בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מארק ג'ייקובס רוקד רק לצלילי החליל שלו

מקטרגיו סבורים שנהפך למשעמם, צפוי ולא קולי. תומכיו רואים בו את הסמכות העליונה לענייני אופנה בניו יורק. ראיון עם מארק ג'ייקובס

תגובות

תגידו שהוא גאון. תגידו שהוא נרקומן, שהוא יוצר מקורי, שהוא חקיין חסר בושה, מתבודד מקסים, אקסהיביציוניסט חסר גבולות. מארק ג'ייקובס כבר שמע הכל. והוא מקבל בשלווה שהרוויח בעבודה קשה.

"אפשר לחיות עם האהבה, אפשר לחיות עם השנאה", אומר ג'ייקובס במשרדו בשכונת סוהו בניו יורק. הוא מניח את ידיו על שולחן ישיבות פשוט וחסר מאפיינים מיוחדים. "עברנו פשיטת רגל, פיטרו אותנו", הוא אומר. "אבל לא הרמנו ידיים".

הוא מדבר על הקריירה המגוונת שבמהלכה המעצב, כיום בן 48, פוטר בשלב מוקדם ממשרה יוקרתית בעולם האופנה; עבר אשפוזים חוזרים במרפאת גמילה מהתמכרויות; וניסה להתחמק מחצי הצהובונים שביקרו אותו, בין השאר, על גנדרנותו, על בני הזוג שבחר לנהל אתם קשרים מיניים, ועל מאבקיו המוצהרים להישאר פיכח.

תצלומים: אי-אף-פי, אי-פי, גטי אימג'ס

חוויות כאלה יכולות להעמיד במבחן את עוצמתו של אדם. ג'ייקובס, בחולצת טי ובמכנסיים בהדפס מרגניות וגולגולות, נראה כהתגלמות הרוח המרוממת והביטחון העצמי האיתן.

בשלב זה, "קל להתגבר על המתנגדים", הוא אומר בקור רוח, בהתייחסו לעמיתיו המביעים שוב ושוב פקפוק ברלוונטיות שלו. האם ג'ייקובס נמצא בשיאו, הם תוהים, או שמא חלף תאריך התפוגה שלו? ושאלה נוקבת יותר, כמה זמן עוד יחזיק במעמדו כסמכות העליונה לענייני אופנה בניו יורק?

כל עוד ירצה בכך, אומר ג'ייקובס. לא קל בימים אלה לערער את ביטחונו או לגרום לו לאבד את שלוותו. אך הפרס על מפעל חיים שהוענק לו השבוע על ידי מועצת האופנה הצליח לעשות זאת. "זה היה צריך להיות פרס על מפעל של חצי-חיים", הוא רטן, על פי הדיווחים. הוא אמר את זה בצחוק, נכון?

"זו לא היתה בדיחה", עונה ג'ייקובס, ומסמיק באופן בולט מעצמות לחייו ועד לצווארו, ואפילו, כך נדמה, מתחת לקעקועי בוב ספוג וליז טיילור המעטרים את שרירי זרועותיו. "מפעל חיים", הוא חוזר בחמצמצות. "זה נשמע מאוד סופי, כאילו זמני עבר. אבל אני עוד לא גמרתי".

הולך על מים

ואכן ג'ייקובס, החלילן הערמומי מהמלין של האופנה האמריקאית, עדיין בשיא כוחו. רבים בתחומו רואים בו חלוץ תרבותי. התצוגות שלו, שבהן דוגמניות חושפות את תחתוניהן, מציגות לראווה את החזה בשמלות בצורת שעון חול, או עוגבות על הקהל - בסגנון "שוער הלילה" - במכנסיים צמודים ובאביזרי סאדו-מאזו, נבחנות מקרוב שוב ושוב כאילו היו אבן הרוזטה.

תיק העבודות שלו נכבד. שרשרת החנויות שלו ברחוב בליקר, שפתח יחד עם רוברט דאפי, שותפו העסקי זה שנים, נעשתה לאבן שואבת למחפשי קוליות ולאוטובוסים שלמים של תיירים חובבי סטייל. הוא גרם לבית האופנה הצרפתי לואי ויטון להיהפך מיצרנית מוצרי עור מיושנים לתרנגולת המטילה ביצי זהב. וכפי שהוא אוהב להזכיר, גדודי מתבגרים שרוצים שתהיה בבעלותם פיסה מהמותג שלו חוטפים מהמדפים את נעלי האצבע שלו, הבשמים והתליונים.

כושר ההמצאה של ג'ייקובס זיכה אותו בתואר אביר לגיון הכבוד הצרפתי, מקור גאווה עצום בשבילו, ובתשעה פרסים קודמים ממועצת מעצבי האופנה האמריקאים, ובהם הפרס הנחשק למעצב השנה לבגדי נשים בשנה שעברה. "בדרך כלל אנשים מייחסים חשיבות לפרסים יותר ממני", הוא אומר. ועם זאת, הוא מוסיף, במחוות ידיים גדולות, "הפרסים הם בעבורי הזדמנות להודות בפומבי לאנשים שבלעדיהם זה לא היה קורה".

לכל אורך הדרך רקד ג'ייקובס רלצלילי החליל שלו עצמו. זו יכולה להיות התפעלות מהארוטיציזם של הצלם גי בורדן, שעבד על רקע העכבות החברתיות של עידן אייזנהאואר, או משיגיונות הסמים של העלית ההוליוודית. גחמות כאלה דחפו אותו במהלך השנים לזנוח את הסגנון הצנוע שאפיין אותו בתחילת הקריירה שלו לטובת שמלות שופעות, סקסיות ומלאות חיים, ובעונה אחריה סילואטה חובקת קימורים ומחוטבת.

בשל מנהגו להפריך ציפיות, התצוגה שלו היא תמיד השיא של שבוע האופנה בניו יורק, ובאים לצפות בה סלבריטאים כגון דבי הרי, האמנים ג'ון קארין ואשתו רייצ'ל פיינסטין, כוכב הפורנו מייקל לוקאס, ולפעמים עשיר סעודי או שניים. בקולקציות שלו היתה התייחסות עקיפה לשיק הגמילה מסמים, לגראנג' של שנות ה-90 ולברלין שלאחר רפובליקת ויימאר. והן הניבו מופעי בידור אינטלקטואליים, והתפלפלויות בסוגיה האם ג'ייקובס מבריק, מיושן במכוון או סתם מיושן.

התשובה תלויה בזהות הנשאל. בעיני מעריציו, הוא הולך על מים. "לתצוגות שלו יש השפעה", אומר אנדרה לאון טאלי, עורך בכיר ב"ווג" האמריקאי. "הן נקודת השיא, נקודת המפנה, הרגע הנבואי של העונה".

אך אחרים טוענים שהוא שוקט על שמריו. "בעיני, יותר משהוא מעצב אופנה הוא מפיק גדול ובמאי מוצלח, ואין מה לזלזל בזה", אומר אריק גסקינז, המפרסם פרשנויות צורבות על כמה מהפרות הקדושות של עולם האופנה בבלוג שלו, "בגדי המלך הישנים" ("The Emperor's Old Clothes"). "אבל לפעמים המסר הכללי פשוט בנאלי".

יתרה מזו, לדברי גסקינז, "קשה להבחין בסגנון מיוחד לו", הערה שנשמעה גם מפי ותיקים בתעשיית האופנה כגון דייוויד וולף, המנהל הקריאייטיבי של קבוצת דונגר, חברה לחיזוי מגמות. וולף אומר שהוא מתפעל מהאנטנות התרבותיות המדויקות של ג'ייקובס, ומכישרונו ליצור מסתורין. "אבל האם יש לו זהות עקבית? ממש לא".

אוסקר ויילד אמר שהעקביות היא המוצא האחרון של חסרי הדמיון. ג'ייקובס אינו מוטרד מהעובדה שאין לו לוק המזוהה עמו. "מה שלא אעשה, תמיד יהיה מישהו לא מרוצה", הוא אומר בשלווה. "אם נצמדים ללוק אחד, אנשים אומרים, 'הוא עושה אותו דבר כל עונה'. אם עושים משהו אחר כל פעם, טוענים שאתה נוכל".

שמירה על אמינות - ועל קוליות - היתה יכולה להיות אתגר, מסכים ג'ייקובס, אילו היה יכול להתייחס למלה "קוליות" ברצינות. "זו אחת המלים שגורמות לי לבהות בכפות רגלי", הוא אומר. "זו מלה שמשמשת אחרים לתאר אותך".

או שלא, במקרה זה. "הוא לא קולי כמו שהיה פעם", אומרת טרייסי ל' קוקס, מעצבת וסטייליסטית הוליוודית שרשימת לקוחותיה המפורסמים כוללת את שרה ג'סיקה פארקר ואת ג'סיקה סיינפלד. "רוב החברות שלי שמתעניינות באופנה לא מחפשות את המותג הזה".

חרף קשריו המתוקשרים של ג'ייקובס עם סלבריטאיות כגון סופיה קופולה והזמרת שנהפכה למעצבת ויקטוריה בקהאם, הוא לא הותיר רושם בולט במיוחד על השטיח האדום, מסלול התצוגות החלופי להמונים, שהפך בתי אופנה כגון אלי סאב ומרצ'סה לכוכבים. "הבגדים שלו לא נראים טוב על השטיח האדום", אומרת קוקס. "הם מאפילים על השחקנית, כאילו הבגדים לובשים אותה ולא להיפך". השמלות שלו "אוונגרדיות מדי לעין לא-מיומנת", מוסיפה ג'ון אמברוז, המלבישה של מיסי אליוט ומריה קארי. "הן לא ממש דגמים קלאסיים להצטלם בהם על השטיח האדום".

אבל ג'ייקובס אוהב את זה ככה, לדבריו. "האסטרטגיה שלו שונה", אומרת אמברוז. "המטרה שלו היא להגיע לנשים שחיות בבגדים שלו, לובשות אותם יום יום ולא רק לכבוד המצלמות".

נמצא בכל מקום

לא שמארק ג'ייקובס לא מסוגל להיפגע. לאחר שספג קיתונות של לעג לפני כמה עונות לאחר תצוגה שהתחילה באיחור של שלוש שעות, הוא הגיב בעונה שלאחר מכן בכך שהתחיל בדיוק בזמן. גם אז, הוא נזכר, "אנשים כעסו". בשנה שעברה הוא לעג עוד יותר לקהלו, והתחיל את תצוגת אביב 2011 בספטמבר שתי דקות לפני הזמן, בעוד הצופים ממהרים להגיע למושביהם.

התנהגות שובבה כזאת היא צפרדע שעמיתיו מתקשים לפעמים לבלוע. אך המעצב מבטל את הרעיון שהוא יורק לבאר ששתה ממנה מיום שהציג את הלייבל שלו ב-1986. "אני לא עושה שום דבר מתוך רוע", הוא אומר. "אני לא מספיק מתוחכם להיות כל כך מחושב".

באמת? לא תמיד קל לתהות על קנקנו. מנהלי בלומינגדיילס, ברניס ניו יורק ונורדסטרום סירבו לדבר על הישגיו של המעצב, אך יש סימנים המרמזים כי ג'ייקובס איבד מכוח המשיכה שלו בקרב הצעירים - הבנים והבנות של דור האינדי שאימץ אותו לפני עשרים שנה בשתי ידיים.

"כבר לא שומעים על מארק ג'ייקובס כמו ששמעו לפני חמש-שש שנים", אומרת אירמה זנדל, יועצת שיווק לנוער שעם לקוחותיה נמנים קוקה-קולה, אסתי לאודר וערוץ דיסני. "חוץ מהבשמים שלו, הוא כבר לא כל כך פופולרי".

מומחי מיתוג טוענים שמודעות הצרכן למותג של ג'ייקובס עדיין גבוהה, אך היוקרתיות שלה פחתה. בסקר שערך ב-2009 המכון ליוקרה בקרב כ-600 נשים בעלות הכנסה גבוהה, המותג של ג'ייקובס דורג במקום ה-11 מבחינת הערך והיוקרה. המותג צנח למקום ה-25 ב-2010. הירידה מסמלת ש"המותג נעשה המוני יותר", לדברי מילטון פדראזה, מנכ"ל המכון, ארגון שעורך סקרים בקרב צרכנים בעלי אמצעים. "אם זו לא אסטרטגיה מכוונת, סימן שצריך לשנות משהו, את העיצוב או את האיכות".

טקישמה פייסון, בת 34, סטודנטית במכון הטכנולוגי לאופנה, היא אחת מאלה שאינם מתרשמים. "פעם הסגנון שלו היה מובהק מאוד", אומרת פייסון. "היה לו לוק שקל לזהות". כיום, ההיצע שלו בעיניה "מסחרי, פושר. הדגמים שלו לא נראים 'של מעצב'", היא אומרת. היא מוסיפה שאילו היו לה האמצעים, היא היתה בוחרת דווקא בפראדה או בלנוון.

"אני מרגישה שהוא נמצא בכל מקום", אומרת ג'נה פוליטו, סטודנטית במכון הטכנולוגי לאופנה. יש לו "כל כך הרבה סגנונות שונים, וכשהוא מתייחס למקור השראה כלשהו, הוא מגזים אתו".

צעירים עוברים כיום למקומות אחרים, לדברי משקיפים, ופונים לרשתות זולות בעלות שיק כגון H&M וזארה, ולמותגים הפונים לצעירים כגון ראג אנד בון, הלמוט לאנג ואלכסנדר ואנג. בעיניהם, "יש הרבה מעצבים מגניבים יותר, זולים יותר ומעודכנים יותר", אומרת בוני פרסמן, יועצת לקמעונאות ואופנה, לשעבר בכירה בברניס. "הם מציעים יותר ממה שהצרכן רוצה".

ההבחנה הזאת ניכרת גם במקום שמקבל המותג בחנויות. בבלומינגדיילס, הלייבל Marc של ג'ייקובס הולך מעט לאיבוד בתוך שלל מותגים עכשוויים כגון Theory ואליס ואוליביה, ואילו בחנות של ברניס בסוהו הוא הוגלה לאחורי החנות, ומוסתר מאחורי קארבן, פיליפ לים ואלכסנדר ואנג.

ג'ייקובס מודע לביקורת המושמעת נגדו. "אני עלול להישמע כאילו אני מתגונן", הוא אומר, וזע מעט בכיסאו. "אנשים תמיד רוצים חידוש באופנה, כמו שהם רוצים כוכבי פופ חדשים". אבל, הוא מודה, מהורהר מעט, "אולי אני מפספס משהו. אני לא יודע...".

הוא גם נבוך מהתגובות העוינות למהפך הקיצוני שעבר לפני כמה שנים, מחנון שמנמן עם זנב סוס לחתיך שזוף בעל גוף מפותח שרירים, שאף הצטלם בעירום למגזינים ובמודעות הפרסומת ל"באנג", הבושם שלו לגברים.

ג'נה סאורס, שכותבת על אופנה בבלוג הפמיניסטי "Jezebel", היתה שמחה להחליף את ג'ייקובס המחוטב והמוקפד בדגם הקודם, העדין יותר. "היה בו משהו מכמיר לב", היא אומרת. "הוא היה מין ז'לוב כזה, הרגשתי שהוא אוהב את העבודה שלו. יש לי הרבה חיבה כלפי מארק ההוא. אני מתגעגעת לרגעי הפגיעות שלו".

אך ג'ייקובס מתייחס אל "הדגם השמן" שלו כאל תוצר של דימוי עצמי רעוע. "אם האומללות שלי יצרה חוסר ביטחון, ולזה האנשים מתגעגעים, אני מצטער", הוא אומר בקרירות. "אבל אני אותו אדם, רק חזק יותר וחיובי יותר".

נסיגה אינה אופציה בעבור המעצב, וגם לא בעבור אנשי התעשייה שממשיכים להפגין אופטימיות ולשמור אמונים לדרכו הפתלתלה. "הוא כוח שאין לעצור אותו", אומר וולף מקבוצת דונגר. "וככזה, הוא לא יאבד מהתנופה שלו במהירות". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו