל העמך. ההאמר שחונה על המדרכה וחוסם את הדרך כי הוא היה חייב פלאפל, והכי מטורף זה האנשים שבאים לאולם האירועים".

הוא מספר שאינו שש לצלם באזור ואז נזכר שבעבר חש אותו דבר בנוגע לשוק מחנה יהודה שבו הרבה לצלם בשנים האחרונות. "בהתחלה חשבתי שהשוק קשה לצילום, אנשים יצעקו עלי מה אתה מצלם ויש שם אנשים מפחידים, אך ככל שהתרגלתי צילמתי מה שבא לי. אני מאמין שגם פה זה יקרה, זה עניין של רצון וזמן".

מימין לגרם המדרגות שוכן החלל שבו נמצא הסטודיו של קנטור. זהו חלל של 300 מ"ר, עם תקרות גבוהות במיוחד, שחולק לכמה חדרי עבודה של אמנים שונים. על פנינו חולפים שחקנים ושחקניות ששכרו את החלל הראשון לטובת הצגה שיעלו בקרוב. על קירות המסדרון תלויים שלושה גופי תאורה גדולים במיוחד, שעוצבו במיוחד בשביל אולם האירועים אבל אינם בשימוש כבר כמה שנים טובות. הם עשויים מעץ ומתכת ונדמים כמעין מונומנט מודרניסטי בסגנון סובייטי.

החדר של ג'ואל הוא, לדבריו, הקטן ביותר וממוקם בסוף המסדרון. קטן זוהי הגדרה יחסית. התקרה הגבוהה במיוחד והחלונות הגבוהים מעוררים תחושה שהחלל גדול בהרבה מכפי שהוא. כמו כן, בשביל אדם שבשנות ה-70 וה-80 היה רגיל לעבוד במעבדה קטנטנה בצריף בקיבוץ, ולאחר מכן במרפסות הדירות שבהן התגורר, אין ספק שזו עליית מדרגה. לפני שעבר לכאן קיבל קנטור סטודיו קטן במעמותה - מרכז לאמנות ומדיה ע"ש דניאל פסל בעין כרם - לתקופה של שנה. "זה לא היה מקום שהצלחתי להתחבר אליו. זה לא היה ממש סטודיו אלא מעין פרוזדור בין החדר סאונד לחדר עריכה שיש שם. לא יכולתי להתקין דברים ולהרגיש שזה שלי. בעיקר באתי לשם עם המחשב לערוך. בקושי צילמתי אף שיפה שם מאוד".

בתום השנה שב לביתו. "אשתי עובדת בהוראה מתקנת והחלה לעבוד מהבית וכתוצאה מכך הוא התמלא ילדים, ואני לא יכולתי לעבוד עוד בתוך ההמולה. כל החיים שלי עבדתי בבית ואפילו גידלתי בו ילדים, אבל אז היו לפחות השעות של בית הספר שאף אחד לא היה".

חודשיים חלפו מאז עבר לסטודיו והוא עוד מנסה להתרגל למקום ולהופכו לשלו. "אני יושב בפינה אחת ומסתכל, עובר לפינה שנייה וכן הלאה. לא רוצה יותר מדי אור ותולה וילונות. רוצה להסתכל מהחלון אז בונה גלריה כדי להגיע אליהם". עם זאת, הוא מספר כי לא חלף הרבה זמן מרגע המעבר ועד שהחל לעבוד.

בדף הבית של האתר שלו (www.joelkantor.com) יש הדמיה מצולמת של הסטודיו הקודם שלו, חדר בביתו בירושלים(2X2), אשר היה מלא בחפצים וקירותיו היו עמוסים. "תראי כמה הגנה יש בדבר הזה", הוא אומר. אבל כשעבר לכאן החליט להביא עמו כמה שפחות חפצים. על הקיר מימין לכניסה תלויים תצלומים שצילם בירושלים בשלוש השנים האחרונות. על הקיר משמאל לכניסה תלויות עוד כמה סדרות מירושלים וכן תמונה אחת בשחור לבן שצילם בקיבוץ (כפר מנחם שבו התגורר שנים) ובה רואים את שני ילדיו רוכבים על אופניים במרחבים הפתוחים. "מה שאת רואה אלה דברים שהדפסתי לתערוכות מהשנים האחרונות, היה קל לגלגל אותם ולשים נעצים. רציתי מקום ריק, להתחיל לבנות מחדש ולא רק להישען על מה שיש. אמנם בצילום תמיד נשענים על מה שיש, אך חשוב להתקדם עם המחשבות החדשות-ישנות הללו".

שלא כהרגלו, הוא החל גם לצייר בסטודיו ולהדפיס תמונות שלא נתן להן תשומת לב לפני כן. "בחמש השנים האחרונות יצרתי בעיקר סרטים אז הצטברו תצלומים שלא עשיתי אתם דבר. והוזמנתי להשתתף בפרויקט בנושא ירושלים ביוזמתה של אורית סימן-טוב ששמו 'פלחי עיר'. כרגע אני מסתכל במחשב, מדפיס ותולה על הקיר. יום אחד אני יוצא מהסטודיו בהתלהבות ויומיים אחר כך חוזר מדוכא, והכל נראה לי נדוש, בנאלי וסתמי".

על קיר נוסף, צמוד לשולחן העבודה, תלוי לוח שעם ובו תצלומים ישנים מאלבום משפחתי, אך אף אחד מהם לא מהאלבום המשפחתי של קנטור עצמו. "תמונות ישנות זה מסקרן. זה התחיל בתקופה שקצת נמאס לי לצאת ולצלם והתחלתי לגלות תצלומים יפהפיים בשווקים. שאלתי את עצמי, למה לצלם אם אפשר לאסוף ולחבר?"

בין התמונות אחת של זוג ביום חתונתם, תצלום של לוחמת ההגנה מניפה נשקה אל על, תצלום תלוי הפוך אשר באחוריו כתוב "חיה, זכרי את הזמן שחיינו בקיבוץ" מ-1935, ועוד. "אני בתקופה של שאלות", מצהיר קנטור. "זה לא שאין כיוונים אך יש הרבה שאלות". הערה זו מצד קנטור אינה מפתיעה, נדמה כי כל עשור הוא שואל שאלות ויוצא עם סדרות עבודות שונות לגמרי מאלה שיצר קודם לכן. כברת דרך עבר קנטור, שעלה מקנדה לישראל בתחילת שנות ה-70, מצילומיו משנות ה-80, אז חשף את ברוטליות הכיבוש, את התעללויות החיילים ואת הבנייה בהתנחלויות, דרך צילומי עולם החסידים, ועד צילומי תל אביב בצל הפיגועים.

"הייתי אתמול בצומת קסטינה, ולא הייתי שם מאז שנות ה-80. עכשיו יש שם רמי לוי, סופר פארם, מחסני חשמל, וכל הלוקאלים של קריית מלאכי נהיו "High Heels" (על עקבים). כשגרתי בכפר מנחם, 3 ק"מ משם, כולם היו אנשים פשוטים, עומדים בצומת קסטינה בגשם, בדובונים ומחכים לאוטובוס. אני רואה את הנגטיבים הישנים ואי אפשר למצוא את המציאות הזאת בשנית, אי אפשר לחזור 30 שנים אחורה". *

כמו להביט במראה

? מיקום: התעשייה 6 תלפיות ירושלים

? זמן: חודשיים

? גודל: 30 מ"ר

בביקור אצל קנטור צפיתי בווידיאו האחרון שלו, "סצינות מדהימות בסטודיו של פסח", תוצר של עשרות מפגשים ארוכים עם האמן והצייר פסח סלבוסקי בסטודיו שלו באיזור השוק. אפשר לשאוב הנאה מהאינטימיות הגדולה שנוצרה בין השניים, ליהנות מהמוסיקה ומהאנקדוטות שהשניים מעלים ביחס לאמנות, יצירה, שפה ועוד. הסרט התפתח לשיעור אודות פסח בסטודיו שלו. שנינו באים מעולם האמנות, לשנינו יש יד אחת, לשנינו יש משפחות, שנינו צפון אמריקאים החיים בירושלים וכו', וזו היתה בשבילי דרך להסתכל במראה וללמוד המון אודות ניסיון חיים של אדם אחר".



מתוך ''סצינות מדהימות בסטודיו של פסח'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו