בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אאידה" למרגלות המצדה | עד שהגמל ישיר

"אאידה" שלמרגלות המצדה היתה הצלחה לוגיסטית והפתיעה בתפאורה שלא ניסתה להתחרות בטבע

תגובות

אחד הדברים המאלפים הוא לתהות על מקורן של מלים שבהן אנו משתמשים בכל יום ומשוכנעים שאנחנו יודעים את משמעותן. קחו, למשל, את המלה הבינלאומית "אופרה": מי לא יודע מהי אופרה? אפילו צופי טלוויזיה, המצפים לראות משחק כדורגל על המסך, יודעים מהי. כשמודיעים להם שבמקום המשחק ישדרו את האופרה "למרמור", הם מנתצים את המסך; זה הרי העניין עם מוסיקה והרבה אנשים על הבמה, וזה לא נגמר עד ש"הגברת השמנה שרה" (ע"ע "לול").

לכן מאלף לעיין במילון אטימולוגי ולגלות שמקור המלה מלטינית אופוס, יצירה (ולכן הרבה יצירות קלאסיות מלוות במלים אופוס ואחריה מספר). הפועל הנגזר מן המלה הזאת בלטינית הוא - operare לעשות, לבצע, ומכאן אופרציה. אם היינו מחפשים את המלה העברית המקבילה והנכונה, הרי היא מזומנת לנו: מבצע.

ואכן, מראשית קיומו של הז'אנר האמנותי הזה מדובר לא רק ביצירה מוסיקלית המבטאת את נהמות לבם של מלחין ותמלילן (בסדר הזה), כפי שהן מועלות על במה בביצוע סולנים, מקהלות, רקדנים ותזמורת. מדובר במבצע ארגוני הנובע מהשתתפות של רבים, הבאים מתחומי יצירה משיקים אך שונים, שלכל אחד מהם דרישות ייחודיות.

כל זה מחייב הוצאה בסדר גודל לא שגרתי, מה גם שמדובר בסדרת אירועים בביצוע חי, עם קהל רב (מינימום הכרחי כדי להתחיל לכסות את ההוצאות; להרוויח כמעט אין סיכוי).

כל זה נכון גם כשמדובר בהתרחשות באולם אופראי המותאם לכך, עם במה המאפשרת עשייה תיאטרונית ספקטקולרית (גודל המאפשר תנועה חופשית של זמרים ורקדנים, יחידים וקבוצות גדולות, גובה מגדל במה, מפתח במה, צדדים להכנת תפאורות והעלאתן ברגע הנכון); "פיט" לתזמורת גדולה (אופרות בשיאן מחייבות תזמורות של כ-100 נגנים); וסידורים לקהל, כולל ישיבה נוחה המאפשרת לראות ואקוסטיקה ההופכת את ההאזנה להנאה. מבחינה טכנית, ההנחה היא שמוסיקלית זה נפלא, אחרת אין טעם לצאת למבצע מלכתחילה.

הוסיפו לכך עוד שני גורמים: במשך כ-400 שנות קיום הז'אנר הצטברו כמה יצירות פופולריות במיוחד ברפרטואר העולמי והאולמי, פרי עטם של כמה מלחינים שהתמחו בז'אנר. הבולטים בהם - מוצרט, רוסיני, ורדי, וגנר, פוצ'יני, דוניצטי וביזה - הותירו לנו כמה אופרות ש"כולם מכירים", את העלילה ואת הלהיטים הגדולים.

ואז אתה בא למבצע גם כדי לראות ולשמוע: האם ירעד לבנו לשמע אריית האהבה ל"אאידה השמימית" והאם הטנור, שזו האריה הראשונה שלו, יגיע ברכות הנדרשת לסי הגבוה שבסופה?

כמה מהאופרות האלה, ו"אאידה" בתוכן, מזמנות ספקטקל, יותר חזיון ראווה ממפגן מוסיקלי, עם מצעד ניצחון של צבא מנצח ושבויים מובסים בארץ אקזוטית קדומה - מצרים ואתיופיה של לפני כ-3,000 שנה ("תקופת הפרעונים", שבה התרחשה עלילת האופרה שנכתבה לפני 140 שנה, היתה נורא ארוכה). יש כבר מסורת של המונים וחיות - מסוסים ועד פילים - על הבמה.

מכונה משומנת

כל המידע הזה נחוץ כדי להתחיל להעריך נכונה את הפקת "אאידה" למרגלות המצדה, במסגרת פסטיבל האופרה של ירושלים וים המלח, בשיתוף פעולה של האופרה הישראלית, מדינת ישראל על רשויותיה, עיריות תל אביב וירושלים והמועצה האזורית תמר.

עוד לפני העיסוק בצד האמנותי, שהוא מטרת העניין, צריך להכשיר אתר שיכול לקלוט כ-7,500 צופים בערב, כולל אפשרויות לשינועם אליו ובתוכו, רחוק ממרכז הארץ ובאמצע "שום מקום". ובתוך זה ליצור תנאי הצגה, צפייה והאזנה באתר שהתאים יותר להתאבדות על רקע לאומי מאשר להצגת אופרה ששמה כאירוע להמונים יצא למרחוק.

לכן עלינו לקלס ולהלל ולשבח את ההצלחה הלוגיסטית. אני יכול להעיד, שגם מי שמוגבל בניידותו זכה לטיפול רגיש (והיו רבים מאוד כמוני). והאירוע - לא באולמות בתל אביב, אלא בסוף העולם ימינה - התחיל על הדקה, כמובטח.

זה היה ערב מעניין, ואף מרתק, לא מעט הודות לכך שמרכיביו נעשו בטוב טעם מפליא לעומת הציפייה והתנאים. כך, למשל, על הבמה שברקע שלה מתנוססת מצדה לא נבנתה תפאורת ענק שנסתה לגזול במלאכותיותה את ההצגה מן הטבע. עמנואל פאבר הכשיר במה ענקית, עם שיפוע מתון לקראת הקהל. בעומקה ניצב ספינקס גדול, שבין רגליו כניסה למקדש. משני צדי הבמה ניצבו ארבעה ספינקסים קטנים יותר בפרופיל, שביניהם נכנסו לבמה עשרות השחקנים והרקדנים. מצד ימין נסעה במה שעליה יכול היה להתייצב מלך מצרים ולקבל את תהלוכת הניצחון. במערכה הראשונה התרוממו לגובה שני אובליסקים.

כך גם התלבושות של דניס (קטיה) דופול: בניגוד לצפוי מאירועים מסוג זה, לא היתה כאן התפוצצות של טעם רע וצבעוני. הצבעים שבלטו על הבמה היו לבן וצהוב (למצרים, כולל הסולנים והרקדנים) והרוח עשתה מעשי קסם בגלימות ובשמלות. גם כשהמקהלה ניצבה על הבמה ושרה, הרוח והאור ייצרו תנועה כמעט קסומה, לא צפויה ויפה כמו הטבע. הצד האתיופי היה בשחור, גם על גופיהם של הסולנים וגם על הגופים השריריים של רקדנים בדואים מרהט, שגילמו שבויים אתיופים. אפילו בגדי הקרב של רדמס היו אלגנטיים, בגוונים עדינים של לבן.

התפרצות הצבע והתנועה שחרגה מן הסטטיות של רוב שחקני האופרה היתה, כצפוי, במערכה השנייה - בסצינה שבחדרה של אמנריס עם שפחותיה ובמצעד הניצחון שאחריה. בראשונה היו רקדניות בלבן, וגם קבוצת ילדות, בצורה המזכירה קצת את הבלט של "אוהל הדוד תום" במחזמר "המלך ואני".

הבדואים מרהט, כולם גלוחי ראש, ביצעו גם דבקה אתיופית עם רקיעות והנפות אגרופים במרץ מרשים לפי כוריאוגרפיה של ז'אן שארל גיל (ורדי בכלל לא ידע שהוא כזה). נוכחותם על הבמה הזכירה שההכרזה לפני פתיחת האירוע, על הצורך לכבות את המכשירים הסלולריים ועל שמות הסולנים, נישאה בעברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית בלבד. אף מלה לא נאמרה בערבית, שפתם של הבדואים, הערבים הישראלים (חלק ניכר של צוות המערך המשרת את המבצע) והמצרים. וגם לא באמהרית - כמתחייב לאור הסיפור על אתיופיה; או רוסית, כפי שהכתיב ההרכב הדמוגרפי של הקהל וחלק ניכר מן הצוות המסייע. היו יכולים גם בפולנית, מתוך התחשבות בי. אני מניח שתור הסינית יגיע כשיציגו לרגלי המצדה את "טורנדוט". בשנה הבאה אפשר יהיה לעשות את הצדק עם הספרדית, כי האופרה המתוכננת היא "כרמן", המושרת אמנם בצרפתית, אך מתרחשת בספרד.

כבוד נסיכה

הוכחה לטעם טוב - ונדמה לי שגם מעט הומור עצמי - גילתה ההפקה בעניין שימוש בחיות. לא נראו כאלה במקום הטבעי והצפוי, תמונת מצעד הניצחון. אך חלקה השני של האופרה התחיל כאשר שני גמלים עשו את דרכם לרוחב הבמה, במרווח שבין בור התזמורת לשורה הראשונה בקהל. כאילו ההפקה אומרת לקהל: אנחנו יודעים שציפיתם לחיות, אז הנה חיות. מרוצים? בקהל לא נרשמה התרגשות.

מאחורי השיירה, בחושך, עבר נער בעקבות הגמלים עם יעה, כדי לאסוף מה שגמלים עלולים להשאיר. הגמל השני, שעליו רכבה אאידה, שתק, כראוי בנוכחות נסיכה, אבל אני כמעט בטוח שהגמל המוביל היה בריטון.

ממקומי קרוב לבמה לא יכולתי להתרשם ממלוא עבודת התאורה והאפקטים שעיצב אבי יונה בואנו (במבי). אבל גם אני ראיתי את מצדה המוארת במערומיה בתחילה; אחר כך את הגלים המשתקפים עליה, כשאאידה ורדמס נמצאים על גדות הנילוס. וכשהיא מתכסה בנקודות אור, כאילו מגיניה צועדים עליה בלילה בתמונה האחרונה, שבה רדמס ואאידה הולכים למות יחד (לבדם, על במה ריקה לגמרי, בתוך כתם אור המייצג את קברם). וכמובן אלומות האור העולות לשמים ונפגשות באין סוף מעל ראשי הקהל.

רדמס (מרקו ברטי), כמסורת הטנורים, היה נמוך ולבבי, עם מחלפת שערות שלא היתה מביישת שום שמשון - אך לא נראה כגבר חלומות ששתי נסיכות נאבקות על אהבתו. לעומתו, מלך האתיופים אמונסרו (אלברטו גזלה) עיצב דמות מרשימה בקומתו הגבוהה.

התמונה המרשימה ביותר היתה המערכה השלישית, מיד אחרי ההפסקה, שבה שלטה ללא מצרים כריסטין לואיס שחורת העור בתפקיד אאידה, והרשימה גם במשחקה ובתנועתה, ולא רק בשירתה.

ובכלל, התמונה הטובה ביותר בעיני ובאוזני היתה דווקא זו שנעדרה כל סממן של חיזיון תיאטרוני: שלוש דמויות על במה ריקה וגדולה אחת, בתוך קונפליקט דרמטי עז, המבוטא במוסיקה ובמשחק ובתנועה מאופקת ותכליתית. אולי זה אומר משהו על כוחה האמיתי של האופרה הזאת והאמנות הבימתית המוסיקלית הזאת שביים שארל רובו.

אפשר היה לייחס לאופרה הזאת משמעות פוליטית; בעיקר לנוכח קיום האירוע במיקום הזה - על הגבול עם ירדן, כשמצדה ברקע, בימים האלה, במצב הפוליטי הנוכחי. אינני יודע מה חשבה על "אאידה" יו"ר האופוזיציה ציפי לבני שחלפה על פני למקומה במתחם האח"מים, עם שומרי ראשה. אני נהניתי. מבצע אאידה הוכתר בהצלחה, לדעתי. מה היו מטרות המבצע? בעיקרו, לקיים את המבצע. כל השאר זה בונוס. המטרות הושגו במלואן. כוחותינו חזרו בשלום לבסיסיהם.



אאידה למרגלות המצדה. התמונה הטובה ביותר נעדרה כל סממן של חיזיון תיאטרוני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו