בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשדרקולה יפגוש את קזנובה: ראיון עם הבמאי הספרדי אלברט סרה

אלברט סרה לא מתרגש מכך שחלק מהקהל של סרטיו יוצא באמצע ההקרנה. הבמאי הספרדי, היוצר קולנוע אלטרנטיבי נועז ויפה, מסביר בביקור בישראל למה בתחילת עשייתו של כל סרט הוא מקפיד לשכוח כל מה שהוא יודע

תגובות

"אנשים מצפים לראות סרט טוב" - כך מגיב במאי הקולנוע הספרדי אלברט סרה כאשר אני מציין ששני הסרטים שהוא ביים עד כה, "כבוד האביר" ו"שירת הציפורים", אינם ממלאים, באופן כמעט פרוורטי, אחר הציפיות שמעוררים הנושאים שלהם.

צמד הגיבורים של "כבוד האביר" מ-2006 הם דון קישוט וסנשו פנסה, אך במשך הסרט לא נראית אף לא טחנת רוח אחת ולא מתוארת שום הרפתקה שעברו השניים. "שירת הציפורים" מ-2008 עוסק בשלושת המלכים שיצאו בעקבות הכוכב שנגלה להם במזרח והוביל אותם לעבר ישו שזה עתה נולד. גם הסרט הזה נעדר כל יסוד של ראווה קולנועית מקובלת, אלא אם כן הנוף המדברי הצחיח ששלושת גיבורי הסרט נודדים בו, המצולם בשחור-לבן, נחשב תחליף לראווה שאנו מצפים לה לרוב מסרטים על נושאים תנ"כיים. אפילו כוכב אין בסרט, ששלושת גיבוריו הולכים, לעתים במעגלים שנדמים אין-סופיים, עד שלבסוף הם מגיעים לישו האחוז בזרועות אמו מריה, ובמרחק מסוים מהם יושב יוסף. גם זו סצינה קצרה מאוד, שממנה חוזר הסרט להתמקד בשלושת גיבוריו, שנדמים מאוחדים יותר ויותר עם הנוף שבו העלילה מתרחשת.

יש אולי מידה של היתממות מכוונת באופן שבו סרה, שנולד בקטלוניה ב-1975, משיב על השאלה העוסקת בציפיות הקהל מסרטיו, אך הוא מודע לעובדה שסרטיו אינם מיועדים לכל. היו כבר מקרים שחלק גדול מהקהל נהר החוצה בהקרנות של סרטיו, ונדמה שהוא מקבל זאת בהשלמה ואולי אפילו בהנאה מסוימת: אלה הסרטים שהוא רוצה לעשות, אלה הסרטים שהוא יכול לעשות, והם מיועדים למי שמוכנים לצפות בהם ולהעריך אותם.

הפגישה עם סרה - ועם עמיתו, מבקר הקולנוע הקנדי מארק פרנסון - מתקיימת יום לאחר הגעתו לישראל ובבוקר שלאחר הקרנתו של "שירת הציפורים" בסינמטק בתל אביב. סרה אומר שהיה מרוצה מההקרנה הזאת; האולם היה די מלא, לא רבים עזבו באמצע והשאלות שהוא נשאל אחרי ההקרנה היו נבונות ולעניין, הוא אומר.

סרטיו של סרה הוקרנו גם בסינמטקים של חיפה וירושלים בסוף השבוע ויוקרנו שוב (הערב בירושלים וחיפה וביום שישי בחיפה). מי שמתעניינים בקולנוע אחר, קולנוע שהוא אלטרנטיבה רדיקלית למרבית הסרטים שמופקים כיום, קולנוע שיש בו תעוזה רבה ויופי רב - כדאי שיצפו בהם.

במאים רוצים קריירה

סרה ופרנסון באו לישראל ביוזמתו של כתב-העת הישראלי לקולנוע "מערבון". פרנסון הקנדי, המתגורר כיום בווינה, עורך את כתב-העת לקולנוע "סינמה סקופ", שיוצא לאור זה 11 שנים (להוציא לאור גיליון של כתב עת לקולנוע הוא קשה כמו לעשות סרט, הוא מעיר); בוחר את הסרטים לפסטיבל הקולנוע של ונקובר וכן ביים סרט ושמו "מחכים לסנשו", המתעד את עשיית אחד משני סרטיו של סרה.

שם סרטו של פרנסון עשוי לרמז שהוא מתעד את עשייתו של "כבוד האביר", שעוסק בדון קישוט וסנשו פנסה, אבל זה לא כך: הוא מתעד דווקא את צילומי "שירת הציפורים", שדמותו של סנשו אינה מופיעה בו אך מככב בו השחקן שבסרט הקודם גילם אותה ולפיכך הכל מכנים אותו סנשו.

סרטו המרתק של פרנסון, המספק הצצה לדרכי היצירה של סרה, הוקרן אף הוא בסינמטקים בסוף השבוע וגם בו כדאי לצפות בהקרנותיו הנוספות.

גם סרה וגם פרנסון, שמבוגר מעמיתו בשלוש שנים, מדברים בלהט, בקצב מהיר ובאנרגיה סוחפת. סרה מעולם לא למד קולנוע; הוא למד ספרות ספרדית וספרות השוואתית באוניברסיטה של ברצלונה, אך מאז ומעולם היה שוחר קולנוע - הוא משתמש במלה "סינפיל". ואמנם, במשך השיחה עמו עולים שמותיהם של ג'ון פורד האמריקאי, קרל תיאודור דראייר הדני, יאסיז'ורו אוזו היפאני ופייר פאולו פזוליני ורוברטו רוסליני האיטלקים - כולם במאים שהוא מעריך במיוחד.

אחד הסרטים ששמם עולה בשיחה הוא "הפרחים של פרנסיסקוס הקדוש", סרטו של רוסליני מ-1950, שתיאר פרקים מחייו של גיבור הסרט וזכרו עולה במשך הצפייה ב"שירת הציפורים".

אך כאשר סרה נשאל מאין נובע סגנונו הקולנועי המיוחד ואם הוא זוכר כיצד התהווה, הוא עונה שלא: "ברגע שאני מתחיל לעשות סרט, אני שוכח את כל מה שאני יודע; אני שוכח את כל מה שלמדתי מרבי האמנים שאני מעריך ופשוט עושה מה שנראה לי לנכון".

סרה מתאר את עשיית סרטיו כהרפתקה שמתרחשת שעה שהיא מתרחשת. התסריט של "שירת הציפורים", למשל, כלל 35 עמודים בלבד ואף לא שורה אחת של דיאלוג. תוך כדי הצילומים סרה מנחה את השחקנים - שכולם לא מקצועיים - לאן לנוע, מה לעשות ומה לומר זה לזה.

"אני אוהב את המשפט שפבלו פיקסו אמר פעם", אומר סרה; "אני לא מחפש, הוא אמר, אני מוצא. אני עובד מתוך תחושה של ביטחון עצמי מלא שמה שאני עושה הוא נכון. אני סומך לחלוטין על ההחלטות שלי, שנעשות תוך כדי הצילומים ונובעות לאו דווקא ממה שמלמדים בבתי ספר לקולנוע אלא ממקורות אחרים לגמרי, מהשירה, מהמוסיקה.

"אני עובד בדרך אחרת ממרבית הבמאים, אולי כולם אפילו, וחשוב לי ליהנות בזמן העבודה. לעולם לא אעשה סרט בדרך המקובלת, כי אז ארגיש שאני עובד בבית חרושת או ברכבת התחתית".

האם אתה יוצר את סרטיך כריאקציה מודעת לקולנוע הפופולרי שמופק כיום?

"לא. מופקים היום הרבה סרטים שאני לא סובל ואני אדיש להם. אני לא אתעסק בהם, גם לא בצורת ריאקציה להם. אני רוצה להראות שיש גם דרך אחרת לעשות סרטים. הקולנוע המכונה 'מקצועי' איננו מעניין אותי. היתה פעם מסורת של קולנוע אוונגרדי, ששימשה ריאקציה לקולנוע הפופולרי. הוא כמעט שאיננו קיים עוד. במאים היום רוצים כולם שתהיה להם קריירה. הם רוצים לעשות את הסרט שיבטיח להם את קיומה של הקריירה הזאת. אינני יודע אם את הסרטים שאני עושה ניתן לכנות בצדק אוונגרדיים, אבל אני רוצה בהחלט ללכת בדרך אחרת מזו שבה מרבית הקולנוע היום הולך".

הזכרת שירה, וגם בראיונות קודמים אתך דיברת על הקשר בין סרטיך לשירה. למה אתה מתכוון?

"בסרטי אין דרמה ואין לי מושג מה אני מתכוון לומר בהם עד שאני עושה אותם. התרגלנו שבסרטים כל שוט נובע מקודמו; שכל שוט אומר משהו ומקדם את העלילה. בשירה זה לא ככה. בשירה, שורה אחת אינה מתחברת בהכרח עם קודמתה וכוחו של שיר נובע לעתים קרובות מהאופן שבו הוא מזנק מדימוי אחד לדימוי הבא. אני רוצה שסרטי יפעלו כך גם הם. בסרטי אני חותר להפשטה רבה יותר ויותר. הנרטיב בסרטי משמש כדי ליצור את ההפשטה הזאת".

מהו באמת נרטיב לגביך?

"האופן שבו אני מסביר את הרעיונות שעוברים במוחי", אומר סרה וצוחק. "לפני שאני מתחיל לצלם סרט אני לא יכול לספר עליו כלום, כי אני לא יודע מה אני מתכוון לעשות מעבר לעובדה שאני רוצה להראות את דון קישוט וסנשו פנסה, או את שלושת המלכים בדרכם לישו. היצירה של הסרט שמתהווה במוחי תוך כדי שאני מביים אותו הוא הנרטיב של הסרט. אני עובד מתוך מודעות עצמית גדולה, שבאה לידי ביטוי בכל מלה שאני אומר בזמן הצילומים ובכל הוראה שאני נותן לצלמים או לשחקנים".

ריאליזם מלאכותי

פרנסון אומר, כי מצד אחד העשייה הקולנועית של סרה מתאפיינת בחופש גדול, שבא לידי ביטוי בין השאר באלתור, ומצד שני יש באופן הבימוי שלו מובנה מאוד. סרה: "החופשי והמובנה באים אצלי ביחד ונובעים זה מזה. הם באים לידי ביטוי בעיקר בשלב העריכה של הסרט, שבו אני מחליט איזה שוט יבוא אחרי איזה שוט, מה יהיה אורכו של שוט מסוים. יש ב'שירת הציפורים' שוט שאורכו יותר מעשר דקות והוא היה אפילו ארוך יותר במקור. אני חופשי לחלוטין ליצור את המבנה של הסרט.

"לעומת מה שנהוג כיום בעשיית סרטים, אני לעולם לא משתמש בזמן הצילומים במוניטור שבו אני רואה את מה שאני מצלם או את מה שצילמתי. המפגש הראשון שלי עם החומר שצילמתי הוא בחדר העריכה ובו אני מעצב את הסרט. מהבחינה הזאת אני ממשיך בדרכם של הבמאים של פעם. כשג'ון פורד או רוסליני עשו סרטים, לא היה להם מוניטור על בימת הצילומים שבו הם התבוננו בזמן הצילומים. הם התבוננו בהתרחשות עצמה. רבים מהבמאים היום מתבוננים במוניטור יותר משהם מתבוננים במה שבאמת קורה מול המצלמה, ואני לא נוהג ככה".

האם אתה מגלה את סרטך בזמן שאתה עושה אותו?

"לא, אני לא מגלה את הסרט. אני מגלה את האפשרויות הגלומות בו, וזה מה שהופך את העבודה למעניינת. אני יודע שהסרט יהיה טוב, אבל בזמן העשייה שלו אני מגלה אם הוא יהיה טוב, טוב מאוד או יצירת מופת. השיטה שבה אני עובד לפעמים מבלבלת את האנשים

שעובדים אתי והיא מבלבלת גם אותי, אבל זו הדרך היעילה ביותר בשבילי לעבוד".

בשני הסרטים אתה עוסק במיתוסים. מה מושך אותך לעסוק במיתוסים?

"קודם כל, זה יעיל מבחינתי, כי אני מכיר את הסיפורים", אומר סרה וצוחק. "אבל אלה שני מיתוסים שונים מאוד. אני מתעניין במיתוסים כי הם מסמלים משהו מבחינה פסיכולוגית, מבחינה סוציולוגית, גם אם כל אחד משני המיתוסים האלה מייצגים את הדברים האלה בצורה שונה לחלוטין.

"לפיכך גם ביימתי את שני הסרטים בדרכים שונות לחלוטין. את 'כבוד האביר' צילמתי מקרוב מאוד, אנחנו נמצאים כל הזמן בתוך האירועים ובתוך הסביבה הטבעית שבה דון קישוט וסנשו פנסה מתנהלים; את 'שירת הציפורים' צילמתי מרחוק מאוד. ב'כבוד האביר' הדמויות גדולות בתוך הנוף; ב'שירת הציפורים' הדמויות רוב הזמן קטנות מאוד בתוך הנוף, קטנות כמעט עד כדי גיחוך. ב'כבוד האביר' הצמחייה שבה העלילה מתרחשת היא סבוכה. היא קונקרטית מאוד; ב'שירת הציפורים' הנוף הוא כמעט שטוח, כמעט מופשט.

"בסרטי אינני בא לחתור נגד המיתוסים האלה. אני מנסה להראות שניתן להציג אותם גם בדרך אחרת. הם משמשים נקודת מוצא לצאתי שלי לדרך הקולנועית שבה אני בוחר ללכת".

האם היית מגדיר את סרטיך כריאליסטיים? האם המושג ריאליזם משמעותי לגביך?

"אני פועל בתוך הפרדוקס שבין הריאליסטי למלאכותי. מצד אחד אני משתמש בשחקנים לא מקצועיים, אך מצד שני אני ממקם אותם בסיטואציות שהם לעולם לא היו נקלעים לתוכן לולא הופיעו בסרט. יש בזה משהו שמשעשע אותי. אני מעצב סיטואציות מלאכותיות מאוד שבסוף נראות ריאליסטיות מאוד. אני חושב שהמקוריות של סרטי נובעת מהמתח הזה בין המלאכותי לריאליסטי".

שמו של "שירת הציפורים" נובע משם הקטע המוסיקלי היחיד שמושמע בו, והוא יצירתו היפהפייה של פבלו קאזאלס שמבוססת על שיר עם קטלוני. הקטע המוסיקלי מלווה את המפגש בין שלושת המלכים עם מריה, יוסף וישו. בסרטו של פרנסון המתעד את עשיית הסרט אפשר להתרשם מהצבעוניות של הגלימות ששלושת המלכים לובשים, אך סרה בחר לצלם את סרטו שלו בשחור-לבן. מדוע?

"אני לא יודע", הוא משיב. "החלטתי על כך מההתחלה. אולי החלטתי שהסרט יהיה בשחור-לבן כי הצבע מעניק לעתים להתרחשויות אופי תיאטרלי, ראוותני, ורציתי להתרחק בסרט הזה מתיאטרליות ומראוותנות. הסרט הזה משלב בין הקדוש לחילוני, והשחור-לבן מייצג לדעתי את האמביוולנטיות שמתקיימת בשילוב הזה".

האם זה סרט דתי?

"כן, כי הוא מתייחס לדת ולדרכי הייצוג של הדת בתולדות התרבות האנושית. כיום לא עושים עוד סרטים דתיים. אני חושב ש'שירת הציפורים' הוא הסרט הדתי היחיד שנוצר בשנים האחרונות. כמה מיוצרי הקולנוע הגדולים בעבר, פדריקו פליני, רוסליני, דראייר, יצרו סרטים דתיים, ואני אוהב את המסורת הקולנועית הזאת. גדלתי בבית קתולי מאוד ואני אוהב את המסורת שבתוכה גדלתי".

לעומת סרה, פרנסון הוא יהודי, וכפי שהוא אומר בחיוך, התברר לו שהוא היהודי היחיד בחבורה שהתקבצה ליצור את "שירת הציפורים". כאשר סרה גילה שהוא יהודי ואף דובר עברית (הוא למד את השפה בילדותו בקנדה ועדיין די שולט בה), הוא בחר בו לגלם את יוסף, שאף אומר בסרט משפט בעברית. מטרתו בעשיית הסרט שמתעד את יצירתו של "שירת הציפורים", אומר פרנסון, היתה להציג את מרחב החומרים שמהם סרה מעצב בסופו של דבר את סרטו שלו.

סרטו הבא של סרה יעסוק במיתוס נוסף, המיתוס של דרקולה. "כן!" אומר סרה. "הייתי במסעדה ברומא וניגש אלי מפיק שבדיוק ראה את 'כבוד האביר' והוא אמר לי שאני צריך לעשות אותו הדבר עם דרקולה. חזרתי לברצלונה, התייעצתי עם חברי, כי אני לא אוהב סרטים שעוסקים בנושאים פנטסטיים, אבל הם אמרו לי: אז תעשה את זה בדרך אחרת לגמרי. אז החלטתי שזה יהיה סרט על דרקולה שקזנובה יהיה בעצם הגיבור שלו. זה יהיה סרט על דרקולה וקזנובה".

האם יהיו בסרט ניבים?

"אני עוד לא יודע", אומר סרה וצוחק.



אלברט סרה ועמיתו מארק פרנסון, שיצר סרט תיעודי על אודותיו


מתוך שירת הציפורים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו