בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' מרדכי עומר, 1941-2011 | מישהו לשחק אתו פינג-פונג

פנאטי, אינטנסיבי, טוטאלי - אמנים ישראלים בולטים מספרים על הקשר הקרוב והפורה עם עומר

תגובות

מורכבת, גורפת, רב שכבתית, אהודה ושנויה במחלוקת כאחת היתה דמותו של פרופ' מרדכי עומר. בכובעיו השונים השפיע על אלפי אנשים

"אנחנו נשארים עם חור שחור גדול, ומשימה קשה תהיה למצוא מחליף שיכול יהיה להיכנס לנעליו הענקיות", אמר אתמול תלמידו לשעבר דורון סבג, יו"ר ועדת התערוכות של מוזיאון תל אביב ואספן אמנות. "נשוי לאמנות, כמו נזיר בודהיסטי, כל כך היה מעורב בתחום עד כי כמעט מנותק היה מהיום-יום", הוסיף.

בלווייתו שלשום, בהספדיהם של בני משפחתו שכינוהו "דוד מרדכי", שמעו רבים מהנוכחים לראשונה פרטים אישיים על האדם שכה שמר על פרטיותו. "למרות יותר מ-20 שנים של היכרות, מעולם לא ביקרתי בביתו", סיפר סבג.

"הרצאותיו של עומר בבצלאל היו היחידות שמהן לא ניסיתי להתחמק", אומרת מיכל רובנר, שהגדירה את עומר כחברה היקר ביותר לאחר שלושה עשורים של עבודה משותפת. "התשוקה שבה דיבר על אמנות, שעוררה תחושה של דינמיקה קיומית שנמתחת אל מול עיניך, היתה מיצג כמעט. יחיד בדורו הוא היה, מלא שכל, חזון ועוצמה. ורכות, למעט האנשים שהכירו אותו. בהקמת תערוכתי במוזיאון תל אביב הפתיע אפילו את שומרות המוזיאון הקשוחות בכך שהרשה לי לבוא להצבת התערוכה, שנמשכה ימים ולילות ושבועות, עם תומאס, כלבי.

"היום, לאחר שהתיש את עצמו, את גופו, למטרת בניין המוזיאון החדש, ראוי לפחות להודות לו ולקרוא אותו על שמו", מוסיפה רובנר.

סיגלית לנדאו אומרת כי מאז תערוכתה בגלריה אלון שגב ב-2002 לא פסקה שיחתה המתמשכת עם עומר. "עומר לא באמת היה מקשיב, אלא היה הוגה או הוזה ומייצר בשבילי את המסגרת, שבתוכה הייתי חופשייה לגמרי לעשות כרצוני ולשרוד בתהליכים המורכבים של המחקר, הצבות התערוכות או הנסיעות לאורך ולרוחב תולדות האמנות", אומרת לנדאו.

כמוהן, גם אמנים אחרים קיימו קשר קרוב עם עומר - תופעה לא שכיחה ביחסים בין מנהל מוזיאון ליוצרים. "אמן משחק רוב הזמן פינג-פונג עם עצמו. לפעמים - עם אמנים שאינם. אבל נורא קשה למצוא אדם, בשר ודם, חי, שישחק אתו. בשבילי, עומר היה אדם כזה", אומר עופר ללוש.

ואילו ד"ר דורון לוריא אומר: "אף מנהל לא גמר בטוב במוזיאון תל אביב. קארל שוורץ עזב בנסיבות עלומות, בזעם, בטענה שאין לו מקום במוזיאון; חיים גמזו פוטר ואיש לא דיבר על הסיבה; אויגן קולב מת בזמן משרתו, ולאחריו חזרו אל גמזו, שקיבל שבץ מוחי רגע לפני חנוכת בניין המוזיאון הראשי הנוכחי; מארק שפס, לאחר סכסוך עם ראש עיר כלשהו, עזב. רוני דיסנצ'יק התמנה כדי להציל את המוזיאון, אך נאלץ ללכת כשבחרו את עומר". כך גולל אתמול לוריא, אוצר בכיר ורסטורטור ראשי במוזיאון תל אביב, את קורותיהם של מנהליו הקודמים של המוסד. "עומר אמר שאינו עובד לצד מישהו אחר ותפר לעצמו את תפקידו כאוצר ראשי, מנכ"ל וגם אוצר מן השורה, שאצר תערוכות בפועל".

ריבוי פעליו ואחריותו הגדולה יצרו לא פעם בעיות וסכסוכים. "במישור האקדמי ובמישור האישי, היו אנשים שעינם היתה צרה בהצלחתו, אולי גם בשל אישיותו הריכוזית", אומר לוריא. "העובדה שהיה איש אשכולות הזמינה התקפות נגדו".

גליה בר אור, אוצרת המשכן לאמנות בעין חרוד ותלמידתו של עומר בעבר, סבורה כי "בכל זאת, על אף הקשיים, המנהל הכללי והמנהל האמנותי כן צריך להיות אותו אדם". כמו אחרים, היא מגדירה את דרך פעולתו של עומר "טוטאלית". והיא מוסיפה: "אם אדם מכניס עצמו בצורה כזו למה שהוא עושה, אז גם המקומות המורכבים והלא-מודעים באים לידי ביטוי, זו לא עבודה של פקיד. מי שהכיר אותו טוב ידע שהוא אדם מאוד חם, במפגש האישי. כך, גם ברגעיו המקצועיים הטובים יש תשוקה, עצבים, שאדם מכניס את עצמו אליהם בכל רמותיו. אדיקות דומה היתה גם בקרב חוג תלמידיו".

"איש פנאטי, אינטנסיבי וטוטאלי" - כך מתארת את עומר תלמידה נוספת שלו, האוצרת שרית שפירא. את כל דלתותיה הראשונות לשדה האמנות, היא נזכרת, פתח עומר. "מאז עברו לא מעט שנים, יותר מ-25, שבהן היה תמיד דמות נוכחת בפעילות שלי - קיימת או נעדרת. אהבה, תחושת שותפות כמעט 'כיתתית' היתה לחבורה המצומצמת שמחזיקה בקרבה ידע קדוש, יקר, על אמנות. התחושה היתה, מהשיחות האחרונות אתו ומשיחות עם חברים קרובים, שהוא בטוח ייצא מזה כי יש לו יותר מדי כוחות חיים ורצון להיות. הוא אמר, להתראות ביולי במוזיאון", מספרת שפירא.

ידו היתה בכל, אומרת שפירא ואומרים גם רבים אחרים. במאי הקולנוע עמוס גיתאי מתאר אותו כ"דמות חשובה, שיצרה סינתזה בין תיאוריות לארגון ולוגיסטיקה. מבחינת מיקומו של המוזיאון, בתל אביב בירת התרבות של ישראל, עומר הבין את תפקידו והפך את המוזיאון לעיקרי, רלוונטי. אדריכלות וקולנוע, שהיו דיסציפלינות משיקות לעבודתו בשדה האמנות, קיבלו אצלו יחס קונצפטואלי", מוסיף גיתאי, שעבד עם עומר על תערוכתו של אביו, מוניו גיתאי-ויינרויב, שהוצגה במוזיאון תל אביב.

ברוח דומה אומר האדריכל האמריקאי פרסטון סקוט כהן, מתכנן האגף החדש במוזיאון: "פרופ' עומר היה דמות מפתח לא רק בעולם האמנות והאקדמיה אלא גם בעולם האדריכלות. האגף החדש הוא יותר מכל עדות למחויבותו לאמנות ישראלית ולמוזיאון תל אביב. הידע הרחב שלו במודרניזם ובמוזיאולוגיה הוביל למחקר אדריכלי מעמיק שיהיה בעל ערך שנים רבות". כהן הוסיף כי עומר היה "חבר יקר. אני כבר מתגעגע אליו".

בסתיו האחרון הוציאה אוניברסיטת תל אביב ספר מאמרים עב כרס פרי עטו של עומר, ששימש גם בה בתפקידים שונים ורבים. מאות או אלפי תלמידיו - שחלקם נהפכו לאוצרים, חוקרים ויוצרים מרכזיים בישראל ובעולם - יזכרו אותו כמורה דרך.

"בלב משרדו של פרופ' עומר שולחן רחב עמוס ספרים לעייפה", מתאר האמן וחוקר האמנות דור גז. "ערימות על ערימות של ספרי אמנות והיסטוריה שמצטיירות למתבונן מהצד ככאוס מוחלט. הרשיתי לעצמי להעיר לו יום אחד ולשאול למה הוא לא מסדר אותם חזרה במדפים. עומר ענה ברצינות מחויכת והסביר שאלו 'לא סתם ערימות של ספרים - אלו מחקרים בהתהוות'. הכרתי את עומר כסטודנט מול מרצה וכאמן מול אוצר, ובשבילי, מבין שלל תאריו, כיבודיו ותפקידיו המשמעותיים, קודם כל פרופ' עומר היה חוקר אמנות. לא ניתן לאמוד את תנובת עטו העשירה ככותב, וניתן רק לדמיין מה עתיד עוד היה לראות אור ממבוכי שולחנו עמוס הספרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו