ירושלים בחיבוק ורדיאני

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

שתי אופרות של ורדי מככבות עתה אצלנו, בארגונה של האופרה הישראלית. "אאידה", שהיא אולי האופרה הכי מפורסמת של ורדי, מועלית במצדה (לרבות הערב ובמוצ"ש); "ירושלים" של ורדי הועלתה בירושלים (הצגה אחת, בבריכת הסולטן) ביום שני. ההפקה הירושלמית הלכה דרגות אחדות אחורנית במעלות הגרנדיוזיות, אך יצרה אצלי תחושת מעורבות חזקה יותר.

במצדה נוצר פער בין הגודל - במה רחבת ממדים במיוחד שמעוררת ציפיות למילוי בתוכן מוזיקלי-דרמטי ענק - ובין מה שהתחולל עליה בפועל; בהפקת "ירושלים" לא נוצר פער. הבמה כאן היתה צפופה מאוד (תזמורת, מקהלה, זמרים, שחקנים), אבל יחד עם הרקע הסביבתי שמציבה בריכת הסולטן (מטעם המופקדים על התיירות ברשות לפיתוח ירושלים נמסר כי הושקעו 7 מיליון שקל בשדרוג קבוע של האתר) והתפאורה האפקטיבית, הצפיפות לא הצטיירה כבעיה אלא כסממן של דחיסות דרמטית.

מבחינת הסאונד, "ירושלים" היתה ממלאת אוזן: הצליל שבקע מהרמקולים היה אדיר אך צלול, בעיקר בלט הדבר בהעברת זמרתה של המקהלה האורחת המעולה (מקלוז', רומניה). "ירושלים" של ורדי, שעלילתה - אהבה, קנאה, רצח וכו', מתחוללת בצרפת, רמלה ולנוכח ירושלים, במאה ה-11 - זרועה מקומות שמזכירים את ורדי בגאונותו אם כי אינה נמנית עם שיאיו. אשר לביצוע: נבחרת הסולנים שכונסה בבריכת הסולטן היתה מוצלחת יותר מזו ששמענו ב"אאידה". בראשה הפליאו לעשות מיודעינו הבאס האוסטרי הוותיק קורט רידל בדמות "רוז'ה", הסופרן הישראלית הקורנת אירה ברטמן ("הלן") והטנור האמריקאי סקוט פייפר כ"גסטון", ולצדם מצטיינים אחרים לרבות נח בריגר שלנו. ההנאה היתה שלמה, העיבה עליה רק בעיה ארגונית ירושלמית שאינה קשורה באופרה עצמה. לפי חישובים שעשיתי ולפי המצב בשטח, ספק אם מספר מקומות החניה הזמינים בסביבה יכול להספיק לקהל של אלפים.

האופרה "ירושלים" של ורדי בביצוע בכורה בישראל. מנצח: דייויד שטרן. במאי: משה קפטן. תפאורה: במבי פרידמן. זמרים סולנים מחו"ל ומישראל, מקהלה מקלוז' (רומניה) והתזמורת הסימפונית ירושלים. "בריכת הסולטן" בירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ