אמש בתיאטרון: כסף איסלנדי

התיאטרון הקאמרי מעלה את "בעל למופת" מאת יהושע סובול

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

בפרפרזה על אוסקר ויילד, להעלות עיבוד ישראלי אחד עלוב ומיותר למחזה קלאסי עשוי להיות מזל רע. להעלות שניים, אחד אחרי השני נראה כחוסר זהירות. אבל זה מה שעשה התיאטרון הקאמרי.

"זהב טורקי" היה עיבוד גס, עלוב, מקומם ומזוייף ל"האוצר" של שלום עליכם. "בעל למופת" הוא אותו תעלול על פי מחזה שנון של אוסקר ויילד. יהושע סובול השאיר את העלילה העשויה היטב על כך שלכל פוליטיקאי ישר יש מחיר מכוער, ובמקום אלגנטיות אירית הרעיף על הקהל דוגריות ישראלית. ההבדל הוא לא בסוג האיוולת, אלא בניואנס של הזיוף. לא מזרחי נחות, אלא אשכנזי-ישראלי וולגרי. לא זהב טורקי, אלא כסף איסלנדי. גם הוא נמס, כי הוא לא פחות מזוייף.

מזמן אני סבור שיש שני מחזאים בשם יהושע סובול. האחד רציני, מקורי, חושב, בעל אמירה, והאחר בעל מיומנות מסויימת שנסחף אחרי רעיון מופרך. ייתכן שהתכוון למשהו בנוסח הסוף של "רביזור" ("ממה אתם צוחקים? מעצמכם אתם צוחקים!"). יצא לו "ארץ נהדרת" מינוס. לא בשביל זה יש תיאטרון רפרטוארי.

תוסיפו תפאורה מופרכת של מסגרת במה ושולחן ענק רב-תכליתי (גם מטבח, גם משרד של סגן שר, גם בית קפה וגם מזח, זה נראה אידיוטי כמו שזה נשמע; מי אישר תפאורה כזאת?) וכמה שחקנים, חלקם אפילו מיומנים ובעלי חן מסויים (יואב לוי, מיכל ינאי שיש לה גב מקסים) וכמה תמונות מביכות במיוחד (מונולוג מופרך של יפתח קליין וויניאטה מביכה למדי של שלמה וישינסקי).

אני מניח שהכוונה היתה לשלוח את הקהל הביתה לחשבון נפש, כשהוא רואה דמויות של ישראלים טובים שמצהירים ש"כך אי אפשר להמשיך" וממשיכים. אפשר לנסות, אבל צריך לעשות את זה אחרת. מאוד אחרת. המסקנה שלי היא אחת: התיאטרון הקאמרי אינו יכול להמשיך ככה. ולתדהמתי הוא ממשיך.

התיאטרון הקאמרי מעלה "בעל למופת" מאת יהושע סובול, בהשראת המחזה "הבעל האידאלי" מאת אוסקר ויילד. תפאורה: כנרת קיש. תלבושות: יהודית אהרון. תאורה: קרן גרנק. בימוי: איה קפלן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ