בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פארה פוסט, מלאכית בשמי הוליווד

סרט הטלוויזיה התיעודי על מאבקה של פארה פוסט בסרטן, שהופק סמוך למותה, היה סוחט דמעות. אבל הדרמה האמיתית עדיין מתרחשת מאחורי הקלעים

תגובות

כשרשת אן-בי-סי הציבה את דרישתה, השחקנית פארה פוסט היתה בהשגחה מלאה של אחות בדירתה שבגורד שחקים ב"גולדן מייל", אזור המיליונרים בשדרת וילשייר שבלוס אנג'לס. הכרתה הלכה והתערפלה.

הרשת, ששילמה 1.5 מיליון דולר על סרט שפוסט הפיקה על מאבקה בסרטן, היתה להוטה לשדרו על רקע המהומה התקשורתית סביב מותה הקרב של כוכבת הקולנוע. "אני צריך להעלות את הסרט לאוויר", כתב בכיר ברשת לקרייג נביוס, שותפה של פוסט להפקה. "ואני חושב שגם אתה צריך". אבל פוסט היתה חולה מכדי לאשר גרסה סופית של הסרט התיעודי ונביוס לא רצה להתקדם בלעדיה. "אני צריך לכבד את מחויבותי לחזון שלה", כתב בתשובה. בסופו של דבר השיגה אן-בי-סי את מבוקשה, אבל רק לאחר שהשחקן ריאן אוניל, שהיה בן זוגה לסירוגין של פוסט במשך יותר מ-30 שנה, השתלט על הפרויקט.

הסרט התקבל כנקודת מפנה בתולדות הטלוויזיה כששודר במאי 2009. הוא הפך את פוסט "לסלבריטאי האמריקאי הראשון שמצלם את עצמו גוסס", כפי שנכתב ב"ניו יורק פוסט". הוא זכה למחמאות על כנותו, אבל גם כונה "נצלני".

הסרט התיעודי היה דרמה סוחטת דמעות; ההשתלטות שמאחורי הקלעים היתה אופראית, והיו בה איומים באלימות והעברת זכויות משפטיות על ערש דווי, שהובילו למאבק משפטי שבו התנגחו בכירים עשירים ורבי עוצמה מתעשיית הסרטים בנביוס, תסריטאי שנהפך למפיק.

המאבק שאפף את הסרט, כפי שעולה מראיונות, הודעות דואר אלקטרוני ותביעות משפטיות שיושבו לפני כמה שבועות, חושף כאוס בפרק האחרון בחיי אשה שהיתה סמל אמריקאי - ורגע חסר עידון בתולדות התעשייה, גם על פי אמות המידה של עידן תוכניות הריאליטי.

כשמכרה את "יומן הווידיאו" שלה לאן-בי-סי, פוסט הפכה את מחלתה לתוכן הריאליטי האולטימטיבי לקהל שיצר המציצנות שלו הלך וגבר. היא שילבה את רצונותיה עם האינטרסים של רשת שנאבקה על אחיזה במרוץ הרייטינג הטלוויזיוני.

"היא בחרה לצלם את זה ולהפוך את זה לתוכנית טלוויזיה", אומר דאג וון מאן-בי-סי שפיקח על הפרויקט. "זה היה הרעיון שלה לעשות את זה". אבל פוסט רצתה שהסרט יתמקד בליקויים שהיא מצאה בטיפול בסרטן באמריקה ויציג אותם בסגנון אמנותי.

לאחר שאוניל ואן-בי-סי קיבלו לידיהם שליטה מלאה על סרט התעודה, הסרט קיבל אופי של סרט סלבריטאים טלוויזיוני, רק זוהר יותר ומורבידי יותר. "זה היה מנוגד למה שהסרט היה אמור להיות", אומר נביוס. למרות התנגדותו, הסרט, שבמקור נקרא "כנף ותפילה", נקרא בשם חדש, "הסיפור של פארה", שם המזכיר את שמו של הסרט "סיפור אהבה" מ-1970 שבו גילם אוניל בעל מסור לאשתו החולה במחלה סופנית ("'סיפור אהבה' היה אחד הסרטים הנצפים ביותר בכל הזמנים'", אמר אוניל בראיון, "מה הבעיה שלו?").

אוניל קיבל את התפקיד הגברי הראשי גם ב"הסיפור של פארה", והוא מוצג בו כאוהב מסור, מבלי לציין ולו ברמז את התהפוכות שידעה מערכת היחסים שלהם.

סצינות רבות העוסקות במערכת הרפואה האמריקאית קוצצו או צומצמו. הגרסה החדשה כללה מחווה מוצקה יותר לקריירה של פוסט וסצינות טריות וגולמיות הכוללות קטעים שבהם רדמונד אוניל, בנם של בני הזוג, נפרד מאמו. הוא שוחרר זמנית מהכלא שבו הוחזק באשמת סחר בסמים, בא למיטת אמו במדי אסיר ובאזיקים על רגליו, ועלה למיטתה כשהיא כמעט חסרת הכרה. "תתקרב אליה ממש", הנחה אוניל את בנו כשהמצלמה התמקדה בהם.

קייט ג'קסון, חברתה של פוסט שכיכבה אתה ב"המלאכים של צ'רלי", הגדירה את הסצינה כ"בלתי נסלחת", והוסיפה: "בשום אופן היא לא היתה רוצה שיצלמו את הבן שלה במדי אסיר ובשלשלאות. מה הטעם בזה?"

בתביעתו טען נביוס שהסרט נהפך לרטרוסקפטיבה יללנית שפוסט רצתה למנוע. אוניל טען שהשתלט על הפרויקט בברכתה של פוסט, לאחר שהוא והרשת קבעו שהוא אינו מוכן לשידור בזמן צפיית השיא. אליינה סטיוארט, ידידתה של פוסט שצילמה חלק ניכר מהסרט, התייחסה בביטול לדברי הביקורת ואמרה, "מוכרח להיות פה משהו טוב, אם 10 מיליון איש צפו בסרט והוא מועמד לאמי".

מספיק גאון אחד

אבל עדיין אין תשובה לשאלה איזו גרסה - אם בכלל - היתה פוסט רוצה לשדר. "צר לי להגיד לך, אף אחד לא יודע", אמרה מלה מרפי, חברה ומעצבת השיער של פוסט.

פוסט לא התכוונה לעשות סרט על מותה. "היא חשבה שהסרט יהיה סיפור של החלמה והישרדות", אומר אוניל. כשב-2007 קיבלה אבחנה שסרטן המעי הגס חזר, החלה לצלם את ביקוריה אצל הרופא, ואחר כך החליטה לעשות סרט תעודה. היא אמרה שהיא רוצה להדגיש את אטיותו של תהליך אישור תרופות בארצות הברית, ולתעד טיפולים מתקדמים שעברה במדינות כגון גרמניה, שם חיפשה לה מרפא.

הסרט היה אמור להיות סדרה של יומני וידיאו בזמן אמת עם קטעי קישור של פוסט. נביוס אמר שהיא לא רצתה להתייחס לקריירה שלה ולמסכת יחסיה עם אוניל. היא העניקה לו את השליטה בפרויקט במקרה שלא תוכל לעשות זאת בעצמה. נביוס, הצעיר ממנה ב-18 שנה, בא להוליווד מאילינוי כתסריטאי צעיר ומבטיח. ב-1989, בהיותו בן 22, יצא הסרט "Happy Together" שכתב בכיכובם של הלן סלייטר ופטריק דמפסי.

כשנביוס הכיר את פוסט, 15 שנה אחר כך, הוא שיכנע אותה לעשות תוכנית ריאליטי ששמה "Chasing Farrah" שירדה ב-2005. כשאמה מתה הוא הפיק סרט מחווה שהוקרן בלוויה. הוא סייע לפוסט להבטיח את זכויותיה על הכרזה המפורסמת שהיא מצולמת בה בבגד ים אדום. בכרטיס לחג המולד היא קוראת לו "חברי הנאמן, המגן שלי".

אוניל אמר שפוסט ביקשה גם ממנו לעבוד על הסרט, אבל הוא לא היה מוכן לעבוד עם נביוס. "'תזרקי אותו ואני אצטרף'", אמר אוניל. "אני עבדתי עם קובריק, למען השם", אמר בהתייחסו לסטנלי קובריק, שביים אותו ב"בארי לינדון". "עבדתי עם אנשים טובים, מוכשרים באמת. אני יודע להבחין בהבדל".

הסרט התיעודי נהפך לנקודת חיכוך בין פוסט ואוניל, שחזרו להיות בני זוג לאחר תקופת ניתוק ממושכת, אבל השאירו לעצמם את בתיהם וענייניהם הכספיים. "היא כעסה עלי כי עמדתי על דעתי", אמר אוניל. "אמרתי, 'אני יודע שזה קשה, אבל אני מצטער, את לא צריכה שני גאונים, מותק, מספיק אחד'".

בסתיו 2008 שיכנע אותה להיפגש עם מחליף אפשרי לנביוס, המפיק רוברט גרינוולד, שביים אותה בסרט הטלוויזיה מ-1984 "המיטה

הבוערת". אבל פוסט סירבה להוציא את נביוס מהעסק. ואף על פי כן הורה אוניל לנביוס למסור את הפרויקט לגרינוולד. כשנביוס סירב, הוא טוען שאוניל אמר לו: "אחסל אותך אצל פארה ואחר כך אהרוג אותך במציאות". כשנשאל על חילופי הדברים האלה, אוניל - שפעם ירה באקדח בעת מריבה עם בנו גריפין - אמר, "יכול להיות שאמרתי 'אני אהרוג אותך', אבל בצחוק".

בין הפטיש לסדן

בחורף 2009 נסעה פוסט בפעם האחרונה למרפאה בגרמניה שבה טופלה. כשחזרה באביב, מצבה הידרדר, והסרט איבד את מקומו הגבוה בסולם העדיפויות שלה. אחרים ראו בו עניין דחוף הדורש הכרעה.

באפריל לחצו אנשי אן-בי-סי על נביוס לשדר את הסרט, אבל סטיוארט סירבה למסור סצינות שצילמה בגרמניה בשל סכסוך מתמשך על שכרה. המתחים גאו גם ביחס לאן-בי-סי. אף שוון כינה את נביוס "מפיק דגול" באחת מהודעות הדואר האלקטרוני שלו, הוא הביע דאגה הולכת וגוברת בנוגע למבנה הסרט כשנביוס ופוסט שלחו קטעים בעריכה ראשונית.

באותו אביב מינתה הרשת מפיקה לעזור בהשלמת הפרויקט. כשהיא הגישה תסריט ובו משפטים חדשים ומלודרמטיים שעל פוסט לומר, נביוס החזיר את הניירות מכוסים דיו אדומה. במקום שבו התבקשה פוסט בתסריט להגיד, "האם התפנית הדרמטית הזאת בחיי היתה גורלית?" נביוס כתב: "היא בחיים לא תסכים להגיד את זה. היא גם לא צריכה להסכים".

יח"צנית מטעם אן-בי-סי הודיעה לנביוס ב-15 באפריל שהרשת מעוניינת לשדר את הסרט בתוך שלושה שבועות. נביוס הסכים לעבוד בקצב מואץ ולהשלים את הסרט, אך אמר שלא ימסור לרשת גרסה סופית ללא אישורה של פוסט. "אני בין הפטיש לסדן", כתב נביוס בתשובתו. "היא יצאה מבית החולים לפני פחות משבוע ועוד לא ראיתי אותה, כי היא עדיין סובלת מכאבים והיא ישנה רוב הזמן".

"בגלל זה אתה מוכרח לפגוש את פארה ולדבר אתה", ענה וון, "מובן שאנחנו לא אטומים ולא רוצים שתתמקד רק בזה כשתראה אותה". באותו יום קיבל נביוס טלפון ממרפי, מעצבת השיער של פוסט ואחת היחידות שהורשו להיכנס לדירה. על פי נביוס, מרפי אמרה שאוניל מחפש את החוזה של פוסט עם נביוס. היא גם אמרה לו שהאחות שהשגיחה על פוסט צילצלה אליה נרעשת, משום שפרקליטיו של אוניל מנסים לשכנע את פוסט הרתוקה למיטתה לחתום על מסמכים שונים. מרפי מאשרת את השיחה עם נביוס. "התחושה היתה, 'למה אתם מתעסקים בדברים האלה עכשיו? בואו נשכנע אותה לאכול'", אמרה.

ב-20 באפריל, לאחר שנביוס הציע שוב לבוא ולבקר, צילצל לנביוס ריצ'רד פרנסיס, שהחברה המשפחתית שלו טיפלה בענייניהם הכספיים של אוניל ופוסט. הוא השאיר הודעה: "אני אומר לך חד וחלק, עדיף שלא תגיע לפארה, אחרת אוניל יכה אותך".

באותו יום, מספרות סטיוארט ומרפי, פוסט היתה צלולה בדעתה כשחתמה על המסמכים המעבירים את השליטה הקריאיטיבית בסרט לידי אוניל. "לא קרה שם שום דבר מפוקפק", אמרה סטיוארט. מרפי אמרה שלמרות חששותיה המוקדמים, היא הבינה שפוסט "רוצה שריאן יהיה האחראי על בפרויקט".

אוניל אמר שפוסט נתנה לו את השליטה לאחר שהראה לה גרסה ראשונית של הסרט. "חיבקתי אותה כשצפינו בגרסה הזאת, כי היא לא היתה מסוגלת לשבת", אמר. "היא לא דיברה הרבה בשלב הזה. היא רק אמרה, 'יש לנו הרבה עבודה לעשות'".

אחד המסמכים החדשים טען שההסכם הראשוני בין פוסט לנביוס - שהעניק לו את השליטה אם היא תהיה חולה מדי - בטל ומבוטל. קים שוורץ, עורכת הדין שסייעה לו בהכנת ההסכם, סירבה באמצעות עורך דין אחר שעוסק בתיק, האוורד ויצמן, לדון בחתימת המסמכים. כשנשאל מדוע התנגדה פוסט לחתום על כמה מהמסכים, ענה ויצמן, "אם היא היתה עייפה מדי או לא הרגישה טוב בשלב מסוים כדי להקדיש את מלוא תשומת הלב, היא היתה מטפלת בעניין בזמן אחר, כמו שכולם עושים".

כשנביוס הביע בפני אן-בי-סי את חששותיו בנוגע לתקפות החתימות, שהיו כתובות ביד רועדת בהשוואה לחתימה המושלמת המוכרת שלה, אמרו לו אנשי הרשת שהם רואים בזה "סכסוך פנימי" שאינו מותיר בפניהם ברירה אחרת אלא להכיר בתפקידו החדש של אוניל.

מרגע שקיבל לידיו את השליטה נתן אוניל לרשת יד חופשית יחסית בהפקת הגרסה הסופית. כשנשאל למה נמשך הפרויקט גם כשפוסט היתה חולה מכדי לנהל אותו עד סיומו, ענה וון שהרשת "היתה צריכה לשדר את התוכנית לפני שמשהו רע יקרה לפארה, כדי שהיא תוכל לקבל את האיחולים הטובים מהמוני מעריציה".

במסיבת עיתונאים גדושת כוכבים שהתקיימה לרגל יציאת הסרט אמר אוניל שפוסט "בהשפעה כבדה של תרופות" בבית, אבל היא תצפה בהקרנת הבכורה שתשודר כעבור יומיים באן-בי-סי. "נוריד חלק מהתרופות כדי שהיא תהיה צלולה וחדה", אמר. סטיוארט אמרה שכשהיא ואוניל צפו בתוכנית עם פוסט במיטתה, היא אמרה "זה טוב מאוד".

פוסט מתה כעבור שישה שבועות והיא בת 62.

ב-18 החודשים הבאים יצא נביוס למלחמה בבית המשפט נגד אוניל, סטיוארט ופרנסיס, בתקווה להחזיר לעצמו את השליטה בחברה שהוא ופוסט הקימו ולהפיק את הסרט שלדבריו רצתה. פרנסיס השיב בתביעה נגדית וטען שנביוס הוא טפיל שהתחנף לפוסט ומעל בכספי החברה שלהם (הוא ואוניל לא הציגו הוכחות לעניין, ונביוס הכחיש את ההאשמה).

בסוף הסתיו שעבר ביקשה מנביוס אמו לוותר ולהתקדם הלאה. כשפרקליטו אמר לו בדצמבר שהמאבק עלול להתמשך עוד שנתיים ולעלות עוד 250 אלף דולר, הסכים לשיחות פשרה. "אני נלחם בשני מולטי-מיליונרים", אמר. "ואני לא יודע אם זה לכבודה של פארה. אני פשוט לא חושב שהיא היתה רוצה שנהרוס זה את זה, וזה פחות או יותר מה שקורה".

אוניל יעץ לאויבו לשעבר: "כדאי שהוא ימשיך בחייו ויניח לה לנוח בשלום על משכבה". אוניל עצמו מפיק בימים אלה תוכנית ריאליטי חדשה עם בתו טאטום אוניל. השניים כיכבו בסרט "ירח של נייר" מ-1973. יש גם תוכניות להוציא את "הסיפור של פארה", שעכשיו הוא בשליטתו, בגרסת די-וי-די. *



למעלה: פוסט, 1976


מתוך ''הסיפור של פארה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו