בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארקטיק מאנקיז "Suck it and See" | פצעי בגרות

ל"ארקטיק מאנקיז" אין בעיה לאכזב את המעריצים שמצפים לעוד מאותו דבר. חשוב להם יותר לא לאכזב את עצמם

תגובות

"ארקטיק מאנקיז" היא להקה שלא אוהבת לעשות הנחות למעריצים שלה. אם לא היה די ב"Humbug", האלבום הקודם בעל הצליל האמריקני הכבד והמלוכלך שגרם לנטישה הפגנתית של חלק הארי מהקהל שלה, הגיע "Brick by Brick", הסינגל המפוקפק שהקדים את "Suck it and See", האלבום החדש שיוצא השבוע; הוא לא היה רק השיר הגרוע ביותר שהקליטה "ארקטיק מאנקיז" - טקסטואלית, מלודית והפקתית - אלא גם שלוש דקות שעוררו ספקות גדולים לגבי הרזרבות האמנותיות שנותרו במחסנית של הרביעייה משפילד.

ספקות אלה מתפוגגים במהרה כשמקשיבים ל-"Suck it and See"; אלבום שמתנער מהחספוס המדברי והממוסטל שהקנה להם ג'וש הום מ"קווינז אוף דה סטון אייג'" ב"Humbug", אולם מסרב לחזור לנוסחה המנצחת והבטוחה. כדי להבין את התהליך שעברה "ארקטיק מאנקיז" - מהלהקה עם אלבום הבכורה הבריטי הנמכר בהיסטוריה לאנדרדוגית שנלחמת על הזכות לחקור, לחפש ולהתפתח - מומלץ לחזור למשפט שפותח את הקליפ של "I Bet You Look Good on the Dancefloor", הלהיט הגדול ביותר שלה: "אנחנו 'ארקטיק מאנקיז', אל תאמינו להייפ", אומר בביישנות הסולן אלכס טרנר, לפני שנכנס הריף הרצחני של אחד השירים הטובים של העשור שעבר.

המשפט הזה - אזהרה להסרת הציפיות והקלת המעמסה - מקפל בתוכו את הרתיעה של "ארקטיק מאנקיז" מהמעמד הנשגב שהגיעו אליו. בגיל 19 שוגרו טרנר וחברי ילדותו מהמרחב הווירטואלי של מייספייס לסטריאו של מיליונים וזכו בכל פרס אפשרי; כשהיו בני 20 הובילו את פסטיבל גלאסטנברי מול 120 אלף איש ששאגו אתם כל מלה. אבל "ארקטיק מאנקיז" לא רצו בהצלחה הזו. לא במובן הקורט קובייני, שמפחד מהשלכותיה עד כדי שיתוק; היא פשוט היתה מהירה, רבת עוצמה ומפתיעה מדי. מטאורית מדי, אם לנסח זאת בז'רגון גיא פינסי.

"אנחנו לא רוצים להיות להקה גדולה יותר, אנחנו רוצים להיות להקה טובה יותר", הצהיר לאחרונה טרנר בראיון ל"גרדיאן" והסביר את אדישותו לטרוניות המעריצים הוותיקים שרוצים פזמונים קליטים עם סיפורי מסיבות, זיונים ומהומות בפרברים - הפסקול האולטימטיבי לפיצוץ חצ'קונים - ולא חידודי נונסנס בוב דילניים על רקע קירות דיסטורשן מנוכרים.

"Suck it and See", הרביעי בתוך שש שנים, רק מבהיר עד כמה טרנר לא מודאג מהצניחה בפופולריות של "ארקטיק מאנקיז". הדאגה היחידה שלו, עד כמה שזה נשמע קלישאה רומנטית, היא המוסיקה. והיא נשמעת מעולה, תודה. חידוש הקשר עם המפיק ג'יימס פורד (שעבד אתם על "Favorite Worst Nightmare" ועל פרויקט הצד של טרנר ומיילס קיין, "The Last Shadow Puppets") משתלם להם. גם מי שמחבב את הכוחנות של "Humbug" כמוני - מסכת ההכפשות שעבר היתה מתלהמת, בוודאי כשהשינוי לא היה קיצוני כפי שייחסו לו - יעיד שהוא מתאים למאנקיז יותר מג'וש הום. "אתם תמיד תישמעו כמו עצמכם", אמר להם הום בעבר, "אל תפחדו להתנסות".

ואכן, אף שזהו אלבום אטי, בוגר ומלודי יותר, הוא עדיין אלבום של "ארקטיק מאנקיז". אחרי שתי האזנות אפילו "Brick by Brick" - בתוך ההקשר הכללי - נשמע פחות מביך. ההשתכללות של טרנר ככותב שירים בולטת במיוחד נוכח ירידת התלות באנרגיה, הדינמיקה והטקסטים והמעבר להסתמכות כמעט בלעדית על כוחן של המנגינות. "Suck it and See" מופק במין אנדרסטייטמנט נונשלנטי שמטשטש עד כמה הן מצוחצחות. תפקידי הגיטרות - שנעים בדיאלוג ששומר על מתח - עדינים, ערמומיים ומורכבים מתמיד; התיפוף מתעל את הווירטואוזיות של מאט הלדרס מהסילוניות שאיפיינה אותו לתבניות לולייניות שמאגפות מאחור; הבס חזר להיות Fאנקי; והשירה בוטחת, סמכותית וגברית. לא שאין פה ושם איזה קטע Pאנק כמו "Library Pictures", אולם גם בו יש ברייק מתודי מאוורר שחוצה אותו לשניים.

החצי השני של האלבום כבר יכול להתחרות עם כל מה ש"ארקטיק מאנקיז" הקליטו אי פעם. וכן, אני יודע שהם אלה שהקליטו את "Fluorescent Adolescent", "A view from the afternoon", "505" ו"Leave Before the Lights Go On". הגם שהוא - וגם זה בספק - פחות הימנוני ומיידי, שירים כמו "All My Own Stunts", "Reckless Serenade", "Piledriver Waltz" (שהופיע גם בפסקול האקוסטי של טרנר לסרט המדובר "Submarine"), "Love is A Laserquest" ושיר הנושא ו"That's Where You Wrong" שסוגר את "Suck it and See" מהווים רצף ללא רבב. אם תקליטים עדיין היו פורמט רווח גם בקרב מי שהוא לא די-ג'יי, היינו מדברים עכשיו על אחד הצדדים הגדולים של השנים האחרונות. גם בלי העזרה הווינילית, המסקנה כאן מתבקשת: זה צד גדול כי "ארקטיק מאנקיז", גם אם היא כבר לא מוכרת כמו פעם, היא להקה גדולה. בכל מה שנוגע לרוקנרול, אין מישהו שנוגע בהם. *

"ארקטיק מאנקיז", "Suck it and See" (דומינו)



ארקטיק מאנקיז. להיות להקה טובה יותר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו