בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיי מורנינג ג'קט, Circuital | ישמור אותם האל

רך ומינורי עם צליל שספוג אמריקנה מזוקקת. האלבום החדש של "מיי מורנינג ג'קט" הוא יצירת התבגרות שעורגת לתמימות העבר וחרדה מהקשיים שנערמים בהווה

תגובות

כבר עשר שנים שאני מתאמץ לאהוב את "מיי מורנינג ג'קט" ולא מצליח. זו אחת מהלהקות האלה שאתה יודע שהן טובות ואפילו יכול להסביר בצורה מנומקת למה, רק לא חוזר לשמוע בבית. ב-2008 אחרי אי אלו ניסיונות עקרים, הרביעייה מקנטקי, שמושפעת מוויל אולדהאם ופרינס באותה מידה, כמעט תקעה סוף סוף יתד נאמן בלבי עם השיר "2 Touch Me I'm Going to Scream Part"; מאסטרפיס של קאנטרי-Fאנק נוצץ ואופראי - נגיעות קלות ועדינות על מקלדות אנלוגיות, בייסליין שמועתק מ"לייב אין בית שמש" של "נושאי המגבעת" ושירת הפלצטו הענוגה של הסולן ג'ים ג'יימס - שהסתתר בבדידות מזהרת בתוך "Evil Urges", אלבום לא אחיד ומפוזר סגנונית.

הכישלון המסחרי והאמנותי של "Evil Urges" החזיר את "מיי מורנינג ג'קט" ליסודות. כלהקה שעיקר כוחה בהופעות - אפילו ג'יימס, שכותב את השירים, סיפר על הקושי לתרגם את האנרגיה והדינמיקה החיה לאולפן - החליטו חבריה לזנוח את האמצעים המשוכללים וחזרו להקליט בשיטה הפרימטיבית שהוכיחה את עצמה בעבר. הם התמקמו עם כל הציוד באולם התעמלות גבה תקרה וניגנו יחדיו ג'אם סשנים שמהם התגבש "Circuital", אלבומם השישי.

בדומה לאחרונים המצוינים של "ארקטיק מאנקיז" ו"פליט פוקסז", "Circuital" הוא יצירת התבגרות שעורגת לתמימות העבר וחרדה מהקשיים שנערמים בהווה. ההבדל הוא שאצל ג'יימס, כמי שמגיע מקנטקי הדרומית, השפה מהולה בדימויים, ביטויים ורפרורים דתיים-נוצריים. אלוהים נוכח בו הרבה יותר מ"דוגמניות חשופות חזה" אצל "המאנקיז", או החברה הנוטשת שמחוללת את עלילת "Helplessness Blues" של "פליט פוקסז". הקצב אטי על גבול המדיטטיווי. הקלידים המרחפים, שמשמשים את "מיי מורנינג ג'קט" כמו מטרונום ומהווים תשתית לשאר השכבות, עדיין מורגשים היטב, כמו בשני האלבומים הקודמים, אבל לצדם גוברת הדומיננטיות של תפקידי קאנטרי מסורתיים יותר כמו גיטרה סלייד ופדאל סטיל, שמשווים ל"Circuital" אווירה עצלה של כיסא נדנדה על מרפסת עץ. מוטיב נוסף שמזכיר את "Suck it and See" של "המאנקיז" הוא הפער בין החצי הראשון של האלבום, הסביר, לחציו השני, היפהפה.

הפתיחה עם "Victory Dance" אמנם מרשימה ומלמדת ש"מיי מורנינג ג'קט" לא באו לעוד מפגש של שעשועי סאונד ולהטוטי אולפן, אבל לאחריה, מיד עם כניסתו של שיר הנושא (שמזכיר בלחן הבתים את "Creep" של "רדיוהד") מתחילה ירידה הדרגתית. ההתאוששות מגיעה עם "Hold on to Black Metal" הביץ' בויזי, שרוכב על הגרוב של "Owner of the Lonely Hearts" של "יס"; שיר הלל לאינפנטיליות של אלה שממשיכים להקשיב לבלאק-מטאל - הכבד, הקיצוני ובעל הקונוטציות השטניות - גם אחרי שהם נפטרים מהאקנה. לשיאו מגיע "Circuital" בשני השירים האחרונים; "Slow Slow Tune" ו"Movin Away", שאינטואיטיבית שולחים אותי דווקא לקריירת הסולו המוקדמת של פול מקרטני.

אף שהצליל של "מיי מורנינג ג'קט" ספוג אמריקנה מזוקקת, משהו במגע הרך והמינורי של ג'יימס על הפנדר רודס, פסנתר חשמלי בעל צליל ענוג, והפגיעות שנחשפת במעבר של הקול שלו מטונים גבוהים לנמוכים ובחזרה - למשל כשהוא שר שוב ושוב "A new life to create" - מעלה זיכרונות מהבלדות "My Love", "Maybe I'm Amazed" ואפילו מ"The Long and Winding and Road". יכול להיות שכדי ליהנות מחוויית "מיי מורנינג ג'קט" הטוטאלית צריך לראות אותם בהופעה, אבל לפחות לעת עתה הסיום של "Circuital" מספק בהחלט.

"מיי מורנינג ג'קט", "Circuital" (הליקון)



מיי מורינג ג'קט. דימויים נוצריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו