בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היחסים הפוריים בין האדריכל תדי קיסלוב לבין אילת עיצבו את פני העיר

כיום נשקפת סכנה לקיומן ליצירות המרשימות שהקים האדריכל המנוח בעיר הדרומית

תגובות

תדי קיסלוב המנוח, אדריכל פורה והמתכנן הראשי של אילת בשנותיה הראשונות, רובץ בנחת על שפת הים האדום ומביט לעבר האופק. בתצלום השחור-לבן מ-1956 אפשר לראות מאחוריו את קו החוף הבתולי, את סככות העץ הפשוטות שהונחו לרווחת התיירים הספורים ובמרחק את בתיה הקטנים של עקבה שהיתה אז עוד עיירת דייגים. הוא לבוש באופן מרושל יחסית לארכיטקט תל-אביבי - מכנסי עבודה בהירים וחולצה מכופתרת כהה, כנראה בגלל החום העז. בידיו הוא אוחז פנקס שחור.

הביקורים באילת היו חלק בלתי נפרד משגרת העבודה של קיסלוב במשך כ-25 שנה. החל באמצע שנות ה-50 ועד למותו בסוף שנות ה-70 הוא תיכנן בה עשרות פרויקטים: שיכונים ציבוריים, שכונות בתי פאטיו, בתי ספר, חמישה בתי מלון, בנייני ציבור ותשתית, תחנת אוטובוסים מרכזית ואפילו את הלגונה שהיוותה את התשתית להקמת מתחם המלונות הנוכחי. היקף ואיכות עבודתו בעיר הוא חסר תקדים במונחים מקומיים; אין עוד אדריכל שזכה להשפיע באופן נרחב כל כך על דמותו של ישוב אחד בארץ.

קיסלוב החל לעבוד באילת לאחר שהקים את קואפרטיב "תכנון" יחד עם האדריכל אהרון ברעלי והמהנדסים ישראל לוי וירחמיאל ארטן. העיר החדשה לחוף הים האדום נתפשה כטרה אינקוגניטה ("ארץ לא ידועה" בלטינית), כר לפיתוח של עיר נמל בינלאומית, בהתאם לחזונו של דוד בן גוריון, וגם מקום מפלט לדמויות שוליים ומוקד קליטה לעולים חדשים.

בתחילת דרכה ייצגה אילת מפגש סוער בין אידאולוגיה ציונית של הפרחת השממה לבין אדריכלות מודרניסטית מתועשת ונקייה מעקבות ההיסטוריה. השילוב הזה העניק לקיסלוב הזדמנות לבחון וליישם רעיונות חברתיים, עירוניים ואקלימיים, שחלקם מוכיחים את עצמם עד היום וחלקם נחלו כישלון. למרות חשיבותם לסיפור החברתי, הכלכלי והתרבותי של העיר אף אחד מהם אינו מוכר על ידי העירייה או מוכרז לשימור. כמה מהם אף ניצבים בפני סכנת הריסה.

אילת היא אתר מודרניסטי חשוב בישראל. היא נבראה מאפס במהלך שנות ה-50 וה-60, ובשונה מהפרויקטים הטיפוסיים של משרד השיכון ברחבי הארץ, האדריכלות שלה משקפת קשר הדוק למקום ולסביבתו. "תדי משתייך לדור שהיה רגיש מאוד לנוף, לצל ולאקלים. אפשר להגיד שהוא היה מודרניסט רגיש", מעיד האדריכל דן איתן. "כשהוא וחבריו למדו אדריכלות, המודרניזם עדיין לא נהפך לברוטליזם. לא היו מבני-על, לא היה קנה מידה ענק. כולם ראו את ארץ ישראל כמקום שצריך לבטא אותו ואת האופי שלו בבניינים. הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום".

הפרויקט הציבורי הראשון של קיסלוב באילת היה שכונת "בלוק גלוי" מ-1956, שכונת הפאטיו הראשונה בישראל. הרעיון של הפאטיו נולד כמה שנים לפני כן בפאתי קזבלנקה על ידי האדריכל הצרפתי מישל אקושארד שחיפש פיתרון חדיש, זול ומתועש לשיכון פועלים. קיסלוב, ששהה באירופה משך תקופה ארוכה (ראו מסגרת) בוודאי הכיר את הניסיון הזה וביקש לתת לו פרשנות מקומית.

הוא תיכנן שכונה בת 30 יחידות עצמאיות בנות 64 מ"ר כל אחד הניצבות על מגרשים צמודים של 170 מ"ר לצד סמטאות קטנות. הסמטאות מתנקזות לשבילים ולכיכרות, ומשם לרחוב ראשי. במרחבים הציבוריים המוגנים נוצרו חיי הקהילה של השכונה הצעירה.

הבינוי של בתי הפאטיו מעניק לכל יחידה חצרות מלפנים ומאחור, שמסביבן חומות גבוהות המחזקות את תחושת הפרטיות של הדיירים ויוצרות הצללה לכיוון הסמטה. בדומה לשאר הפרויקטים שתיכנן באילת, קיסלוב העניק תשומת לב רבה לסוגיית החום והשמש. הוא תיכנן את החללים הפנימיים כך שיאפשרו לרוח לנשוב דרכם ולצנן אותם.

כמו האשכנזים

בתי הפאטיו הראשונים יועדו לעולים ממרוקו אבל מעולם לא שימשו את דייריהם המיועדים. "נקודת המוצא של תדי לא היתה סגנון אדריכלי כזה או אחר אלא ניסיון להבין את האנשים שאמורים להשתמש באדריכלות", מספרת בתו האדריכלית תאה קיסלוב. "הוא דיבר למשל על חוויה שבה כל אחד יכול לחיות בתוך החצר הפנימית שלו ושצריך לצופף את הבתים כדי ליצור עיר. אבל כשהעולים ממרוקו הגיעו הם סירבו להיכנס לבתים. הם אמרו לנציגים של הסוכנות 'מה פתאום, אנחנו רוצים בתי קומות כמו האשכנזים'. בסוף בתי הפאטיו עמדו ריקים במשך שנה עד שהאילתים גילו אותם".

למרות הבעיות ההתחלתיות, המודל זכה להצלחה רבה ושוכפל על ידי תדי קיסלוב בשתי שכונות נוספות בעיר, בכל פעם באופן משודרג ומעודכן יותר. בשכונה ד' הוא כבר יצר מארג מתוחכם שכלל פאטיו לצד בנייני מגורים בגבהים שונים. בקנה המידה העירוני הפאטיו נהפכו ל"גינה" של השכונה. לאחר מכן נדד המודל גם לשיכון לדוגמה בבאר שבע, שם הוקמה שכונת פאטיו אחת בתכנון נחום זולוטוב ודניאל חבקין ומקבץ נוסף של קיסלוב. שכונות פאטיו נוספות נבנו מאוחר יותר בישובים רבים בארץ, ראשית באזור הנגב ולאחר מכן גם מחוצה לו.

העיסוק הנרחב באקלים המדברי בא לידי ביטוי גם בשלושה בתי ספר מקוריים שתיכנן קיסלוב באילת: בתי הספר "המקוררים", "עציון גבר" ו"ימין הרצוג" מ-1968 ובית ספר שדה אילת מ-1973. המכנה המשותף לשלושתם היה תכנון המבוסס על טכנולוגיית קירור פסיבית. העיקרון פשוט: האוויר היבש נושב דרך מסנני קירור ענקיים (שהורכבו ממזרונים לחים עם מערכת טפטפות), חודר פנימה אל תוך חלל בית הספר ויוצא החוצה דרך הכיתות. "כילד תדי לא אהב במיוחד את בית הספר והיה מבלה יותר במגרש הכדורגל", מוסיפה בתו ליאורה קיסלוב. "כשהוא התחיל לבנות בתי ספר באילת הוא התלבט איך נותנים לילדים מקום מוצל וקריר לשחק, לכן הוא החליט להכניס את החצר לתוך המבנה".

שני בתי הספר הראשונים נבנו כפירמידות הפוכות כאשר כל קומה מצלה על הקומה שמתחתיה. קומת הקרקע נותרה פנויה לטובת פינות ישיבה ומשחק. בית ספר השלישי נבנה כפירמידה מלאה ולצד כל כיתה נבנתה מרפסת פתוחה. כלפי חוץ חופו בתי הספר בטיח גס בצבע לבן שהושלך ישירות על גבי הבטון. הטיח היה זול וקל לביצוע, גם על ידי כוח אדם לא מיומן, ויצר על גבי החזיתות טקסטורה מגוונת שאפילו הצליחה להתיישן בכבוד.

בתי הפאטיו ובתי הספר המקוררים של קיסלוב ניצבים גם היום במקומם אולם במשך השנים הם עברו שינויים רבים. בתי הפאטיו "זכו" לתוספות בנייה רבות, חלקן מתיישבות היטב עם התכנון המקורי וחלקן פוגמות בו. לאחר מותו אף הוגשה תוכנית לתוספת קומות עם גג רעפים מעל שכונת הפאטיו המקורית. בנותיו של קיסלוב יצאו למאבק ולבסוף שיכנעו את העירייה להימנע משינוי כה מפליג באדריכלות המקורית. עם כניסת מערכות מיזוג האוויר לשימוש נרחב נאטמו מגדלי הקירור של בתי הספר. כיום הם נראים כמו עמודי טוטם אילמים שמעידים על תקופה אחרת בחיי העיר.

הרגישות של קיסלוב לבנייה עירונית-מדברית והטכנולוגיות המקוריות שפיתח זכו לפרסום רב בתקופתו, בין השאר במגזינים יוקרתיים כמו "באומייסטר" הגרמני ובתערוכות בארץ. עבודתו של "המודרניסט הרגיש" ראויה לעיון מחודש וללימוד מעמיק, בפרט כאשר בוחנים את האדריכלות העכשווית של אילת שאינה שונה במאומה מבנייה במרכז הארץ ואינה משקפת את סביבתה היחודית.

***מהקומונה אל תכנון המדינה

תדי (תאודור) קיסלוב, נולד ב-1914 בארגנטינה (משפחתו שהתה שם בשליחות) אך גדל והתחנך בתל אביב. הוא למד אדריכלות באירופה, ראשית באקדמיה לאמנויות יפות בפאריס (בוז-ארט) ולאחר מכן באקדמיה המלכותית לאמנות בבריסל. לקראת סיום לימודיו פרצה מלחמת העולם השנייה והוא נמלט ללונדון, שם שהה במשך שש שנים. לאחר המלחמה חזר לבלגיה, השלים את התואר והקים יחד עם האדריכל קלוד סטרבל, הצייר ז'אן מרי סטרבל, הפסל אוליביה סטרבל והצייר קרלו דה ברוקר, קומונת יוצרים בשם "טורוט". הקומונה עסקה בתכנון הוליסטי מרמת הבניין ועד לריהוט ושטיחים.

ב-1948 קיסלוב שב לארץ כדי להשתתף במלחמת השחרור. לאחר מכן הצטרף ללשכת התכנון של האדריכל אריה שרון שעסקה בתוכנית האב הראשונה של מדינת ישראל. בתקופה זאת פגש את אשתו הציירת סופיה צוקר. ב-1951 הקים את קואפרטיב "תכנון" שמנה בשיאו יותר מ-30 עובדים.

קיסלוב תיכנן פרויקטים רבים באילת ולאחר מכן בבאר שבע, בהם שדרת השיכונים המלווה את הכניסה אל העיר, שגם אחרי שורה של פרויקטי שיקום שכונות נותרה מוזנחת. כמו כן הוא תיכנן שכונה ביבנה ושכונת בתי פאטיו מתועשים בגינאה (שמעולם לא נבנתה). ב-1978 הקים יחד עם בנותיו ליאורה ותאה, ובעלה של ליאורה, עולש קיי, את משרד קיסלוב-קיי ביפו העתיקה. שנה לאחר מכן הלך לעולמו. המשרד ממשיך לפעול כיום ביפו, ולפני כשנתיים אף זכה בתחרות התכנון לבניין החדש של עיריית אילת.



בית הספר ימין הרצוג מ-1968 כיום


ביה''ס בשנותיו הראשונות. תצלומי ארכיון: באדיבות משרד קיסלוב-קיי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו