בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום מתקיימות החגיגות המסורתיות לציון התאריך שבו מתרחשת עלילת "יוליסס"

החגיגות יכללו הפעם גם ציוצים של חלקים מהספר בטוויטר בידי מעריצים. בימים אלה גם ראתה אור ביוגרפיה חדשה של ג'יימס ג'ויס, העוסקת בין השאר ביחסו השערורייתי לנשים

תגובות

"הופיע מבשרו של דור חדש", כתב המשורר ג'ורג' ויליאם ראסל למשורר ויליאם בטלר ייטס ב-1902, "שמו הוא ג'יימס ג'ויס. אני סבלתי ממנו ואני רוצה שגם אתה תסבול". שנים רבות אחר כך, כשבתו של ג'ויס התבשרה על מותו בשעה שהיתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש, היא זעקה: "האימבציל הזה? מה הוא עושה מתחת לאדמה? הוא מסתכל עלינו כל הזמן!" ואילו וירג'יניה וולף תיארה את ג'ויס ביומניה כ"אדם לא מרשים, מרכיב משקפיים עבים מאוד, דומה קצת במראהו ל(ברנרד) שו - משעמם, מרוכז בעצמו ובטוח בעצמו לחלוטין".

כל זה יכול להעיד יפה על דמותו של הסופר האירי, שככל הנראה לא הקל את החיים על הסובבים אותו, ממש כפי שכתיבתו לא עשתה שום הנחות לקוראים. היום, 16 ביוני, יתקיימו החגיגות המסורתיות המציינות את התאריך שבו מתרחשת עלילת ספרו הנודע "יוליסס", עד כמה שאפשר לכנות זאת "עלילה". היום הזה מכונה "Bloom's Day" על שם גיבור הספר, ליאופולד בלום.

בימים אלה גם התפרסמה בבריטניה ביוגרפיה חדשה המנסה להקיף את מורכבותם של חייו האישיים ולתאר את התפתחותו הספרותית של הסופר המהולל.

את הביוגרפיה, "James Joyce: a Biography", כתב גורדון באוקר, שפירסם בעבר ביוגרפיות של ג'ורג' אורוול ולורנס דארל. בהקדמה כותב באוקר כי הוא ניסה "ללכת מעבר לעובדות היבשות ולהתחבר לזרם התודעה החמקני של ג'ויס". אף שחייו של ג'ויס, שנולד בדבלין ב-1882, יכולים למלא שלל ביוגרפיות, ואכן רבות נכתב עליו, הרי זו הביוגרפיה המקיפה השנייה בלבד מאז מותו של הסופר. קדמה לה הביוגרפיה שפירסם ריצ'רד אלמן ב-1959, 18 שנה אחרי מותו של ג'ויס. הביוגרפיה של אלמן זכתה אמנם לשבחים רבים, אלא שמאז נכתבה נחשפו פיסות מידע רבות שלא היו ברשותו ושפכו אור חדש על דמותו ועל כתיבתו של ג'ויס.

הביוגרפיה של באוקר, שראתה אור בהוצאת ויידנפלד אנד ניקולסון, מדגישה פעם נוספת עד כמה היה לנשים חלק חשוב בחייו של ג'ויס, אולי לא פחות משהיה לספרות. "תחתוני אשה עוררו בו השראה לא פחות משעשו זאת כתביהם של איבסן והומרוס", כותב באוקר. יחסו של ג'ויס אל נשים היה על פי רוב הרסני ונצלני, הוא כינה אותן פעם "חיות בעלות עור חם ועדין", אבל על אף זאת נשים נמשכו אליו ולעולמו הרגשי העשיר.

שתי נשים משמעותיות במיוחד היו בחייו של ג'ויס. הראשונה שבהן היא נורה ברנקל. מצד אחד היא היתה האשה של חייו והמוזה שלו, ומצד שני סיפרה פעם לאחד מידידיה כי ג'ויס רצה שתתרועע עם גברים אחרים "כדי שיהיה לו משהו לכתוב עליו". באוקר מתאר בהרחבה את חתונתם של השניים ב-1931, לאחר שחיו יחד מבלי להינשא במשך 25 שנה ואף נולדו להם שני ילדים. ג'ויס החליט לערוך את טקס הנישואים בעצת עורך דינו. העיתונים חגגו אז סביב העניין, וביום החתונה הוקף הזוג בעיתונאים וצלמים רבים. האשה השנייה שעליה מרחיב באוקר בספרו היא הפטרונית של ג'ויס, הרייט שו ויבר, שתמכה בו בדרכו הספרותית וטרחה רבות כדי שיצירותיו יפורסמו.

ספרו של באוקר גם רווי אנקדוטות קטנות. הוא מציין למשל שג'ויס שקל להיות שחקן ואף בחר לו שם במה, "גורדון בראון", מעין תרגום אנגלי לשמו של הפילוסוף האיטלקי ג'ורדנו ברונו. מתברר כי ג'ויס גם היה הרוח החיה מאחורי קבוצת אנשי העסקים שהקימה את בית הקולנוע הראשון באירלנד, "הוולטה".

בביוגרפיה מופיעים כל החברים והמכרים שנעשו לדמויות בספריו של ג'ויס וכן כל אלה שתמכו בו בדרכו הספרותית. באוקר מדגיש בעיקר את דמותו של המשורר עזרא פאונד שדחק בג'ויס לשלוח לו שירים לכתב העת שערך, "האגואיסט".

מן הבחינה הספרותית עומדת במרכז הביוגרפיה הכתיבה של "יוליסס". באוקר מזהה את הרגע בסתיו של 1917 שבו זנח ג'ויס את הרעיון לכתוב ספר המשך ל"דיוקן האמן כאיש צעיר" והחליט לכתוב משהו חדש. הוא גם מצליח לזהות את דמותו של ליאופולד בלום עם דמות אמיתית, חבר יהודי של אביו של ג'ויס.

אבל באוקר, בניגוד לביוגרפיה הקודמת, גם מרחיב על השנים שבהן כתב ג'ויס את "פיניגנז וייק", ספר שבעקבותיו אמר סמואל בקט כי "כתיבתו של ג'ויס אינה מתארת דבר, היא הדבר עצמו". בימים אלה, אגב, יצאה באנגליה מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר.

ג'ויס היה אולי מבשרו של דור חדש בספרות, אבל הנה קם לו דור חדש עוד יותר, דור הטוויטר, וגם הוא מבקש לאמץ את הסופר הגדול אל חיקו. קהילת המעריצים העולמית של ג'ויס עמלה בימים האחרונים כדי שהיום תוכל להתחיל להעלות את "יוליסס" לטוויטר. החל בשמונה בבוקר, שעון דבלין, יצייצו המעריצים משפטים מהספר כל 15 דקות, במשך יממה. הציוצים האלה הם אולי הסנונית המבשרת על מה שיקרה בסוף השנה, כאשר במלאות 70 שנה למותו של ג'ויס יפוגו זכויות היוצרים על כל יצירותיו, שעד כה הוחזקו אצל נכדו סטיבן, והן יהיה חופשיות לשימוש כל מי שיחפוץ בכך.



ג'ויס ב-1931. רצה להיות שחקן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו