בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רביד כחלני מציג: צעד תימני

אחרי שיופיעו בסנטרל פארק לצד "קינגס אוף ליאון", "ארקטיק מאנקיז" ופי-ג'יי הארווי, יעצרו "ימן בלוז" גם לשלוש הופעות בישראל. הזמר רביד כחלני, העומד בראש הלהקה, חושף את מי הוא גילם בהצגה בימי בית הספר למשחק ומסביר למה הכי טבעי לו להדגיש אותיות גרוניות בשירה שלו

2תגובות

שהייה בדירתו של רביד כחלני עלולה לגרום לתחושת דיסאוריינטציה קלה. היא ממוקמת בשכונת בזל הצפונית בתל אביב אבל מרוהטת בסגנון מרוקאי, והדייר שמתגורר בה מנהל שיחת סקייפ באנגלית עם אם בתו שנמצאת בפינלנד. ליד פסנתר שחור ניצב כלי שבטי דמוי בס ששמו גימברי ומזוודות שמוטלות פתוחות למחצה על הרצפה גורמות לחלל להיראות יותר כמו חדר במלון מאשר דירת מגורים.

גם המוסיקה של כחלני עלולה לגרום לאותה תחושת בלבול; היא מורכבת ברובה מטקסטים בערבית-תימנית בניבים שונים (לצד עברית וג'יבריש) שמוגשים על רקע מוסיקה תימנית מסורתית, בלוז שורשי, Fאנק, סול וג'ז. ובכל זאת, למרות הכאוס הפוטנציאלי, כחלני לא מבלבל אף אחד. הערב-רב התרבותי שנמצא בבסיס המוסיקה שהוא יוצר עם להקתו "Yemen Blues" הוא שגורם לאלפי אנשים מתרבויות שונות ברחבי העולם להתחבר לסאונד שלו.

מאז הופיעו לראשונה בפסטיבל מוסיקת העולם החשוב "Babel Mad" במארסיי לפני שנה וחצי מול קהל של 1,500 בני אדם, "ימן בלוז" עלו על רכבת הרים. "אנשים פשוט רקדו בטירוף, היתה שם אנרגיה שהכניסה אותי לשוק", הוא משחזר. "למחרת התפרסמה כתבה בעיתון 'ליברסיון' הצרפתי שבה נכתב שאנחנו סיפור ההצלחה של הפסטיבל. כל הלהקה היתה בהיי. כעבור כמה חודשים התקבלנו לפסטיבל 'וומקס' (פסטיבל חשיפה לאנשי תעשיית מוסיקת עולם - ל"פ) ועוד לפני שהגענו לשם היה באזז שאנחנו הולכים להיות ההופעה הכי טובה. זו ללא ספק התחלה מדהימה. וזהו, עכשיו אנחנו פה".

אחרי הופעות שקיימו כאן לפני כחודש לרגל השקת אלבום הבכורה, "ימן בלוז" יקיימו שלוש הופעות נוספות בישראל (ב-7 ביולי במועדון בארבי בתל אביב, ב-8 ביולי בצוללת הצהובה בירושלים ולמחרת בפסטיבל סאן ביט ביער חורשתא שבגליל). הלהקה תבוא לכאן כחלק מסיבוב עולמי שיכלול 30 הופעות, בין היתר בסנטרל פארק בניו יורק ובפסטיבל "רוסקילדה" בגרמניה לצד "קינגס אוף ליאון", "ארקטיק מאנקיז" ופי-ג'יי הארווי.

"רביד עשה בחוכמה רבה שהוא בחר בכיוון שבחר בו, שהוא שילוב של טקסטים תימניים עם מוסיקת נשמה שמושפעת מהבלוז של אפריקה ושל שבט הטוארג, הבדואים של מדבר הסהרה, שהוא הבסיס לבלוז האמריקאי", אומר שדרן גלי צה"ל דובי לנץ, שמנהל גם פסטיבלי ג'ז ומוסיקת עולם. "רביד מאוד הושפע מהסגנון הזה, והחיבור שלו עם עומר אביטל (קונטרבסיסט ונגן עוד שאחראי על ההפקה המוסיקלית והעיבודים - ל"פ) הוא חיבור מדהים. המיזוג של שניהם עם הטקסטים והמוסיקה הזו יוצרים משהו שהיה לי ברור שידהים את הקהל בעולם. זה משהו חדש, צליל שלא היה קיים עד עכשיו. ראיתי אותם מופיעים בהרבה מקומות ואני שומע את התגובות. זה רק הולך לפרוץ קדימה, בהנחה שהם ישכילו להישאר ביחד. קשה להחזיק תשעה אגואים יחד".

תשעת האגואים האלה הם כחלני ואביטל, המקישנים איתמר דוארי ורוני עברין, החצוצרן איתמר בורוכוב, הטרומבוניסט אבי ליבוביץ', הצ'לנית הילה אפשטיין, הוויולנית גליה חי והחלילנית הדר נויברג. הם התכנסו בצורה שרירותית למדי. אחרי שכחלני חווה פרידה הוא כתב טקסט והרגיש צורך לשיר אותו בתימנית. מאחר שהוא מבין את השפה אבל לא שולט בה, הוא ביקש ממכר לתרגם אותו מעברית. אחר כך הקליט את עצמו ושלח את ההקלטה לאביטל, שגר בכלל בניו יורק. אביטל, מוסיקאי ג'ז מחונן, התחיל לעבד ולפתח את השיר מבחינה הרמונית. בביקוריו הבאים בארץ השניים נפגשו והתחילו לפענח את הצליל של הפרויקט המתהווה. בהמשך הזמינו את שיירת הנגנים לחדר חזרות ובאחת מהן הקליטו את ארבעת השירים הראשונים של "ימן בלוז".

"אף פעם לא הגדרנו את הצליל שלנו", אומר כחלני. "זה לא שאמרנו נעשה מיקס של מוסיקה תימנית עם סגנון כזה וכזה. כל אחד הביא מעצמו לסאונד של 'ימן בלוז' והגענו לאיזושהי תוצאה".

את החומרים הם שלחו ללנץ שעזר להם להתקבל לפסטיבל במרסיי, ומשם הדברים התגלגלו בקצב מסחרר. אך המסלול שעבר כחלני עד לרגע בו ברא יחד עם הלהקה את הצליל של "ימן בלוז", כלל שלל תהפוכות: מקצועיות, סגנוניות ופרסונליות.

רביד כחלני נולד בבת ים לפני 33 שנה, בן שלישי מבין שבעה ילדים, לזוג הורים שעלו מתימן. אביו, שחזר בתשובה (ומתרגם בשבילו את הטקסטים לצד הזמר ציון גולן), רצה לחזק את הקשר של ילדיו למורשת היהודית התימנית ושלח אותם ללמוד תורה אצל המורי. "הייתי די טוב בזה, אבל לא אהבתי את זה במיוחד", הוא נזכר. לימודי התורה התקיימו גם בין כותלי הבית לצד לימודי שירה תימנית מסורתית. "אבא שלי היה מכריח אותנו לשבת ולקרוא 'וייתן לך האלוהים' כל מוצאי שבת", הוא מספר בחיוך, "ורק אם היינו עושים את זה כמו שצריך הוא הרשה לנו לצאת לשחק כדורגל. גדלתי על הרבה מוסיקה תימנית, גדלתי על מסורת, על לקרוא בתורה. כל פעם שהייתי שר, הייתי שר בח', ע' ור' גרוניות. עד היום אני שר ככה כי זה פשוט מרגיש לי הכי טבעי. בבית היינו שרים בערבית אבל מדברים בעברית מטעמים ציוניים. אני זוכר את עצמי כילד קטן צוחק על אנשים שהיו שרים בבית הכנסת במבטא תימני אבל עם ר' רגילה. אני מוכרח להודות שזה די מוזר שזה מה שהצחיק אותי כילד".

בגיל 15 הוריו עברו להתגורר בהתנחלות אלון מורה, עניין שהוא מסרב להרחיב עליו. "זה החיים שלהם ולא מתפקידי לדבר על זה". כחלני קטע את לימודיו ועזב את הבית. תחילה התגורר בחולון וכעבור זמן קצר עבר לתל אביב ועבד בשלל עבודות מזדמנות. כשהיה בן 18 החל ללמוד משחק בניסן נתיב. "מורה למשחק ששמה רחל שור התאהבה בעיניים שלי והזמינה אותי ללמוד שם במכינה. שיא קריירת המשחק שלי היה כשגילמתי את יגאל עמיר בהצגה ששמה 'חלודה' בפסטיבל עכו". מי אמר סטריאוטיפ ולא קיבל?

בתום המכינה הוא ניסה את כוחו בבלט. "למדתי באופן פרטי והמורה שלי רצתה להכניס אותי ללהקה הקיבוצית אבל לא הייתי בעניין". גם אם כחלני לא סיים בבלושוי, מהופעה של "ימן בלוז" שהתקיימה בחודש שעבר במועדון זאפה, ניכר שהרומן שלו עם עולם הריקוד לא היה חולף. כחלני, שעלה לבמה לבוש בשרוואל מחויט, חולצה שחורה מכופתרת חושפת חזה מקושט בשרשרת כסף כבדה, הטריף את הקהל לא רק באמצעות הקול שלו, אלא גם בעזרת תנועות האגן; מין הכלאה של צעד תימני, ריקוד שבטי אקסטטי וחתוליות ג'יימס בראונית (מינוס השפאגט).

החיפוש העצמי של כחלני הגיע לנקודת מפנה קריטית כשהכוריאוגרף יוסי יונגמן הזמין אותו לשיר במופע "Joy" שהועלה בפסטיבל ישראל ב-2003. "בפעם הראשונה הייתי על הבמה בתור זמר, שר מול אלף איש. הייתי בהיי אחרי זה כמה שעות. על הבמה, כששרתי, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

הוא הקשיב לסול וFאנק, סטיבי וונדר ופרינס, שר בלוז, למד אופרה ואפילו פלירטט עם הרעיון להשתלם בשירת כנסיות סרבית; שני דיסקים שקנה בביקור במדינה גרמו לו להתאהב במוסיקה הזו, אבל הרעיון נגנז לטובת לימודי אופרה בפאריס. רעיון שגם הוא נגנז "כי התחלתי פתאום לשיר בערבית".

המוסיקאי אלון אמאנו חשף את כחלני לאלבום אוסף ובו שירים מצפון ומערב אפריקה המושרים על ידי זמרים גדולים כמו עלי פארקה טורה, סליף קייטה וחמזה אל דין. "פשוט התאהבתי במוסיקה הזאת" הוא אומר, "זה העיף לי את המוח". השניים העלו מופע משותף ששמו "Desert Blues" ובו ביצעו שירים בשפות אפריקאיות שונות. ישראל בורכוב, מנהיג אנסמבל "מזרח מערב" ראה את אחת ההופעות והזמין אותו להצטרף לפרויקט חדש שלו ושל עומר אביטל "דבקה פנטסיה", הרכב שמנגן גרסאות חופשיות לשירים ישראליים ישנים של מרדכי זעירא, ידידיה אדמון ואחרים. מוסיקאי אחר שנכח באחת מההופעות של "Desert Blues" והתרשם מהכישרון של כחלני היה עידן רייכל, שהזמין אותו להשתתף במופע אקוסטי שקיים, צירף אותו לפרויקט הפרטי שלו ולקח אותו להופעות מסביב לעולם.

"התרגשתי מאוד מהשירה שלו ושמחתי מאוד שהוא הצטרף להופעות של הפרויקט בשנים האחרונות", מספר רייכל. "בהופעות של הפרויקט וגם בהקלטות של אלבום ההופעה היוצא בקרוב, כל הזמרים והנגנים מביאים מעצמם לביצועים מחודשים. רביד מביא אנרגיה חדשה ומרעננת ולו ולקהל יש חיבור מיוחד".

כחלני שופע מחמאות בחזרה לרייכל. "בשלוש שנים האחרונות נסעתי אתו המון, והעבודה אתו זה אחד מהדברים החשובים שקרו לי. הוא בן אדם מאוד מיוחד ולעבוד אתו זה ללמוד הרבה דברים ממוסיקה עד עסקים".

דובי לנץ זוכר היטב את המופע האקוסטי של כחלני עם רייכל. "היו מלבדו חמישה אנשים על הבמה וברגע שהוא עלה שכחתי מהאחרים", הוא מספר. "הוא פשוט הדהים אותי. הקול שלו, הכריזמה שלו. יש לו את המשהו הזה שהרבה אמנים מחפשים, את היכולת להגיע לתוך הלב גם של האדם שיושב בשורה האחרונה. אחר כך הלכתי מאחורי הקלעים ואמרתי לו שהוא הולך להיות כוכב גדול. הוא הסתכל עלי בתימהון ואמר 'אתה חושב?' ואמרתי 'אני יודע'. הוא סוג של קופי קאט, הוא יכול לשיר אופרה, הוא יכול לשיר את ג'יימס בראון יותר טוב מג'יימס בראון והוא היה צריך לכיוון אחד מסוים והוא בחר כיוון מיוחד".

זיקית מוסיקלית

החזרה לשורשים בתוספת המטענים העשירים שצבר והיותו זיקית מוסיקלית, מהווים את סוד ההצלחה של "ימן בלוז". "יש משהו בתרבות שלי שאני כל כך מתפעל ממנו שקצת פספסתי כשהתרחקתי ממנו כל כך", מתוודה כחלני. "אז חזרתי לזה, עם כל מי שאני; עם כל המטען, ההשפעות והניואנסים". האם הוא רואה במשלח ידו תיקון לטשטוש זהותה של עליית תימן לישראל? "אני מאוד מקווה להצליח לעשות משהו בעניין הזה", הוא אומר. "כשהורי הגיעו לפה בשנות ה-50 ניסו להפוך את ישראל למדינה אירופית וזו היתה טעות. הגיעו לכאן אנשים מכל מיני מקומות, והתרבות התימנית לכשעצמה מאוד חזקה ויפה. אז זה היה כאילו לא קול לדבר ערבית או להיות מזרחי או לשמוע מוסיקה מזרחית".

האם היה שלב בילדותו שהתבייש בשורשים שלו? "לא" הוא טוען בתוקף, "כשאני הייתי ילד זה כבר היה אחרת והיום זה אפילו קצת ההיפך, זה נורא היפ. אני לא מדבר על מוסיקה מזרחית ספיציפית אלא על מוסיקה מתרבויות. זה הרבה יותר היפ, לא רק בארץ אלא בכל העולם. אני חושב שזה מעולה כי אפשר לראות מלא תרבויות פתאום".

כחלני קוטע את הראיון למספר דקות לטובת שיחת סקייפ עם אם בתו הפינית. כיצד משלבים נסיעות תכופות ברחבי העולם עם גידול ילדה בת שנתיים? "עובדים בצורה כזו כדי שבשלב יותר מאוחר אוכל לשלוט בזמן שלי ולהשאיר יותר ממנו למה שחשוב לי. אבל זה משהו שאני מעדיף לא לבזבז עליו מלים במדיה".

מה שהוא בוחר לבזבז עליו מלים במדיה הוא מניפסט לא מגובש אך מלא כוונות טובות על קבלת האחר ושינוי האנרגיות בעולם. ברגעים כאלה קל לדמיין את כחלני לובש את דמות המטיף בכנסייה בהארלם, נושא דרשה ושר גוספל משל היה צאצאו של מרטין לותר קינג.

"הבנתי שמוסיקה זו הדת שלי", כשמלים אלו יוצאות מפיו התשישות שאפיינה את תחילת השיחה מתחלפת בלהט. "זה מה שאני רוצה להגיד לעולם ואני כותב טקסטים שמדברים על כל מיני דברים שאני מרגיש, על אנושיות שהיא לפני דת, לפני פוליטיקה, לפני כסף. מוסיקה זה הדבר הכי מתקשר שיש. אני אומר בשיר אחד: 'זה לא משנה מאיפה אתה מגיע השפה שלך היא השפה שלי/זה לא משנה לאיזה אלוהים אתה מתפלל המנגינה תמיד באה מהלב'. זה נולד מדברים שאני רואה בהופעות שלנו; אנשים באים לאותה הופעה מתרבויות שונות, עם דעות פוליטיות שונות ודת שטוענת ככה או אחרת והם מתחברים לאותו דבר באותו מקום. ואפילו שהמוסיקה הזאת לא נולדה מהתרבות שלהם היא מרגשת אותם ופותחת להם את הלב. זה יכול להישמע לאנשים קצת קלישאתי, עוד מישהו רוצה להגיד במוסיקה שלו אהבה ושלום. אבל זו דרך חיים".



כחלני. סוג של קופי קאט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו