בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כתם הפרי: השעטנז המוסיקלי של אתניקס

"געגועים", החדש של "אתניקס", נשמע כמו אלבום של להקה שעדיין בוער לה לכתוב שירים טובים. אבל בזחיחות של חבריה יש טעם לפגם

תגובות

חברי "אתניקס" התארחו בשבוע שעבר באחת התוכניות של רשת ג', וכשזאב נחמה דיבר היתה מידה לא מבוטלת של זחיחות בדבריו ובנימת קולו. כל אמן שמוציא אלבום חדש אוהב את האלבום שלו וגאה בו, אבל אצל "אתניקס" שביעות הרצון העצמית היתה גדולה מהרגיל, והעובדה שהשדרן של רשת ג' התייחס אל נחמה ושות' כאל מלכי הפופ הישראלי מאז ולתמיד בוודאי לא עזרה להזריק לשיחה מעט צניעות. בשלב מסוים השדרן אמר לנחמה "אתה יודע, השירים החדשים שלכם נהדרים אבל, בינינו, הרבה מהשירים הישראליים שיוצאים עכשיו הם דרדל'ה", ונחמה השיב "אני לא רוצה לדבר על מוסיקאים אחרים" ואחרי פאוזה של שתי שניות הוסיף "אבל אתה צודק". את החיוך שהתפשט על פניו באותו רגע אפשר היה רק לדמיין.

זחיחות היא עמדה בעייתית בשביל יוצר, על אחת כמה וכמה במקרה של להקה שקיימת כבר 25 שנה ואת הצלחותיה הגדולות קצרה לפני יותר מעשר שנים. אבל הזחיחות של נחמה ו"אתניקס" שונה מהזחיחות של מוסיקאים סופר-מצליחים אחרים. זאת זחיחות של מי שבתחילת דרכם זכו ליחס מזלזל מהממסד. "אתניקס" היו צריכים לעבוד מאוד קשה, ולמכור מאות אלפי אלבומים, כדי להידחף לתוך הקאנון של המוסיקה הישראלית. הפופ השעטנזי שלהם (גם סלסול וגם צרחה, גם בלדות וגם כפיים, גם עממי וגם עכשווי, גם אנרגיה של להקה וגם סטריליות של צמד פופי-אלקטרוני, גם ביטוי אישי וגם הנדסת פופ שמכוונת במודע למכנה המשותף הנמוך) לא תאם את טעמם של רוב העורכים והמבקרים.

היחס המזלזל ש"אתניקס" ספגו לא נמשך זמן רב. לקראת סוף שנות ה-90, אחרי ההתרסקות של הרוק הישראלי, הם כבר היו בתוך הקאנון. ובשנים שעברו מאז מעמדם לא התערער. אם פעם היה מאוד לא אופנתי לאהוד את "אתניקס" בחוגים אליטיסטיים, כיום התהפכו היוצרות, וראו למשל את המחווה האוהבת שעשו ללהקה מיטב הרכבי האינדי הישראליים. אבל למרות ההתקבלות והאהדה וההערכה, נדמה שהצורך של נחמה וחבריו להוכיח לכל מי שלא קיבל אותם בתחילת הדרך שהוא עשה טעות חמורה - הצורך הזה עדיין קיים, והזחיחות (שכביכול מעידה על אדישות, אבל למעשה נובעת מההיפך) היא רק אחד הביטויים שלו.

יכול להיות שאני מגזים. ייתכן ש"אתניקס" כבר לא מונעים על ידי הצורך להוכיח משהו למישהו. מה שבטוח הוא שהם עדיין מונעים על ידי צורך כלשהו, ואני לא מתכוון רק לצורך למכור. "געגועים", האלבום החדש שלהם, לא נשמע כמו אלבום שנוצר על ידי להקה שבעה שהאלבום החדש שלה הוא רק תירוץ לדפוק הופעה בקיסריה. להקה בת 25 לא יכולה להיות להקה רעבה, אבל "געגועים", שעומד בכבוד בסטנדרטים ש"אתניקס" הציבו בשנות ה-90, נשמע כמו אלבום של להקה שעדיין בוער לה לכתוב שירים טובים, יהיה המניע אשר יהיה.

ושירים טובים יש לא מעט באלבום הזה, ובעיקר במחצית הראשונה שלו, שאם נשארים בעולם הדימויים של השדרן מרשת ג' אפשר להמשיל אותה לבעיטה לחיבורים. לא רק שנחמה, שכתב את שירי האלבום כמעט לבדו, לא איבד את האינסטינקטים שלו כיצרן להיטים (וזה דבר די נדיר בשביל יוצר בן 50), אלא שכמעט כל שיר ב"געגועים" נשמע כמו להיט בפוטנציה. יש רגע מצחיק בפתיחת השיר השלישי, "מתי לחזור", שמדגים את הנקודה הזאת. השיר הראשון באלבום הוא בלדת רגש עם פזמון קטלני במיוחד. השיר השני, פיסת אקזוטיקה אתניקסית באווירת גיטרה ספרדית ושטיחי טראנס, מכיל אף הוא פזמון קטלני ביותר. אחרי ששני השירים הלהיטיים האלה נגמרים, האוזן מצפה לאיזו אתנחתא פחות קליטה, אבל בתוך שלוש שניות היא מופצצת בקלידים אגרסיוויים של להיט כפיים חורך חתונות, שאפילו לא מנסה ליצור מהלך הדרגתי של בית-פזמון אלא מתחיל ישר מהפזמון.

אלבום שנשמע כמו אוסף להיטים עלול להתרסק מהר מאוד. "געגועים" משכיל להתחמק מהמלכודת הזאת, בעיקר הודות לוורסטיליות של "אתניקס". אין עוד להקה שידעה, ועדיין יודעת, ללחוץ על כל כך הרבה כפתורים שעובדים על האוזן הישראלית. בלדות רגש? שעטנז של אלקטרוניקה ומוסיקת עולם? להיטי כפיים? רוק מתובל במזרחי? "אתניקס" עושה את כל הדברים האלה גם באלבום החדש, והתוצאה היא שהשירים לא הולמים על אותה נקודה אלא זורמים לכיוונים שונים. הגיוון הזה בולט במיוחד על רקע המצב הנוכחי של שוק הלהיטים הישראלי, שמתבסס על נוסחה אחת בלבד, שגם אותה "אתניקס" פחות או יותר המציאה.

הכישרון ליצור שעטנז מוסיקלי שיש לו זהות עצמאית וחזקה הוא גם היתרון הגדול של "אתניקס" וגם נקודת התורפה שלה. אף אחד לא רוקח את התערובת הזאת כמוהם, ו"געגועים" מוכיח שזה עדיין כך, אבל כשבודקים כל אחד מהרכיבים של התערובת לעצמו, זאת לא תמיד חגיגה גדולה. נגיעות הטראנס די שחוקות, הגיטרה הספרדית בנאלית, ההבלחות הרוקיסטיות חלושות, וגם הטקסטים הדרמטיים של נחמה הם לא תמיד פזמונאות במיטבה (אם כי הם תמיד אינטליגנטיים).

השאלה היא אם צריך לצלול לרזולוציות האלה. התשובה תלויה כמובן במאזין. שני הצירים העיקריים שלפיהם נחרץ אם אדם יאהב את "אתניקס" או לא, הם ציר אהבת הפופ וציר אהבת המוסיקה הישראלית כמהות שאינה תלויה במוסיקה העולמית. אדם שלא אוהב פופ, ולכן יחפש את האנינות בכל מרכיב בתערובת, לא יאהב את "אתניקס". אדם שמצפה מהמוסיקה הישראלית לעמוד בסטנדרטים חו"ליים עיליים של צליל והפקה, ולא מסתפק בכך שלמוסיקה יש צביון ישראלי חזק מאוד, לא יאהב את "אתניקס". אדם שאוהב פופ, ולכן יתרשם מהתערובת ולא מכל מרכיב, ובנוסף לכך מחפש את הצביון הישראלי יותר מאשר את הסטנדרטים הגבוהים המושפעים מחו"ל - אדם כזה יאהב את "אתניקס", ואין שום סיבה שהוא לא ייהנה מאוד מ"געגועים".

אני נמצא איפשהו באמצע. מעריך את "אתניקס", אוהב שירים ספורים שלה, אבל לא מקשיב לה בזמני החופשי. למעשה, ייתכן שזאת הלהקה הישראלית הכי טובה שאני לא אוהב. במקרה של "געגועים" אני נהנה מהתערובת (בעיקר במחצית הראשונה של האלבום, שירים 1 עד 8, שבה שיר מנצח רודף שיר מנצח), אבל לפעמים קשה לי עם האיכות הירודה של חלק מהמרכיבים, בעיקר במחצית השנייה של האלבום (שירים 9 עד 15), שבה השירים פחות מנצחים.

יש כמה שירים שבהם אני ממש לא מבין מדוע "אתניקס" מסתפקים בסאונד שטוח, סינתטי ולא מזמין. קצת אנינות ועידון לא יהפכו את המוסיקה שלכם לפחות פופיסטית, אם זה מה שמדאיג אתכם. אבל ייתכן שיש תיאוריית קונספירציה שמסבירה את התופעה הזאת. אם הדלק היצירתי של "אתניקס" הוא הצורך להוכיח לכל אניני הטעם שהם להקה מצוינת, יש סכנה שהדלק הזה יאזל אם כל אניני הטעם ישתכנעו ש"אתניקס" היא באמת להקה מצוינת. כך שחשוב להשאיר לאנינים סיבות לעקם את האף. אם זה מה ששומר על "אתניקס" בכושר, ו"געגועים" הוא אלבום של להקה שנמצאת בכושר טוב, זה באמת מחיר פעוט.

"אתניקס" - "געגועים". שולטן



אתניקס. כישרון ליצור שעטנז מוסיקלי שיש לו זהות עצמאית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו