בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'רמי הורגן מספר למה יופיעו במועדון הג'אמים "האזור" רק מוסיקאים מקצוענים

כאשר הורגן החל להזמין מוסיקאים לג'מג'ם בסלון דירתו התל-אביבית, הוא לא האמין שיגיעו לשם גם אבישי כהן, יצחק קלפטר וירמי קפלן

תגובות

בשנתיים האחרונות נהפך מרתף טחוב בצפון תל אביב למוקד עלייה לרגל למוסיקאים. מדי שבוע, לקראת חצות, התכנסה בו שורה של יוצרים, נגנים וזמרים לערב אלתורים חצי מאולתר. הודעת אס-אם-אס שנשלחה על פי רוב בשעות אחר הצהריים בישרה בלקוניות "הערב יש". הנמענים כבר ידעו במה מדובר. אחדים נהגו להגיע לשם אחרי הופעה, אחרים בתום חזרה והשאר יצאו מהבית במיוחד. שום דבר בחזית בניין המגורים בשדרות נורדאו לא הסגיר את שהתרחש בו, אך בחלל שנמצא במורד המדרגות ניגנו בין היתר יצחק קלפטר, אפרים שמיר, דני סנדרסון, שלומי שבן, מארינה מקסימילאן בלומין, משה לוי, הקונטרבסיסט אבישי כהן, הפרקשיוניסט עידן K, גלעד כהנא, עמית כרמלי מ"שוטי הנבואה", ירמי קפלן ועוד רבים אחרים.

המרתף הוסב למעין סלון מורחב שבמרכזו מערכת תופים, גיטרות, קלידים, כלי הקשה ומערכת הגברה. מסביב ניצבים ספות ובר שתייה. המוסיקאים התערבבו בקהל וכשנחו עליהם המוזה או החשק הם החלו לנגן. היה להם גם קהל; קבוצה של יודעי דבר ושומרי סוד, מכריו של המארגן ג'רמי הורגן. את הסוד הם לא בדיוק הצליחו לשמור ונאלצו לנטוש את המרתף הקטן, שהתקשה להכיל את הקהל הגדל, לטובת מקום חדש ברחוב הרכב 13. הערב תתקיים פתיחתו הרשמית כאכסניית הופעות וג'אמים ובמקום יופיעו עידן K ולהקת "The Movement of Rhythm".

"זה סוג של מתנ"ס של קהילת המוסיקאים", הסביר השבוע אפרים שמיר. "מקום שבו מוסיקאים יכולים להיפגש לא על בסיס עבודה אלא על בסיס חברתי. יצא לי לנגן שם עם אנשים שאין לי נטייה לנגן אתם כמו נגני ג'ז. גיליתי שם נגנים שצירפתי בהמשך ללהקה שלי והתערבבתי עם זמרים אחרים כמו קרן מלכה, כפיר בן ליש, אסף אבידן ומארינה. באים לשם כל המי ומו של עולם המוסיקה הישראלית. אני לא חושב שיש מקום בארץ יותר ידידותי לקהילת המוסיקאים ואוהבי מוסיקה".

"בית כנסת למוסיקאים", כך מגדיר את המקום המפיק והקלידן משה לוי, שלרוב עומד על הבמה לצדו של שלום חנוך. "מקום שבו הם באים ועושים באופן טבעי את מה שהם אוהבים; מנגנים בצורה אינטואיטיבית ובכל יחידת זמן קורה דבר חדש ולא צפוי. מקום שבו מוסיקאים באמת מבטאים את המאה אחוז שלהם, בצורה שהיא נטולת מחויבות, נטולת כורח של מציאות כזאת או אחרת. הדבר הכי ראשוני שמוסיקאי רוצה לעשות זה לשים את היד על כלי הנגינה ולתת לה לטייל בלי מפיק שעומד לך על הראש או זמר שאומר לך 'זה פחות טוב, בוא נעשה ככה או אחרת'. שם זה קורה".

מונולוג על הישבן

כטבעם של ג'אם סשנים, הקו המוסיקלי במקום מגוון ובלתי צפוי ונקבע בהתאם למשתתפים בערב ובמצב רוח שנח עליהם. זה יכול היה להתחיל בג'ז, משם לעבור לסול וFאנק, לזלוג למזרחי, לטיני או אפריקאי, להמשיך בהיפ-הופ או רוק ולהסתיים בבלוז קורע לב. המפגשים המזדמנים במקום, שזכה לשם המסתורי "האזור", הולידו גם רגעים מוסיקליים נדירים.

אבישי כהן מספר על אחד כזה שבו מצא את עצמו מנגן בשלוש לפנות בוקר עם יצחק קפלטר; הורגן זוכר לילה שבו גלעד כהנא, מלווה בשלומי שבן על הקלידים וכמה כוסות ויסקי, יצא במונולוג פרוע על ישבנה של אחת מהנוכחות וכמעט ריסק את אחת הספות; הוא גם מתרפק על ערב שנגינתו של הסקסופוניסט אלי דג'יברי ריגשה אותו עד דמעות; ומשה לוי, מבקר קבוע ב"האזור", משחזר רגע שהוא לא פחות מאמנסיפציה מוסיקלית. "כשהתחלתי להגיע לג'אמים הרגשתי כבול משום שהייתי רגיל תמיד לנגן בתוך מסגרות. האמת שלא הייתי בטוח שאני יכול להשתחרר ויותר מזה לא ידעתי שאני כבול. אחרי כמה מפגשים פתאום הרגשתי שאני עולה לספרה אחרת שיש בה חופש וכל מה שאני עושה מסתדר ואני יכול לעשות כל מה שעולה על דעתי. זה היה מבחינתי רגע מכונן. באתי לג'רמי, חיבקתי אותו ואמרתי לו תודה".

"האזור" החל את דרכו לפני כארבע שנים בדירתו של הורגן ברחוב יחזקאל בתל אביב. הורגן, כיום בן 36, השלים שני תארים במינהל עסקים בתחום המלונאות בשלוחה של אוניברסיטת קורנל בפאריס והיה לדבריו בין השאר "מלצר, נער מעלית, מנהל קבלה ומנהל כספים ומנהל לוגיסטי באוניית תענוגות". בתום חמש שנות עבודה כעוזר מנכ"ל בכתר פלסטיק הוא יזם פרויקט אינטרנטי בתחום הפקת אירועים שלא התרומם ובילה הרבה בבית.

הורגן, שהוא גם די-ג'יי, נגן חובב וככל הנראה מארח מלידה, החל להזמין מוסיקאים שהכיר, בהם עידן K ואמיתי פריינטה, שינגנו אצלו בסלון בלילות. השמועה עברה מפה לאוזן, הורגן קנה עוד כלי נגינה ("גם כאלה שאני לא מנגן בהם") אבל התלונות מהשכנים לא איחרו להגיע. חבר טוב שיכנע אותו למצוא חלל חלופי והמרתף בנורדאו היה זה שנבחר.

אף שהקפיד על מעטה החשאיות, הורגן למד היטב כי קשה לשמור סודות בעיר קטנה כמו תל אביב. "הייתי מודיע לאנשים באס-אם-אס באותו יום אחר הצהריים, תמיד ביום שיש בו משחק כדורגל, או ביום גשום, ההיפך ממה שיח"צן רגיל היה עושה, כדי שהמקום לא יגדל יותר מדי. אבל הסיפור הצליח, החבר'ה באו בהמוניהם עד שהמפגש נהפך למועדון בילוי בלי שנכוון לשם. מובן שזה הביא אתו את הצרות המתבקשות מבחינת השכנים והרשויות אז נאלצתי לשים רגליים על הברקס ולהתחיל לחפש מקום אחר".

המקום החדש הוקם היכן שהיה מועדון ברזילי והקלאברים שהתמידו לבקר בו יצטרכו לשפשף את עיניהם כדי להאמין שהגיעו לאותה הכתובת. רצפת הבטון השחורה שידעה לילות רבים של בסים רוטטים ואבקות בצבעים שונים, הוחלפה בפרקט מבריק. היכן ששכנה רחבת ריקודים פרושים כעת שטיחים כשמעליהם ניצב פסנתר כנף עתיק לצד כלי נגינה אחרים.

"סלון על סטרואידים" היא ההגדרה ההולמת שמעניק למקום החדש אפרים שמיר. הורגן התקין כלי תאורה ברוח המקום שהכין בעצמו; "לזה אני קורא 'אור התוף'" הוא מצביע על תופים ישנים שתלה מעל הבר והרכיב בתוכן מנורות, "ולזה אני קורא 'צל המצילה'" הוא מורה על מנורות הקיר שהוכנו כאמור ממצילות. "לפחות על זה אני יכול לרשום פטנט", הוא אומר בטון משועשע ומתייחס ל"חקיינים" כדבריו, שקמו לו.

ערבי הג'אם של הורגן סיפקו אכן השראה גם ליזמים אחרים וכך הוקם למשל "חדר אוכל", שעובד על קונצפט דומה בלופט בדרום העיר. "היות שלא יכולתי לתפקד בחודשים האחרונים בגלל המעבר למקום החדש יצא שהמארגן של 'חדר אוכל' נכנס בדיוק לוואקום. זה היה מתסכל כי זה הקונצפט שלי בדיוק וגם חבר'ה שאני מארח ומטפח הולכים לבלות שם. אבל יש מקום לכולם ואם מחקים אותך סימן שאתה עושה משהו נכון וזה בסך הכל דוחף אותי לעשות את זה עוד יותר מגניב ומעניין".

המתנחל והמקעקע

כדי להפוך את "האזור" לאטרקטיבי יותר מהמתחרים הוא יהיה פתוח בכל ערבי השבוע, מלבד שישי ויעבוד על ליין-אפ כפול: בסביבות השעה 21:00 תתקיים הופעה ולקראת חצות ייפתח ג'אם סשן למוסיקאים, שיהיה פתוח לקהל הרחב, במחיר כניסה של 50 שקלים הכולל גם דרינק ראשון. מוסיקאים ייכנסו בחינם ויקבלו הנחות משמעותיות על השתייה בבר. הורגן לא מתחייב על קו מוסיקלי אחד בכל הנוגע להופעות שיתקיימו במקום, אבל מהעיצוב האלגנטי אפשר להבין שלחובבי המטאל לא מומלץ לבנות עליו כזירת התרחשות.

בדומה למקום הקודם, גם הפעם הורגן מתכוון להקפיד על כך שמי שבג'אם סשנים ישתתפו רק מוסיקאים מקצוענים. "זה פורום של אנשי מקצוע ויש כמה וכמה סיבות טובות לזה", הוא מסביר. "אני לא מאפשר למי שלא עונה לקריטריונים האלה להשתתף כי חסרה לו פונקציה קריטית מאוד וזה היכולת להקשיב. בדרך כלל מוסיקאי לא מקצועי בעיקר רוצה להתבטא וחייבים צניעות כשאתה מנגן עם אנשים באופן ספונטני".

הורגן גם מתכנן לצלם ולהקליט את מה שקורה ב"האזור" ולהציע את התכנים בפלטרפומה אינטרנטית. "אני רוצה לבנות ארכיון של כל ההקלטות האלה ובשיתוף האמנים לנסות להציע את התכנים האלה באתר שנקים במיוחד או אפילו בערוץ יוטיוב בתור התחלה. זה אמנם נישתי כי לא כולם בעניין של מוסיקה מהסוג הזה, אבל אני חושב שהנישה הזאת קיימת. יכול להיות פה בערב ילד דתי לאומי ממשפחה של מתנחלים ולידו המקעקע הכי הארד קור בתל אביב ושניהם פעורי פה ומגניב אותם להיות פה. זה דבר שמעודד אותי כי אם אצליח ליצור אפילו חלק מהחוויה הזאת און-ליין אז זה יכול להיות מעניין".

האם הוא לא חושש שהתיעוד יבריח חלק מהמוסיקאים? "הכל נעשה במסגרת הסכם חוזי שגם מבטיח למוסיקאי שהזכויות שלו ייצוגו ויתוגמלו. מעבר לזה יש הסכם לגבי כל קטע ספיציפי שאמן צריך להגיד שהוא מוכן שאני אעשה בו שימוש, כלומר אפיץ אותו. בעידן שבו אף אחד כבר לא יודע איך להרוויח כסף ממוסיקה, אני חושב שזה משהו ששווה לנסות. בחשיבה עתידית אני רואה בזה מעין לייבל שיוכל להציע לצד התכנים שמוקלטים אצלנו גם גישה לדיסקוגרפיה של כל אמן בשיתוף עם חברות התקליטים, וזה יכול לחשוף את המוסיקאים לקהלים חדשים. ודאי שיש למוסיקאי אינטרס לתת לי לנסות. האופציה השנייה היא פשוט לא לתת".

עניין נוסף שעלול להיות בעייתי הוא חשיפת הסוד לקהל הרחב. מעתה יוכל כל חובב מוסיקה לבוא למקום ולהיות נוכח בג'אם סשנים הספונטניים שהיו עד כה אינטימיים. "אני מקווה שזה לא יהרוס את האופי של המקום ואני מאמין שג'רמי ייזהר מזה", אומר אבישי כהן. "ברגע שזה ייהפך למשהו יותר לגיטימי עם פרסומות והכל זה יאבד מהכוח שטמון במחתרתיות ובספונטניות, משהו שהוא יותר ג'זי באופיו".

שמיר, שנהפך במרוצת השנים גם לחבר קרוב של הורגן, אופטימי ממנו. "לג'רמי יש קסם אישי רב והחזון והסגנון שלו גם הם מלאי קסם. במשך השנים האחרונות לא משנה מה הוא עשה וכמה הוא גדל, זה תמיד שמר על אינטימיות ואופי מיוחד ואני מאחל לו שזה יקרה גם הפעם. בעצם אין לי ספק שזה יקרה גם הפעם".



ג'רמי הורגן. הכל התחיל באס-אם-אסים


מועדון ''האזור'' בתל אביב. כבר לא מסתורי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו