בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עשר דרכים לכסות מזרקה א-סימטרית: ביקור במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק

אוסף שטיחים מפואר, תקרה מהמאה ה-16, חצר מרוקאית ואוסף ארכיאולוגי עצום. ביקור במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בעיצומן של ההכנות לפתיחת הגלריות המחודשות של אמנות ארצות ערב ואסיה

תגובות

"בעבודות העץ שעל הקירות האלה הושקעו מיליוני דולרים, אנא אל תישענו עליהם", מבקשת נבינה חידר היקל, אוצרת במחלקה לאמנות איסלאמית במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, בסיור מקדים לקראת פתיחת הגלריות המחודשות לאמנות מארצות ערב, טורקיה, איראן, מרכז אסיה ודרום אסיה. תשומת לבם של חידר היקל ועמיתיה במחלקה נתונה בימים אלה לאין-ספור פרטים: הכל צריך להיות מושלם לקראת הפתיחה ב-1 בנובמבר.

כשהיא מספרת על חדר דמשק - חדר מסורתי שנבנה במקור ב-1707 והוקם מחדש במוזיאון - היא חולקת עם הנוכחים את דאגתה לבניית כיסוי זכוכית למזרקה שבחדר, שנוצרה במאה ה-15. מתברר שזו משימה סבוכה מאוד כשמדובר במזרקה א-סימטרית.

הגלריות לאמנות האיסלאם נסגרו לראשונה לשיפוצים לפני שמונה שנים, כחלק מתוכנית אב של שיפוץ במוסד, בהמשך לשיפוץ המקיף בחצר של אמנות יוון ורומא העתיקות. כעת, לאחר השקעה של 40 מיליון דולר, הן ייפתחו בגרסה גדולה בהרבה. 15 הגלריות, שנפרשות על שטח של כ-1,800 מ"ר, ייצרו מלבן מעל החצר הרומית.

לאחר תצוגה זמנית, שכללה כ-60 פריטים על המרפסת הפנימית של המוזיאון, יוצגו כ-1,200 פריטים - 10% מכלל האוסף של המחלקה. האוסף המקיף והאיכותי כולל תקרה מספרד המוסלמית של המאה ה-16; 76 דפים מה"שאהנאמה" (ספר המלכים האיראני), שנוצר בעבור שאה תאהמספ האיראני במאה ה-16 (עמוד ממנו נמכר בסותביס לונדון באפריל תמורת 7.5 מיליון ליש"ט); אוסף השטיחים ה"טוב ביותר במערב", כהגדרת תומס פ' קמפבל, מנהל המטרופוליטן; עבודות מתכת, זכוכית וקרמיקה מסוריה, עיראק, מצרים ואיראן;

ופרגמנטים ארכיטקטוניים, ביניהם מחראב (נישת תפילה) מאספהאן של המאה ה-14.

אך פתיחת התצוגה החדשה אינה מסתכמת בשליפת מוצגים מהאוסף ואצירתם בגלריות: היא לוותה בתהליך של חשיבה מחדש, רסטורציה מרחיקת לכת ואף יצירת מוצגים חדשים. למשל, "שטיח הקיסר", עבודה קלאסית פרסית ידועה מהמאה ה-16, עבר רסטורציה מקיפה, ויוצג שוב (הוא הוצג פעמיים מאז רכישתו על ידי המוזיאון ב-1943).

על אף שהמוזיאון מחזיק באחד מאוספי מנורות המסגדים הטובים בעולם, הוא הזמין במיוחד מנורת מסגד עכשווית שנבנית בימים אלה בברוקלין, כדי שתתאים בדיוק לחלל הנתון.

פרויקט הדגל של השיפוצים הוא בניית החצר המרוקאית, שמבוססת על מודלים מסורתיים של ימי הביניים המאוחרים ממרוקו. לשם בניית החצר הובאו במיוחד אומנים מפז שבמרוקו, שעמלים בימים אלה על גילוף ושיבוץ הקירות באמצעות כלים ושיטות שלא השתנו זה 600 שנה. "כל הכבוד לרשויות המרוקאיות שהצליחו לשמר את המסורת הזאת מאות שנים", אומרת חידר היקל.

פרופ' אחוה בנזינברג שטיין מישראל, מומחית לחצרות מרוקאית ומרצה לאדריכלות נוף בסיטי קולג' בניו יורק, מחברת הספר "חצרות וגנים מרוקאיים", שימשה יועצת מיוחדת בבניית החצר ובעיצובה. בשיחת טלפון מביתה בניו יורק היא מספרת כי העבודה עם המטרופוליטן ייחודית. "זה שונה מכל עבודה דומה שעשיתי מכיוון שזה לא לצרכים מסחריים. התצוגה תישאר שם לתמיד", היא אומרת.

המזרח בעיניים אירופיות

בחצר המרוקאית ישולבו שני עמודים עתיקים, שהם בין הפריטים הארכיאולוגיים שרכישתם נהפכת לקשה בשנים האחרונות, כפי שמספרת שילה קנבי, ראש המחלקה לאמנות איסלאמית במוזיאון. אמנה של אונסק"ו מ-1970 גוזרת, כי מוזיאונים ואספנים אינם יכולים לאסוף פריטים שיצאו מארץ המקור ללא אישור אחרי 1970. האמנה נוגעת בעיקר לפריטים ארכיאולוגיים.

לדברי קנבי, איגוד המוזיאונים האמריקאיים הצביע בעד האמנה ולכן אי אפשר לקנות פריטים שהיו באוספים פרטיים לפני 1970 או פריטים שאי אפשר להתחקות אחר עברם. המגבלה מוסיפה לרצון של קנבי ומחלקתה לפנות לכיוון חדש של איסוף אמנות מהאזורים שעליהם הם אחראים.

"האמנות לא מתה ב-1900", היא אומרת. "אני מקווה שהמוסד הזה יהיה קיים עוד מאות שנים, ועלינו להמשיך לאסוף, להחזיק באוסף אנציקלופדי. אמנם קיימת מחלקה נפרדת לאמנות מודרנית ועכשווית, אך יש להם הרבה עבודה באיסוף אמנות מארצות הברית, יבשת אמריקה ואירופה. חשוב שהמחלקות האחרות שמייצגות אזורים אחרים בעולם יאספו גם דברים עכשוויים ויציגו אותם".

לעת עתה האמנות המאוחרת ביותר שמוצגת היא מאיראן, משני העשורים הראשונים של המאה ה-20. לדברי קנבי, איסוף האמנות העכשווית יחל כאשר הגלריות ייפתחו. בתכנון התצוגה החדשה בחרו במטרופוליטן לאפשר מעבר מגלריית האוריינטליזם אל הגלריות לאמנות האיסלאמית. בגלריית האוריינטליזם יוצגו ציורים המתארים את המזרח בעיניהם של ציירים אירופים בני סוף המאה ה-19, ביניהם ז'אן לאון ז'רום הצרפתי ואדולף שרייר הגרמני.

קנבי מתייחסת לביקורת שעלולה לעלות בעקבות הסמיכות בין הגלריות מצד אלה שחשים שהאוריינטליזם הוא מבט מתנשא, מקטלג ומוטה, כפי שכתב אדוארד סעיד בספרו "אוריינטליזם". "אם שמים את הטיעון הזה בצד ומסתכלים בתוכן ובמה שמתואר בציורים, לעתים קרובות אפשר ללמוד מהם הרבה על הארכיטקטורה והתרבות המטריאליסטית של האזור", היא אומרת. "למשל, ציור של ז'רום שיוצג בגלריה, המתאר אנשים במסגד, הוא תיעוד אמין, אם מתעלמים מתיאור הדמויות, שכולן נראות כמו סנט ג'ון הבפטיסט.

"אני חושבת שיכולה להיווצר סינרגיה מעניינת, ומקווה שאנשים לא יבואו עם דעה קדומה ויסתכלו על האמנות הזאת בעיניים שונות", היא מוסיפה. "כך יוכלו, למשל, להשוות בין דגם של מסגד העומד על פדסטל לבין המסגד בציור של ז'רום".

לגעת ביופי

השינוי בשם הגלריות, שנקראו לפני סגירתן בפשטות "אמנות איסלאמית", וכעת מתהדרות בשם הארוך המפרט את כל האזורים שהן כוללות, עשוי להידמות תחילה כתקינות פוליטית. למעשה, הוא מצביע על שינוי משמעותי שהתחולל בשדה תולדות האמנות, וכן על הבנה של השינויים הגיאו-פוליטיים של העשורים האחרונים.

"השדה של היסטוריית האמנות האיסלאמית, וזה של תולדות האמנות בכלל, השתנו. יש יותר עיסוק בקונטקסט ובהיבטים חברתיים שמקיפים את יצירת האמנות", אומרת קנבי. "התרחקנו מגישה כרונולוגית גרידא, שחוצה גבולות גיאוגרפיים ובחרנו לנסות להבליט את הגיאוגרפיה, כדי להבהיר את ההקשר".

לכך מצטרפת הרגישות שהזמן מחייב והמעמד של מוזיאון בסדר גודל של המטרופוליטן. "העולם המוסלמי גדול יותר מהאזורים שהמחלקה שלי מייצגת. זה קצת יומרני לקרוא לגלריות 'אמנות איסלאמית' ולא לכלול אמנות מוסלמית אפריקאית או אינדונזית, אמנות של מוסלמים העובדים באירופה, דרום אמריקה וצפון אמריקה", אומרת קנבי.

מטבע התכנון לטווח ארוך שפרויקט כזה מצריך, התמורות האחרונות בעולם הערבי לא הותירו סימן על התצוגה החדשה. "זה בלתי אפשרי להיות ממש אקטואלי, כי בכל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו אקטואליים הכל משתנה", אומרת קנבי. "הפתיחה היא לאחר מלאות עשור ל-11 בספטמבר 2001, רגע נוקב מאוד לניו יורק ולארץ הזאת. אנחנו מרגישים שהגלריות האלה מקדמות מבט חיובי על כל האזור, מספרד לבנגדלדש, מראות את המיטב שאנשים יכולים לייצר ואת היופי שצמח מהתרבויות האלה".

דבריו של קמפבל ממצים את הסוגיה: "אני חושב שתסכימו אתי שזו הזדמנות למטרופוליטן להביא תרומה חיובית לדיאלוג החשוב בסיפור של העיר הזאת. ובאופן כללי יותר, ברגע הקריטי הזה בהיסטוריה של העולם".



גיליון מתוך הקוראן הכחול, אמצע המאה ה-9 עד אמצע המאה ה-10, מקירואן שבתוניסיה


אומן ממרוקו מגלף בטיח בחצר המרוקאית. תצלום: וולטר ב' דני, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו