בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' מרדכי עומר, 1941-2011 | כיסא ריק באמנות הישראלית

פרופ' מרדכי עומר, מנהל מוזיאון תל אביב שהלך לעולמו שלשום, היה אחד החוקרים והאוצרים המשפיעים ביותר בשדה האמנות המקומי. הביקורת שעורר במשך השנים עשויה להיתפש גם כמרידה באב רוחני

תגובות

מותו של פרופ' מרדכי עומר שלשום, בן 70, מסמן סיום תקופה באמנות הישראלית. עומר - האוצר הראשי והמנהל הכללי של מוזיאון תל אביב מאז 1995, אוצר ומנהל הגלריה האוניברסיטאית בעיר מאז 1977, מרצה בכיר בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובבצלאל, ראש תוכנית לימודי התעודה במוזיאולוגיה בתל אביב ומי שנשא באין ספור תפקידים ציבוריים שונים - היה מסור כולו לאמנות; הצגת אמנות וקידומה היו עיקר עולמו. הוא מת שלשום ממחלת הסרטן, חודשים ספורים לפני חנוכת האגף החדש במוזיאון תל אביב, פרויקט בינוי ענק שהוא הקדיש לו מאמצים כבירים מאז 2003. האגף החדש ייפתח בתערוכה "האור הגנוז והכלים השבורים" של האמן הגרמני אנסלם קיפר.

מרדכי עומר, 2008. תצלום של אברהם חי מתוך אוסף האמן

תרומתו המרכזית של עומר היתה בניסיון המרשים, אולי אף החלוצי שלו, בהמשגת האמנות הישראלית; מהלך שנעשה מתוך אמון מלא שמדובר בגוף יצירה בעל עומק ורוחב הראויים לכך. הפעולה האינטלקטואלית הזאת, השונה מאוד מקריאה של האמנות כנרטיב או כגופי עבודות של אמנים יחידים וקבוצות, פתחה נתיבים חדשים של ניתוח וחשיבה. לאורך השנים היא התגבשה לכדי תרומה משמעותית להערכה שאמנות ישראלית זוכה לה כיום בעולם.

במחקרים שקיבלו ביטוי בתערוכות כמו "מוטיב העמוד בפיסול ישראלי עכשווי" (1990 או "הנוכח הנעדר - הכיסא הריק באמנות ישראלית" (1991); בהכנסת מונחים כמו "הצליין החילוני" לשיח האמנות (מונח שטבע הסופר יצחק אוורבוך אורפז והיה לשם תערוכה שאצר עומר בביאנלה בפאריס ב-1982); בבדיקה של נושאים מרכזיים באמנות, במיוחד "הנשגב" בהקשר הישראלי - בכל אלה ועוד הרחיב עומר את אופקי ההבנה והפרשנות של אמנות ישראלית.

עבודתו של עומר כחוקר ואוצר היא חלק משינוי שחל בתרבות הישראלית, שעברה מהתייחסות כמעט בלבדית לאירופה, ובעיקר לצרפת, אל התייחסות לתרבות אנגלו-אמריקאית. עומר, שנושא הדוקטורט שלו היה "איקונוגרפיית המבול באמנות בריטית רומנטית בדגש על יצירתם של ויליאם בלייק וטרנר", עסק במשך שנים במופשט האמריקאי ובנשגב.

פרופ' מרדכי עומר, 1941-2011 מישהו לשחק אתו פינג-פונג פרישה בטרם עת

בתקופת לימודיו בארצות הברית באמצע שנות ה-60 היה מאייר שפירו אחד ממנחי עבודת המאסטר שלו ואתו עבד אחר כך במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק; שפירו היה מגדולי החוקרים של תולדות האמנות והתרבות במאה ה-20 ונחשב למי שביסס את הניתוח הבינתחומי של יצירות אמנות.

שנים אחר כך, ב-2003, ערך עומר ספר עב כרס ובו מבחר מאמרים של שפירו - אחת התרומות החשובות הרבות שלו למדף ספרי האמנות בעברית. על הכריכה ובעמוד הפתיחה מתנוסס תצלום של שפירו ולידו עומר הצעיר בתערוכה "הפיסול של פיקסו" שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב-1967. דומה שכך ראה עצמו עומר וכך ביקש להיזכר: תלמיד של שפירו, מתבונן במיטב האמנות המודרנית ועוסק בפרשנותה.

עומר עסק באמנות בינלאומית ואצר בין השאר תערוכות של טרנר, דייוויד סמית ומארק רותקו האמריקאים, אלברטו ג'קומטי השווייצי ויוהן גרץ הגרמני. כמו כן אצר תערוכות מחקריות של אבות המודרניזם, ובהם מרסל דושאן ופבלו פיקסו. עם זאת, חלק הארי של פעילותו יוחד לאמנות הישראלית.

ריבוי הכובעים של עומר - מרצה, אוצר ומנהל, חבר בוועדות שונות בשלל גופים ויועץ באחרים - עורר לעתים ביקורת על ריכוזיות יתר. נושא נוסף שמשך אש היה יחסיו עם בעלי הון בדירקטוריון המוזיאון; שכן, גיוס תרומות ופעילות אדמיניסטרטיבית ענפה קיבלו במשך השנים משקל גובר בעבודתו.

צורבת במיוחד היתה פרשת הדרישה של סמי עופר (שמת לפני שבוע) לקרוא למוזיאון תל אביב על שמו ועל שם רעייתו אביבה תמורת תרומה של 20 מיליון דולר לבניית האגף החדש - פחות ממחצית עלות הבנייה. עומר תמך בהסכם המקומם, שבוטל לבסוף בלחץ ציבורי. ביטולו היה לאחד הניצחונות הציבוריים המעטים על ההפרטה הקיצונית של תרבות ותחומים נוספים במרחב הציבורי הישראלי.

כאוצר נחשב עומר לא פעם לשמרן, למי שמכביר במוצגים ונוטה להכליל בתערוכה את כל מחקרו האקדמי בתחום שהיא עוסקת בו. עם זאת, קשה לחשוב על דמות נוספת שהיתה משמעותית כמוהו לדור האוצרים הנוכחי, ובתוכו דרורית גור אריה ממוזיאון פתח תקווה, דליה לוין ממוזיאון הרצליה, גליה בר-אור מהמשכן לאמנות בעין חרוד ויניב שפירא שניהל ואצר את גלריה הקיבוץ. לימודי התעודה במוזיאולוגיה, שעומר היה ממייסדיהם בשנות ה-80, שינו עם השנים את פניו של שדה האמנות הישראלית. דומה שחלק מהביקורת עליו עשוי להיתפש בעתיד גם כמרידה באב רוחני.

תלמידיו של עומר, שאפשר למוצאם בכל מקום בשדה האמנות המקומי, ממשיכים ליישם במידה רבה קריאה איקונוגרפית ואיקונולוגית ולהתלבט שוב ושוב בשאלות המקדם התרבותי לקריאת אמנות, כפי שלימד עומר במשך שנים.

זכויותיו של עומר בשגשוגה של האמנות הישראלית בארץ ובהכרה בה בחו"ל - רבות. הוא תמך ועודד את מיכל רובנר כבר משנות ה-80 ואצר את תערוכתה בביתן הישראלי בוונציה ב-2003, שהיתה הייצוג הישראלי המצליח ביותר במסגרת זו עד היום. כמו כן אצר את התערוכה "הפתרון האינסופי" של סיגלית לנדאו (המציגה בוונציה כעת) בביתן הלנה רובינשטיין ב-2004. בנוסף לכך הציג בהרחבה את יצירתם של עופר ללוש ועדי נס. את פנחס כהן-גן, חתן פרס ישראל לציור, הציג עומר בתערוכות חשובות שניסו ליצור הקשר לעבודתו בשדה הישראלי.

המבט של עומר כהיסטוריון אמנות ניכר במספר הרטרוספקטיבות שערך לאמנים ישראלים, המצטברות במידה רבה לקביעה של הקאנון (שלעומתו יכולים אוצרים וחוקרים לפעול, תוך קבלתו או התקוממות כנגדו והרחבתו). תערוכה בולטת היתה הרטרוספקטיבה ליוסף זריצקי שאצר ב-1986 והציעה מבט מחודש על יצירתו ועל קבוצת "אופקים חדשים". בשנותיו כמנהל מוזיאון תל אביב גם הוצגו רטרוספקטיבות מלוות בקטלוגים מחקריים ליצחק דנציגר, צבי מאירוביץ, אריה ארוך, מנשה קדישמן ודני קרוון.

מערכת יחסים מיוחדת וארוכת טווח של אוצר ואמן התקיימה בין עומר לאביגדור אריכא, שהלך לעולמו לפני שנה. עומר אצר תערוכות רבות מעבודותיו, בהן תערוכת רישומים של אריכא ב-1976 במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, ב-1996 תערוכה במוזיאון תל אביב כחלק משיתוף פעולה ליצירת רטרוספקטיבה מקפת שלו יחד עם מוזיאון ישראל, ולבסוף תערוכת זיכרון במוזיאון תל אביב ב-2010.

עומר הדגיש לעתים הקשרים של פילוסופיה רוחנית-דתית, בעיקר יהודית, בפרשנות האמנות, אך זאת בהקשר תרבותי בלבד (כסטודנט באוניברסיטה העברית עוד הספיק ללמוד אצל מרטין בובר). למרות הפופולריות הגואה של חיבורים בין יהדות לאמנות, עומר לא נהה אחר כיוון זה. רק בלווייתו, כשנוצר המפגש בין משפחתו הדתית-חרדית לאנשי עולם האמנות הרבים שגדשו את בית הלוויות, היה אפשר לראות שעומר גישר, בדרכו, בין שני עולמות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו