בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד נהפך אנטון צ'כוב מילד רוסי עני לסופר ידוע בעולם כולו?

רומן ביוגרפי, שכתבה אירן נמירובסקי כשהסתתרה מהנאצים ותורגם כעת, מנסה לשרטט את דיוקנו של אחד מגדולי הסופרים בכל הזמנים

תגובות

ביום חורף קר ומושלג בשנת 1882 נסעו שני עורכי עיתונים ברוסיה על גבי מזחלת שלג. אחד מהם, ניקולאי אלכסנדרוביץ' לייקין, היה גם סופר מוכר למדי. הם שוחחו ביניהם על הקושי למצוא כותבים אינטליגנטים וצנועים. פתאום הבחינו בשני צעירים לבושים בדלות. "מי אלה?", שאל לייקין. "אלה האחים צ'כוב, ניקולאי ואנטון", ענה ידידו, "האחד מצייר והשני כותב סיפורים קצרים". "זה בדיוק מה שאני צריך", אמר לייקין.

זו היתה תחילת דרכו הספרותית של אנטון צ'כוב, מגדולי הסופרים בכל הזמנים, כפי שמתארת אותה אירן נמירובסקי בספרה "חיי צ'כוב" שיצא כעת בהוצאת כתר (בשיתוף סדרת ושתי של הוצאת רסלינג; תרגום מצרפתית: עמנואל פינטו). קודם לכן כתב צ'כוב סיפורים משעשעים תחת השם "אנטושה צ'כונטה". הוא פנה לכל כתבי העת והעיתונים, מדי פעם עלה בידו לפרסם דבר מה, אבל על פי רוב השיבו את פניו ריקם. המפגש עם לייקין היה אפוא שער הכניסה של צ'כוב אל עולם הכתיבה.

ספרה של נמירובסקי אינו ביוגרפיה של ממש. הוא כתוב כרומן ומנסה לעמוד על אופיו של צ'כוב כדי ללמוד כיצד בנויה אישיותו של סופר גדול, וכן לשחזר את הדרך שעשה צ'כוב עד שנהפך מילד למשפחה קשת יום לסופר ידוע בעולם כולו. נמירובסקי, שנספתה באושוויץ ב-1942 בהיותה בת 39, כתבה את הספר בעודה מסתתרת מפני הנאצים. היא עצמה היתה אז סופרת מוכרת למדי בצרפת. את כתב היד של ספרה המפורסם ביותר "סוויטה צרפתית" הגניבו בנותיה במזוודה כשברחו מצרפת בעת הכיבוש הנאצי, והוא ראה אור 60 שנה לאחר מכן (בעברית הוא התפרסם בהוצאת כתר). במשך חייה הקצרים כתבה נמירובסקי לפחות 50 סיפורים קצרים ו-15 רומנים.

"לא לחינם היא בחרה דווקא בצ'כוב בנקודה זו בחיים שלה", אומרת עדי שורק, עורכת סדרת ושתי. "זו בעצם הבחירה שלה בתקווה של האמנות והספרות. היא עצמה צנחה אז ממעמד של סופרת מקובלת ונעשתה לאדם נרדף. היא הרגישה שכולם בגדו בה, וצ'כוב הוא דמות שמעוררת תקווה והשראה, אדם שהגיע מאשפתות לכזו גדולה. וגם האנושיות שמאפיינת את הכתיבה שלו. בנוסף הוא היה השראה מבחינת הפרקטיקה של החיים, הוא היה רופא ונסע לסיביר וסיכן את חייו כדי לראות את העוולות שנעשו שם".

במקום מסתורה לא עמד לרשותה של נמירובסקי מידע רב, והיא התבססה בעיקר על מכתבים. רוב המכתבים היו אלה שבני המשפחה כתבו לצ'כוב. המכתבים שצ'כוב עצמו כתב מן השנים 1876-1878 אבדו לבלי שוב במעברי הדירות התכופים של המשפחה (בתוך שלוש שנים החליפו 11 דירות). כמו כן שימשו את נמירובסקי חליפות המכתבים בין צ'כוב לבין אנשי ספרות שונים, בינו לבין השחקנית הידועה ורה קומיסרז'בסקיה, וכן בינו לבין מי שהיתה לבסוף אשתו, אולגה קניפר.

נמירובסקי מתארת את צ'כוב כילד שמח וערני שגדל בסביבה קשה, ענייה ובעיקר גסה. הילדות של צ'כוב, כותבת נמירובסקי, מזכירה את זו של דיקנס. אבל להבדיל מדיקנס, היא כותבת, צ'כוב מעולם לא חש בושה בעברו. "הוא היה אומלל אך לא חיטט באומללותו". ועוד היא כותבת כאשר היא מתארת את חיי המשפחה העלובים: "הניקיון היה מיותר ולא מוסרי. את הנשמה טיהרו התפילות. את הגוף הותירו באחריות האל".

"צ'כוב היה מרכיב חשוב בעולם התרבותי של נמירובסקי", אומרת שורק, "זו היתה דמות שהשפיעה עליה מאוד. ניכר שהיא מכירה היטב את היצירות שלו. היא מסוגלת להשוות בין היצירה המוקדמת שלו לזו המאוחרת, ובינה לבין יצירות של סופרים אחרים".

ואכן נמירובסקי משווה, למשל, את סגנונו של צ'כוב לזה של גי דה מופסן. "כשביקשו המבקרים הרוסים להחמיא לצ'כוב", היא כותבת, "השוו את סיפוריו לאלה של מופסן. מופסן הוא יוצר מדהים, מושמץ שלא בצדק בימינו, אלא שיש להודות כי סיפוריו דומים לעתים תכופות למנגנונים מכניים מושלמים בזמן שאלו של צ'כוב הם יצורים חיים, בעלי מגרעות ואיכויות כשל יצור חי: חוסר השלמות האנושי יחד עם פעימת החיים המסתורית".

ובמקום אחר בספר היא מבדילה בין צ'כוב לטולסטוי. "קשה להעלות בדמיון שני אנשים בעלי טבע כה שונה כמו שני הסופרים האלה", היא כותבת, "טולסטוי ספוג בתשוקה, בעקשנות נשגבת; צ'כוב ספקן ומנותק מהכל; האחד בוער כמו להבה. השני מאיר את העולם החיצון באור קר ורך".

שורק מוסיפה כי נמירובסקי הרגישה קרובה אל צ'כוב גם מבחינת השקפת העולם. "צ'כוב לא היה בולשוויק מושבע אבל גם לא היה ריאקציונר. הוא עמד בין הנטיות האלה. גם נמירובסקי בחרה באופציה הזאת של עמדת הביניים. היא הזדהתה עם העמדה שלו כסופר. צ'כוב לא קיבל עליו את תפקיד הנביא או המוכיח בשער, אלא פשוט תיאר את הסביבה שלו בצורה החדה והכנה ביותר".

איך זה בא לידי ביטוי?

"אף שהוא עצמו הגיע ממעמד נמוך הוא לא הפך את האיכרים לקדושים מעונים, כפי שעשה טולסטוי. האיכרים אצל צ'כוב אינם מלאכים. הוא לא ייפה את המציאות לטובת השקפות העולם שלו. הוא הכיר בעובדה שהעוני פעמים רבות מנוול את נפש האדם".

ניכר שהספר של נמירובסקי כתוב בעט אוהב ובאהדה גדולה, שלא לומר הערצה לסופר הגדול. האם הוא מצליח להאיר את דמותו של צ'כוב ולעמוד על מלוא מורכבותה? נמירובסקי עצמה הכירה בקשיי המשימה וכפי שכתבה באחד המשפטים היפים בספרה: "איש לא ידע לעולם על מה הוא חושב באמת או כיצד הוא חש. צניעות מוזרה, שנערה עשויה לנקוט בנוגע לגופה, הגנה על נפשו ורוחו של אנטון מפני האחרים".



צ'כוב. שימש השראה. למטה: נמירובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו