בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סושי בר בזל בתל אביב | אין כמו בבית

האוכל מצוין, אבל סושי בר בזל בתל אביב היא מסעדה של משלוחים. הישיבה בה מספקת את החוויה הכי קרובה שתל אביב העכשווית יכולה להציע לנסיעה בקו 5 בשנות ה-50

תגובות

ושוב, שאלת הנצח: למה להרוס רומן מושלם בפגישה פנים אל פנים? למה לקלקל מערכת יחסים שנבנתה בקפידה, ומביאה אושר וסיפוק לשני הצדדים, בשביל חצי פגישה? השאלה הרומנטית הזאת התעוררה אצלי השבוע כשביקרתי - סוף סוף - ב"סושי בר בזל". זה זמן יש לי רומן מספק ורב אושר עם המסעדה הזאת. מה רומן? למה להסתיר? מדובר במערכת יחסים יצרית וחושנית שלפעמים משאירה את שני הצדדים בלי אוויר. במלים אחרות, אני מזמין מ"סושי בר בזל" משלוחים.

ובעיר שבה ככל שיש יותר סושי כך יש פחות סושי, "סושי בר בזל" הוא אחד ההימורים היפאניים הבטוחים ביותר. הדגים תמיד טריים, האוכל מגוון, השימוש במנעד הטעמים היפאני מיומן ובוטח, יש הפתעות מתחלפות, מנה שנהנית ממנה פעם אחת תגיע גם בפעם השנייה כשהיא מותקנת בדיוק אותו דבר, ובכלל, זה אוכל יפאני טוב להפליא. בלי שום ספק אחד הטובים בארץ.

אז למה לקלקל? למה לא להשאיר את מערכת היחסים כפי שהיא, להסתפק במגעים מרופרפים ובתקשורת מוצפנת? למה הצורך האובססיבי הזה לממש? פנים אל פנים, גוף אל גוף, בבשר ממש? או, אם נקצר, מה בער לי כל כך ללכת לשם? האמת? הייתי בטוח שהם בדיוק כמו בתמונה בצורת מנות שהם שלחו לי: יפים, עדינים, חושניים, יצירתיים.

אבל, כמו שלמדו על בשרם לא מעט אנשים שהגיעו לפגישה ראשונה אחרי התכתבות ממושכת והחלפת תמונות אינטנסיבית, החיים - מה לעשות? - הם דווקא מה שהמצלמה לא תופסת. קחו למשל דבר אלמנטרי: כשאני מזמין משלוח מ"סושי בר בזל", לוקח לו בערך 50 דקות להגיע. בתמימותי חשבתי שזה הזמן שלוקח לשליח להגיע. לא. מתברר שזה גם הזמן שלוקח למנה להגיע לשולחן במסעדה עצמה.

לביקורת על סושי בר בזל באתר עכבר העיר

לרגע זה הזכיר טלפון מתוך אחד מסרטי האחים מארקס (או שזה היה צ'רלי צ'פלין?): טלפון ענק שנמצא בקדמת התמונה ואתה בטוח שהוא עצום כל כך בגלל הפרספקטיבה ומיקום המצלמה. עד שגראוצ'ו (או צ'רלי, תהרגו אותי אם אני זוכר) מרים את השפופרת והיא מכסה לו את כל הפנים. לא פרספקטיבה ולא בטיח: הטלפון היה עצום. כך גם הציפייה למנות ב"סושי בר בזל".

וזה אולי לא היה גרוע כל כך, אלמלא זמן הציפייה האין-סופי הזה הותיר שפע של פנאי להתבונן סביב. אני מניח שמבקר מעודכן ממני היה מכנה את הדקור כאן "אקלקטיות אורבנית מרובדת". בעיני, זה כיעור תל-אביבי בהתגלמותו. יש במקום שלושה מאווררים, כל אחד משנתון אחר. בחוץ תלויים רמקולים קטנים על מתקן מאולתר ששבט צופים מאותגר מוטורית היה מתבייש בו. השולחנות הם שולחנות פלסטיק שחורים, כעורים, עם כיסאות פלסטיק הולמים. המקום לא נמצא ממש בבזל, אלא ברחוב אשתורי הפרחי צר המידות, מה שמבטיח נחת נוספת: האגזוזים של מחפשי החניה באזור (אנשים אופטימיים על גבול האהבלות: אין כאן חניה) נמצאים כמעט במרכז השולחן ועשנם מתמזג בעשן הסיגריות שעולה מהשולחנות סביב (זה בחוץ - מותר).

בקיצור, מעבר לאוכל המצוין, "סושי בר בזל" מספק גם את מה שהוא, ככל הנראה, החוויה הכי קרובה לנסיעה בקו 5 בשנות ה-50, שתל אביב העכשווית יכולה להציע. השירות, לעומת זאת, מזכיר תקופות קדומות אפילו יותר. אולי את ימי הדיליז'אנסים מיפו לירושלים. לא רק מבחינת הקצב והיעילות אלא דווקא מבחינת מספר המהמורות. הנה, למשל, בקשה פשוטה: מלח. כמה מסובך יכול להיות לתת לסועד משתוקק קצת מלח? אז זהו, שתתפלאו.

קודם כל, לך תתפוס מלצרית. בלי לעשות תנועות ידיים של מי שנחנק מעשן האגזוזים, אין לך סיכוי. וכשהמלצרית כבר מגיעה, הבקשה נתקלת בהבעת תדהמה גמורה. מלח? מאיזה דג אנחנו עושים את זה? לבסוף, אתה מקבל מלח, אבל, אללי, מה זה הדבר הזה? המלח ב"סושי בר בזל" מגיע במשהו שאם עדיין אין חוק נגדו הגיע הזמן - ועכשיו אני לא מתלוצץ - שיהיה. המלח מגיע בצלוחית פתוחה. כלומר, כשאתה ממליח את המנה שלך - כרוח אותה פרסומת פרוורטית - ממליחים אותה איתך גם כל אלה שדחפו ידיים לתוך המלח לפניך. ויש דברים שאולי עדיף לא לחלוק בפגישה ראשונה.

ניסיון לקבל עוד מנת רול טונה פיקנטי (מצוינת) נתקל בבעיית תקשורת. זאת אומרת, אני אמרתי, המלצרית הסכימה, ורק הרול סירב. ניסיונות נוספים, דרך מלצריות נוספות, הביאו בסופו של דבר לשבירת רוחו של הרול. הוא הגיע, אבל באיחור אלגנטי. למה לי? כשאני מזמין בבית, כל הרולים מגיעים יחד, והשירות, בעיקר בקטע האתגרי שבו אני מעביר את הרול מהמטבח לסלון, מהיר, קשוב, זריז, אדיב, ואם יותר לי להוסיף: גם אסתטי להפליא.

בבית, אגב, יש לי גם שליטה על סדר אכילת המנות. הן מגיעות יחד, אני בוחר. בבזל הכל הפתעה: מה יגיע קודם? מה יגיע אחר כך? האם המנות הפיקנטיות (מנת אינארי מיוחדת מילו-טייל, יוצאת מהכלל) יגיעו אחרי המנות המתקתקות, או לפניהן? האם קודם נקבל את הסושי או דווקא את המקרל הצלוי (מנה חמה, מיוחדת לאותו יום, שהיתה גם היא מוצלחת מאוד)?

בקיצור, עושה רושם ש"סושי בר בזל" כמסעדה - לא כמקור למשלוחים - היא מסעדה אידיאלית רק למי שפונה מהבית. ועכשיו, הסיבה לשמה התכנסנו: האוכל. כי שום שירות ושום עיצוב לא יכולים לקלקל את העובדה שמדובר באוכל יפאני משובח באופן יוצא דופן. אפילו המנות הפשוטות - רול טונה פיקנטי, אינארי ילו טייל, אינארי סלמון פיקנטי - מותקנות בשימת לב ובדייקנות מעוררי השתאות.

אלה מנות מעודנות שעושות שימוש בדגים טריים, מוצקים ועתירי טעם. מנות מורכבות יותר, כמו סלט הטונה והאצות שמככבת ברשימת המנות הראשונות, הן בכלל מעדן. בניגוד לחלק גדול מהמסעדות היפאניות אצלנו, ב"סושי בר בזל" מבינים שבאוכל יפאני איפוק הוא שם המשחק.

ולדוגמה נחזור למקרל הצלוי. הוא הגיע כשני פילטים קטנים וכסופים, מעוטר רק בקצת מלח גס ובפלח לימון קטן, והוא היה מושלם: השומן (מקרל מטבעו הוא דג שמן) נספג בבשר הדג, שהיה פריך ומלא טעם. תענוג.

פסגת הארוחה היתה רול טונה טאטאקי. הטונה הבשרנית והגמישה נצרבה קלות ושימשה כמעטפת חיצונית למנה חמצמצה-פיקנטית מעולה. הטעמים היו עדינים, המרקם מתוחכם, וכל המנה היתה עוד הזדמנות לגלות שכשזה מגיע לאוכל, ב"סושי בר בזל" כמעט לא מפספסים.

רולים מיוחדים אחרים שכדאי לנסות כאן הם הבוסטון (עם חסילון חלוט) ורול סרטן רך שריון בטמפורה. בקיצור, מגוון מרשים, ביצוע מדויק, מבחר איכותי. אחת מבחירות הסושי המעולות בארץ, והיא מעולה עוד יותר - עוד הרבה, הרבה יותר - כשבתשובה לעוד שאלת יחסים עתיקת יומין אתה עונה בביטחון: אצלי, בטח שאצלי. מה פתאום אצלך?

סושי בר בזל - כל הפרטים

"סושי בר בזל". אשתורי הפרחי 20 תל אביב טל' 5460575-03

***חשבון בבקשה

טונה טאטאקי............................................48 שקל

ספייסי טונה רול........................................28 שקל

ספיידר גרין רול.........................................23 שקל

אינארי סלמון פיקנטי..................................45 שקל

ספיישל ילו-טייל פיקנטי...............................48 שקל

מאגורו ג'וקה (טונה אדומה ברוטב מתקתק).......45 שקל

קרייזי בוסטון רול.......................................41 שקל

מקרל צלוי................................................31 שקל

סן פלגרינו גדול.........................................23 שקל

סך הכל*................................................357 שקל

* החשבון אינו כולל טיפ לא בגלל רמת השירות, אלא מכיוון שבמסעדה לא הסכימו לקבלו בכרטיס אשראי וקצת נמאס מזה



''סושי בר בזל'' בתל אביב. כשזה מגיע לאוכל, כמעט לא מפספסים פה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו