בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאל את מי שכבר ניסה: הסיגריה הראשונה של הבת שלי

הורה בפינה

תגובות

היה זה באחד האתמולים הנדירים - אתמול שבו נראינו צועדים ברחובו של כרך לילי, כמין פרסום חוצות למשפחה המסורתית, כמחומש שצלעותיו הן אב ואם, ילד, ילדה - ועוד אחת קטנה על הכתפיים.

לא זו בלבד, צעדנו כדבוקה אחת, צוהלת ושמחה (ודווקא לא כמסכה) כשאת הטון נתנה הנערה: זו נשאה באוזנינו דיסטרציה על סוגיה בתורת המידות - מידת הסקיניות הראויה לסקיני של בנים.

"שלך בסדר", חרצה לאחר שסקרה במבט מדוקדק את מכנסיו של אחיה, "לא מהמם. סביר".

ההיתה זו מחמאה, או שמא הוראה מוצפנת להחרים את פריט הלבוש, יבוא אישי מחברה שבנה גדל?

עוד אנו תוהים, וכבר - אאוט אוף דה בלו - איתגר עול-הימים את אחותו המלומדה בשאלה אנתרופולוגית: "תגידי, יש אצלכם ילדים שמעשנים?"

"ברור. מלא ילדים".

"מה, ילדים מהשכבה שלך?"

"כן, מה אתה מתפלא. גם אבא עישן כשהוא היה ילד".

"לא ילד, נער", טען להגנתו האב.

"היית בן 14!" העמידה הבת דברים על דיוקם.

"הייתי טיפש", הודה.

"כל האנשים טיפשים", נשמע מלמעלה קולה של בת הארבע, פילוסופית בזכות עצמה.

ארבעתנו פרצנו בצחוק. "נשממי!" התנפלה עליה הבכורה בנשיקות, "את כזאתי חכמה".

לאחר הפוגה קומית זו נתחדש הדיון, והפעם הופנה הזרקור אלי:

"נכון אמא", אמר בני, "שאת אף פעם לא עישנת?"

"נכון".

"בכלל בכלל לא? אפילו לא סיגריה אחת?" חקרה הנערה.

"טוב, רק כדי לדעת מה זה לקחתי חצי שאכטה..."

"וזה היה מגעיל?" התלהב הבן.

"לטעמי, כן", אמרתי.

"גם אותי זה הגעיל", הכה האב על חטאיו, "אבל רציתי לעשות רושם".

"איזה טעם יש לזה?" גילה הבן סקרנות בריאה.

"טעם של עשן וזפת", אמרתי.

"טעם של חרא", אמר האב.

"כן, זה באמת די לא טעים..." ציינה הבת באדישות.

"מה!" שלושתנו קפצנו כנשוכי נחש, "את עישנת?"

"כולה פעם אחת", אמרה, "מה אתם מתפלאים. גם לי היה חשוב לדעת איך זה".

"אז את לא תעשני?" שאל בננו את מה שנכספנו אנחנו לשאול.

"אני עוד לא יודעת", אמרה. היא שתקה רגע ואז חייכה ואמרה: "יש ילדים מהשכבה שלי שההורים שלהם יהרגו אותם אם יידעו שהם עישנו".

"גם אנחנו נשמח מאוד אם לא תעשני", הבהרתי.

"תסמכו עלי", אמרה, "הכי הרבה אני יעשן בקטנה".



איור: לי קורצווייל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו