בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים שבוע הספר 2011 | ניקול קראוס מתגעגעת לחנויות הספרים

לרשימת הדברים שעתידים להיכחד מהעולם אפשר להוסיף עכשיו חנויות ספרים. האם עלינו להיות מודאגים מכך? הסופרת ניקול קראוס כבר מתחילה להתגעגע ומסבירה למה החנות הקטנה שמעבר לפינה יכולה להרחיב את אופקינו הרבה יותר מהאינטרנט

תגובות

אני מתפתה לומר: רק בישראל. רק בישראל היו חושבים להסיר את כל המחיצות הרגילות ולהשליך את הסופרת הישר אל גוב הקוראים בלי שום מגן זולת בירה חמה בכוס פלסטיק. וכך מצאתי את עצמי ערב חגיגי אחד בחודש יוני אשתקד, במהלך שבוע הספר, מכווצת על שרפרף מול קוראי ודעותיהם, כמטחווי אבן מן המקום שבו נרצח רבין. בסופו של דבר השאירו אותי בחיים. לקראת סוף הערב, כשלא נותר עוד איש בתור וישבתי לבד, תעה לעברי קורא משוטט. הוא הרים את הספר שלי ודיפדף בו, מתעלם ממני לגמרי. "הוא טוב?" הוא שאל. "קראתי גרועים ממנו", עניתי. הוא שקל בדבר. "כמה?"

לפני שנים אחדות היתה עשויה מכירת ספרי הנייר שלי בכיכר העיר להצטייר כמיושנת אבל עכשיו, מי יודע, אפשר בהחלט שזה העתיד. לפני חודשיים הקדים ה"ניו יורק טיימס בוק ריוויו" הערת שוליים בלבד לרשימות רבי המכר החדשות שלו, המשקפות לראשונה את מכירתם של ספרים אלקטרוניים. הרשימות החדשות היו בלתי נמנעות: ב-2010 תפסו ספרים אלקטרוניים נתח של 10% מן המכירות; ברבע הראשון של 2011 הניבו ספרים אלקטרוניים יותר מ-50% מרווחיו של מו"ל אמריקאי גדול. היה צריך לקרוא בין השורות כדי למצוא את החדשות האמיתיות, אבל הן היו שם: לרשימה הגדלה והולכת של דברים שעתידים להיכחד מעולמם של ילדינו אפשר להוסיף עכשיו חנויות ספרים. האם זה מפתיע אותנו? האם עלינו להיות מודאגים מכך?

מוכרי ספרים היו כבר ביוון העתיקה וברומא ובעולם המוסלמי של ימי הביניים, אבל חנות הספרים המודרנית נולדה רק אחרי הופעת הדפוס. באנגליה של המאה ה-16 היה נחוץ רישיון מן המלך כדי להדפיס ספר, וספרים שנחשבו סרי-טעם בעיני המלוכה נאסרו לפרסום; הסחר בספרים לא חוקיים היה עבירה בת-עונשין, ואף על פי כן היו מוכרי ספרים וקוראים שהיו מוכנים להסתכן, והספרים הללו נמכרו ונקראו. במלים אחרות, מוכר הספרים היה מלכתחילה דמות עצמאית מיסודה, לפחות ברוחו אם לא בעיני בחוק.

עם הגידול במבחר ובזמינותם של ספרים מודפסים, נעשה מוכר הספרים לאוצר: אדם שבוחר, עורך ומציג אוסף המשקף את טעמו. הכניסה לחנות ספרים בעת המודרנית דומה במקצת להתבוננות בתצלום בודד מבין אינספור תמונות אפשריות של העולם: היא מזמנת לקוראת מסגרת. בתוך המסגרת הזאת, היא יכולה להחליט מה מוצא חן בעיניה ומה לא מוצא חן, מה נועד בעבורה ומה לא. היא יכולה לדפדף, לבחור בהצעה אחת ולדחות אחרת, ועל ידי כך להתחיל להרכיב תוכנית של טעם וזהות עצמית.

האינטרנט ניכס את המלה "דפדוף" למטרותיו הוא, אבל ראוי להצביע על ההבדל בין דפדוף ביקום וירטואלי לדפדוף בעולם האמיתי. על פי המונחים שהוזנו בו, ימצא מנוע חיפוש באינטרנט מאות, אלפים או מיליוני תוצאות, שאת יכולה לגלוש ביניהן, וללחוץ על קישור המהדהד בצורה הקרובה ביותר את תחומי העניין שלך. לאינטרנט תכונה מעניינת: הוא מורכב מריבוי בל יתואר, ובה בעת כמעט תמיד מעלה בפנייך את הפיסות המזינות את תחומי העניין המוכרים שלך ומאששות את האמונות שאת מחזיקה בהן ממילא. דבר זה מצביע על פרדוקס, שהוא אולי אחד המכריעים בימינו: גישה להכל עשויה שלא להותיר בידינו שום דבר מסוים.

בסופו של דבר, מה הטעם בגישה זו לכל, אם אין ביכולתנו אלא למצוא את דרכנו בחזרה לעצמנו, לאותה זהות עצמית, לאותם תחומי עניין, לאותן אמונות שוב ושוב? האם מה שאנו באמת רוצים הוא להתאבן או להשתנות? אם להתאבן, אזי האינטרנט בנוי היטב לשם כך. אבל אם ברצוננו להשתנות, לאתגר את תפישותינו ולהיפתח, נחוץ לנו אמצעי להעמיד את עצמנו בנתיבו של המקרה. משום כך, השפע עלול להצר אופקים.

אמזון עשויה לאצור את העולם בעבורך, אבל רק באמצעות ניפוי תחומי העניין שלך תוך שהיא מחזירה לפתחך וריאציות על התמות המוכרות לך היטב: כן, אני אוהבת את הנדקה! כן, באמת התכוונתי לקרוא את המחזה העלום ההוא של תומאס ברנהרד! חנות ספרים, לעומת זאת, דורשת ממך לסרוק את המדפים בעודך מחפשת את הפריט שלשמו באת. את נכנסת מתוך כוונה לקנות את המינגוויי, ובמקומו מוצאת את עצמך עם הומרוס. מה שנדמה לך שאת אוהבת או רוצה אינו תמיד מה שאת זקוקה לו. חיפוש בחנות ספרים מעודד תגליות בלתי מכוונות והפתעה.

איפה שומר הסף?

ההשוואה בין חנויות ספרים ובין האינטרנט - או אפילו רק גוגל ספרים, שמציעה כיום 15 מיליון מתוך 130 מיליון הספרים הייחודיים בעולם - יש בה כדי להאיר את העיניים. הן האינטרנט והן גוגל ספרים שואפים לקבץ יחד את העולם המוכר. חנות הספרים, לעומת זאת, שואפת להיות מיקרוקוסמוס שלו, ולא כל מיקרוקוסמוס שהוא, אלא כזה שנועד - על פי עקרונותיו וטעמיו של "שומר-סף" - לעזור לנו לספוג את העולם עצמו ולהתעמק בו.

ההבדל הזה הוא עולם ומלואו. לדפדף ברשת הוא לצאת לחיפוש שמאפשר לך להפליג, בנתיב אידיוסינקרטי שמתווים דחפים בני שברירי שנייה, על פני השטח של העולם, לפעמים תוך עצירה כדי לדגום באקראיות את פני השטח, לפעמים לא. אין זו אלא גרסה מזורזת של תיירות. לדפדף בחנות ספרים, לעומת זאת, הוא לחקור אוסף סלקטיבי מאוד ועתיר מחשבה של העולם - עתיר מחשבה שכן מאות שנות הוגים, סופרים, מבקרים, מורים וקוראים כוננו את ערכן של הבחירות. חוכמתם המשותפת עולה, למטרות אלה, על ה"נייטרליות" של הרשת, אותה ידיעת-כל שאינה יודעת דבר.

לפני כמה ימים שכרתי עותק של "חנה ואחיותיה", אחרי שלא ראיתי את הסרט שנים רבות. נדהמתי ממספר הפגישות והשיחות המתרחשות בו באקראי בחנויות ספרים או תקליטים. איש לא יחפש אצל וודי אלן דווקא דיוקן ריאליסטי של ניו יורק, ואף על פי כן, הופתעתי לגלות שבאותם ימים היו חנויות ספרים ותקליטים רבות כל כך לצלם בהן. פעם נהגו לומר על ניו יורק, שאם ייפטרו מסוחרי סמים, אנשים יפסיקו להשתמש. אפשר לתהות אם האנלוגיה תקפה: היפטרו מחנויות הספרים, ואנשים יפסיקו לקרוא.

פאוול'ס, חנות הספרים העצמאית הגדולה במדינה, פיטרה לאחרונה 31 עובדים. בהודעה שנמסרה לעיתונות הזכירה החברה את השינויים שכפתה הטכנולוגיה על תעשיית הספרים. ובורדרס - שבלעה בעבר חנויות ספרים אחרות, קטנות ממנה - הגישה בקשה לפשיטת רגל לאחר שמכירותיה צנחו בעשרות אחוזים ב-2008, ב-2009 ובכל אחד מן הרבעונים ב-2010.

יש סיבות רבות לשקיעתן של חנויות ספרים. האשימו את המודל העסקי של חנויות-על, האשימו את אמזון, האשימו את הפנאי המצטמק והולך, האשימו את העידן הדיגיטלי שמציע כל כך הרבה דברים נוצצים ומהירים, שמשבשים את יכולתנו להתרכז באופן ממושך. תוכלו אפילו להאשים סופרים, אם תרצו, מתוך מחשבה שאלה אינם מפיקים עוד שום דבר חיוני לתרבות או ראוי לקריאה. יהיה המקרה אשר יהיה, העובדה ההיסטורית היא ששקיעתה של חנות הספרים ועליית האינטרנט התרחשו במקביל; דגם אחד של ארגון הידע והצגתו התמוטט ואחר תפס את מקומו. מבחינת חנויות הספרים, ספרים אלקטרוניים רק מחישים את הקץ.

ושמא אין זה כך? או ליתר דיוק, האם עלינו לאפשר לזה לקרות? מה זה משנה בעצם, אם עדיין יש ביכולתנו להוריד את כל אותם ספרים שפעם אולי היינו קונים בחנות עולם-אמיתי? יש להניח, שעם היעלמותן של חנויות הספרים - ומותו הסופי של מבקר הספרות המקצועי (אותם אדמונד וילסונים, אלפרד קאזינים וסוזן זונטגים שנקראו בעבר בהרחבה ולעומק, שלא זו בלבד שאמרו לנו אילו ספרים לקרוא אלא גם לימדו אותנו איך לקרוא), שאינו נחשב עוד בעל ערך די הצורך להעסיקו ברצינות - יקומו במקומם "אוצרי תוכן" אחרים כדי לבנות גשר בין הקוראת לספרים שנועדו לה. מה כל כך נורא בזה?

אלא שפה אנו נתקלים בחוסר הבנה מוזר בנוגע לתרבות הדיגיטלית והמסחר בה. התפישה הרווחת שלפיה האינטרנט, כפורום הנגיש-לכל, פיזר מוקדי כוח והשפעה ופתח את הדלת בפני גיוון אינסופי לכאורה, נכונה במקרים רבים, אך לא תמיד. אם ייוותרו חוקי זכויות היוצרים על כנם, ימשיכו רוב הספרים להיות זמינים במחיר גבוה בלבד (אם לא ייוותרו על כנם, מרבית הספרים הגדולים של העתיד לא ייכתבו). סוחרים ימשיכו לשלוט במכירת הספרים, ולפחות בעתיד הנראה לעין, אותם סוחרים יהיו קומץ תאגידים כמו אפל, שהחלטותיהם כ"אוצרים" מבוססות על רווחיות בלבד, והאוספים שלהם נקבעים בידי רשימות רבי-המכר, אשר כשלעצמן נקבעות בידי תאגידים כמו אפל, כך שהעסק כולו לובש דמות נחש הזולל את עצמו.

כמו מדד דאו-ג'ונס

כשבוחנים את רשימות רבי-המכר שהתרחבו לאחרונה, וקיצוניותן גוברת והולכת - לרשימות הספרים בכריכה קשה (סיפורת ועיון), בכריכה רכה (סיפורת בתפוצה מצומצמת, סיפורת בתפוצה רחבה ועיון) ומספר רשימות תחומיות אחרות (הדרכה ופנאי; ילדים - הנחלקים מצדם לגיל הרך, ספרי נוער, כריכה רכה וסדרות) נוספה עכשיו רשימה של מכירות הספרים האלקטרוניים, כשהסך הכולל מסתכם בשישה עמודי דפוס - אי אפשר שלא לתהות מדוע. מדוע אכפת לנו מרבי-מכר? מדוע מקדיש ה"ניו יורק טיימס בוק ריוויו", אחד ממוספי הביקורת הספרותית האחרונים במדינה המתפרסמים בעיתון כלל-ארצי, שישה עמודים לדירוגם המסחרי של ספרים במקום לייחד אותם לדיון מעמיק בספרים אלה?

אם מבין רשימות רבי-המכר החדשות עולה הודעת הפטירה של חנויות הספרים, הרי עולה מהן גם זו של ה"ניו יורק טיימס בוק ריוויו" עצמו: אפשר שבמהרה לא יישאר ממנו אלא אוסף רשימות רבי-מכר. מה שמכעיס איננו עצם הרעיון של רשימת רבי-מכר: מסחר הוא חלק מהחיים הספרותיים, והצטיינותו המסחרית של ספר רציני - לא כל מה שנמכר היטב הוא פסולת - מרוממת את רוחם ואת רווחיהם של מו"לים וסופרים. אבל שישה עמודים של טבלאות בסגנון דאו-ג'ונס? מדוע האובססיה הזאת עם הצד הכספי, כשכולם מסכימים שלמכירות אין כמעט שום קשר לאיכות? רוחה העצמאית של חנות הספרים משמשת, במיטבה, חומת מגן נחוצה מאוד כנגד האובססיה הזאת.

כן, הטכנולוגיה אמיתית, וכן, קיומם של ספרים אלקטרוניים מובטח - אבל מדוע על חשבונם המוחלט של ספרים וחנויות ספרים? האם נוחות היא באמת הערך האמריקאי החשוב ביותר? כאשר מורידים ספר אלקטרוני, כדאי לעצור ולחשוב מה בדיוק בוחרים, מדוע בוחרים בו ואילו השלכות יש לבחירה. אם מספיק אנשים יפסיקו לרכוש ספרים בחנויות, חנויות ספרים - כל חנויות הספרים - תיסגרנה. וזה, בבוא העת, יאיים על מערכת ערכים שנמצאת אתנו מיום שהתחלנו לכתוב ספרים.

-

מאנגלית: שאול לוין



ניקול קראוס חותמת על ספריה בשבוע הספר אשתקד בתל אביב. לא להיכנע לרשימות רבי המכר


סניף של בורדרס במישיגן תצלום: בלומברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו