בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלצר, יש לי הורה בצלחת

מי צריך לקבוע מה הילד יאכל? לפי ספר חדש, התערבות הורית רק מזיקה. ומה בנוגע לאלה הנוטים להשמנה? ילדים, כמו מבוגרים, באים בכל מיני גדלים, וצריך לקבל זאת, קובעת מחברת הספר, איילת קלטר

תגובות

"אני שמה לבן שלי את האוכל בצלחת ולא מאפשרת לו תוספות", אומרת דבורה, אם ממרכז הארץ. "הוא לא אוהב את זה, אבל יש לו נטייה להשמנה ואני דואגת".

בבתים רבים ברור שההורים מחליטים איזה מזון ייכנס הביתה וכמה יאכלו ממנו. במשפחות שיש בהן ילדים בעלי מה שמכונה "עודף משקל", הנושא טעון במיוחד. ספר חדש של איילת קלטר, המתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, "כולנו אנשים אמיתיים: דיאטה - הכישלון המצליח ביותר בעולם המודרני" (הוצאת רימונים), מציג גישה שונה.

קלטר היא תזונאית המובילה בארץ את גישת האנטי-דיאטה, שנולדה בעקבות כישלונן החרוץ של דיאטות. היא קוראת "לצאת לילדים מהצלחת" ולתת להם מסגרת שמאפשרת בחירה ואכילה משוחררת מאיסורים והפחדות. "החרדה מהשמנה גורמת גם למשפחות שאין בהן בעיה מיוחדת להתעסק המון באוכל, לבדוק בדיוק מה הילד אוכל וכמה, וזה שגוי", אומרת קלטר. "לילדים יש קודים טבעים של אכילה. כשמתערבים בקודים האלה, האכילה משתבשת. יש ילדים שנועדו להיות בעודף משקל. אם ההורים יתערבו להם באכילה, הם עלולים להיות שמנים הרבה יותר.

"ההורים צריכים לאפשר היצע בריא ומגוון, המשלב גם קצת אוכל שטותי, שאין בו ערך תזונתי אך יש לו ערך רגשי או חברתי, כמו במבה (משחק), פיצוחים (עיסוק) או שוקולד (פינוק), ואילו הילדים צריכים לקבוע מה וכמה יאכלו מתוך ההיצע בבית. האמון בילד יגרום לו, עם הזמן, לבחור בחירות נכונות. כשלילד אין אפשרות להחליט בנוגע לאוכל שלו, הביטחון שלו מתערער והיחס לאוכל ולגוף מתעוות. משהו באוטוריטה הפנימית שלו נפגע. ומה שמתחיל כשיבוש בדיאלוג האכילה והגוף שלו בגיל צעיר, עלול ללוות אותו גם בחייו הבוגרים".

ומה בנוגע לילדים בעלי נטייה להשמנה?

"לכל אחד יש מבנה גוף משלו. כמו שיודעים היום שאסור לקחת מישהו שמאלי ולהפוך אותו בכוח לימני, צריך להבין שיש ילדים מלאים יותר, וצריך לקבל אותם, ליצור להם סביבה מכבדת בלי תנאים. הניסיון להכניס את כולם למסגרת של רזון מסוכן מאוד ועלול להביא לחרדות, הערכה עצמית נמוכה והפרעות אכילה. צריך לבדוק כל מקרה לגופו. יש ילדים שהמשקל הביולוגי שלהם גבוה יותר מהמקובל, והם לא באמת חייבים טיפול".

קלטר לא טוענת שבעיית ההשמנה אינה קיימת, אך סבורה שיש להסתכל עליה בדרך אחרת. אל מול נתונים מפחידים על מגפת השמנה עולמית, שמופיעים לא מעט בתקשורת, היא מציגה מאמר שהתפרסם בשנה שעברה ב"JAMA" והראה שלמרות חזון הדיאטות והרזון, אין שינוי בשכיחות ההשמנה של ילדים ומתבגרים בעשור האחרון.

"הניסיונות להרזות ילדים, העיסוק היום-יומי במה וכמה הם אוכלים, הסדנאות שבהן הם חווים טקס שקילה משפיל - כל אלה פוגעים ולא יעילים", אומרת קלטר. "במרבית הפעמים, גם אחרי ירידה, הילד יעלה שוב, עוד יותר ממשקלו הקודם, ויחווה תסכול רב יותר, כאב ותחושת כישלון".

לפי הגישה של קלטר, גם ילד מלא צריך אפשרות בחירה. "הבת שלי לא מקל", היא מספרת, "ואני מכינה כל שבת עוגה טעימה". קלטר עצמה מעדיפה אוכל ביתי על פני אוכל מתועש, אבל, היא אומרת, אם יש דרישה לאוכל קנוי, היא נענית לה. "אני לא מגבילה, משום שכל עוד לא קילקלו אותם, ילדים יודעים לווסת את אכילתם באופן טבעי", היא אומרת. "אני משתדלת להציג מודל טוב לחיקוי, כך שהבחירות שלה יהיו בריאות".

"חברות שלי סופרות קלוריות ונשקלות כל היום", מספרת בתה, יעל, בת 14, "ואני ממש לא. אני משתדלת לאכול בריא, אבל אוכלת גם סתם דברים טעימים. כשבאות חברות, אנחנו אוכלות ארטיק או מכינות כדורי שוקולד. אני אוכלת בלי רגשי אשמה".

אוכל שפוי ושמח

בביתה של גל ברקן, עורכת דין שעזבה את המקצוע כדי להתמקד בגידול בנותיה - אור בת 14, איל בת עשר ותום בת שבע - סגנון האכילה דומה לזה שעליו ממליצה קלטר. ברקן (שכתבה לאחרונה ספר ילדים, "הסוד המושלם", בעקבות מחלה שממנה סובלת בתה) מאמינה שהאוכל, כמו שאר ההיבטים שבבית, צריך להיות "שפוי ושמח", כהגדרתה.

"אני מאמינה שאם הילד יאכל בהגזמה ממשהו, הוא יאזן את עצמו אחר כך", היא אומרת. "כשאור היתה קטנה, היא ביקשה יום אחד סוכריות גומי לארוחת בוקר. אמרתי לה שהיא תרגיש לא טוב, אבל היא התעקשה. נתתי לה צלחת עמוסת סוכריות, ויותר היא לא ביקשה את זה. בגיל שלוש איל צימצמה את התפריט שלה לחטיפי שוקולד ושוקו. לא עשיתי מזה סיפור, ובגיל חמש זה עבר".

ברקן אינה חושבת שצריך להפוך מאכלים לאסורים ולהיות קיצוניים. "מותר אצלנו, למשל, לאכול גלידה באמצע הארוחה. מה רע? אוכלים גלידה וחוזרים לקציצה אחרי זה". בביתה יש חטיפים, ולדבריה, משום שלא עושים מהנושא עניין, הם לא נטרפים.

את לא חוששת מהשמנה?

"אין לנו נטייה מטורפת להשמנה, אז אני לא דואגת. אבל גם אם היתה, לא הייתי אומרת ?אני לא מרשה', אלא מנסה לצמצם, אומרת מדי פעם: ?שכחתי לקנות. אולי בפעם הבאה'. לא צריך לעשות מזה עניין. חשוב לי שהאוכל יהיה בסך הכל בריא, אז בלי לדבר הרבה, פשוט החלפתי לאט לאט את כל המוצרים שאני קונה למוצרים מקמח מלא, וכולם התרגלו. עדיין יש חלה מתוקה בפריזר, ואם למישהו בא, הוא יקבל. בלי הרצאות".

ירקות ליום ההולדת

אצל משפחות רבות הרצון להגביל את סוג האוכל נובע מעקרונות של בריאות. "אני רואה בממתקים וחטיפים סוג של רעל, אני לא מבינה איך אפשר לתת לילדים דברים כאלה", אומרת טלי, אם לילד בן שלוש וחצי מדרום הארץ.

טלי מקפידה על דיאטה ים-תיכונית, ללא אוכל תעשייתי, חטיפים וממתקים. "אנחנו לא אוכלים עשבים כל היום, אבל מתמקדים בבישול ביתי פשוט, של ירקות, בשר רזה, עוף, דגים ודגנים. אנחנו לא סופרים קלוריות או כמויות סיבים, אבל לא מחזיקים נקניקיות ושניצלים מוכנים. כשהבן שלי מוזמן ליום הולדת, אני מביאה לו פלטת ירקות, וכשאנחנו מארחים אנחנו לא מציעים במבה אלא תפוח".

כשמונעים ממתקים, לא קורה שהילד מתנפל על ממתקים באירועים?

"הקביעה שילדים שלא מקבלים ממתקים מפתחים רעב לממתקים היא מיתוס. בגיל שנתיים קרה שהוא ניסה לחטוף במבה מילד בגינה, כפי שהוא ניסה לחטוף צעצועים מילדים אחרים".

שוקולד ואהבה

בביתה של מאי, מזכירה מצפון הארץ, אם לשניים, סגנון האכילה שונה לחלוטין. "יש בבית ממתקים, חטיפים וחמצוצים. אנחנו נורא ?מושחתים': גלידה באה תמיד עם קצפת, ועל עוגה כושית יש תמיד מלא שוקולד. כשאין עיסוק מופרז במה בריא, יש פרופורציות. עובדה שאין לנו בעיות משקל.

"אני רוצה לגדל את ילדי כפי שאני גדלתי, בלי למדוד את כמות הגבינה על הפיצה ואת המרכיבים של מרק העוף. אני מכינה אוכל טעים ומזין, אבל לא בודקת בכל דבר אם יש בו או אין בו מונוסודיום גלוטומט. זה נראה לי פלצנות. אנשים חושבים שההורות שלהם טובה יותר כי הם מכינים אוכל שנחשב בריא. אני מעדיפה להאכיל את ילדי באהבה, פרגון וכבוד".



גל ברקן ובנותיה אור ואיל. גלידה באמצע הארוחה


איילת קלטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו