בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי תערוכות במוזיאון הרצליה: "מרכבות" של הפסל יצחק גולומבק ו"מונה ומכנה" הקבוצתית

תגובות

"פיסול בגוף ראשון", מגדיר האוצר גיא בן נר את תערוכת היחיד של הפסל יצחק (איצ'ה) גולומבק, "מרכבות", שתיפתח במוצ"ש במוזיאון הרצליה. זו תערוכה אישית ואף ביוגרפית, שעליה עבד גולומבק בשנים האחרונות, והיא בעצם מיצב ענק החולש על כל שטחי האולם הגדול במוזיאון.

המיצב מורכב מאוסף פסלים שתהליך היצירה החל לפני כמעט שני עשורים. ורסיות מוקדמות הוצגו בגלריה דביר בת"א, כפסל סביבתי שהוצב תחילה מול לונדון מיניסטור וכיום מוצב דרך קבע בשדרות ירושלים ביפו. הפסלים עשויים דיקט מכופף, דמויי טיפה או ספק דימעה, כשעל חלקם מונחים קרשים אופקיים ועליהם טיפה נוספת.

התערוכה החדשה היא מכלול שלם ובשל של אותן טיפות, שנערמו בזו אחר זו בסטודיו. עליהן מונחים ומוצגים רישומים שבהם צייר גולומבק את פני אביו מהזיכרון.

כבר בביקור קודם בסטודיו של גולומבק עלתה התחושה כי הפסל הפך למעין תותבת לציור או לרישום. כשנשאל עכשיו גולומבק מהו בעצם מרכז הכובד, הוא משיב: "כנראה שהפיסול, בסופו של דבר", ובמחשבה שניה הוא מוסיף "או המצב התחבירי בין כל הגורמים".

האמן גיא בן נר, שאצר את התערוכה ומתגלה ככותב ייחודי בנוף המקומי, קורא את יצירתו של גולומבק דרך כמה סיפורים, כמו "שמוליק קיפוד" (של ט. כרמי) או "מיטוסיס" - סיפורו הקצר של איטלו קאלווינו, המספר בגוף ראשון את קורותיו של אורגניזם קדום שהתרבה מתא אחד לשניים.

בדומה לאותו אורגניזם ראשוני, ש"בשל אי יכולתו לנוע מתפתחת ביצור הזה תשוקה מניעה", רואה בן נר את עבודתו של גולומבק כ"פיסול בגוף ראשון, גם במובן הפשוט, של הגופניות הראשונית של האובייקטים, ויותר מכך בשל ה'אני' הדובר הפונה אל הצופה ישירות".

התערוכה מלווה גם בטקסט מאת הציירת נורית דוד.

התערוכה השנייה שתיפתח על שאר שטחי מוזיאון הרצליה, הינה קבוצתית באוצרות קבוצתית. את הנושא לתערוכה, "מונה ומכנה", הגה המשורר זלי גורביץ', ואליו חברו האמן ציבי גבע (השניים כבר שיתפו פעולה בעבר), אוצרת המוזיאון דליה לוין ובוגרת טרייה של החוג למוזיאולוגיה, ששמה טל בכלר.

העבודה על התערוכה והדיונים סביבה נמשכו למעלה משנה ובמהלכה גיבשו הארבעה רשימת אמנים מגוונת הכוללת צעירים כמו עילית אזולאי (שסיימה אשתקד את התואר השני בבצלאל) ותום פניני, לצד אמנים ותיקים כמו דגנית ברסט וויטו אקונצ'י.

לדברי האוצרים, "מונה ומכנה" עוסקת בדברים שנמצאים מעל ומתחת וכן באמצע - בקו השבר, הן במובנים ישירים והן כמטאפורה. נידונים בה יחסים דיכוטמיים כפי שהם מתבטאים בתרבות, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה ובפוליטיקה. רוב העבודות כאן חדשות או טרם הוצגו בישראל.

התערוכה מלווה בספר, שאינו מתפקד כקטלוג אלא כעוד נדבך: בחלקו האחד טקסט של זלי גורביץ', ובחלק השני, המכונה על ידי ציבי גבע "דסקטופ", מופיעים דימויים וציטוטים מאת אמנים כמו מייק קלי, ויטו אקונצ'י, לורי אנדרסון.

בתערוכה מציגה יעל המאירי, אדריכלית בוגרת הקופר יוניון בניו יורק, חלקים מפרויקט הגמר שלה שעסק במחנה הפליטים ג'בליה שבעזה, וחקר את הארכיטקטורה של רחובות המחנה ושל מערכת המנהרות הקיימת תחתיו.

אורי ארן, בוגר קולומביה ניו יורק שם הוא חי, יצר כאן מיצב פיסול ווידאו, העוסק בקידוח ומעבר בין המפלסים. הציירת דגנית ברסט מציגה סדרת ציורים (גרסאות מוקדמות שלהם נראו במוזיאון בת ים לפני כשנה), בהן היא עוקבת אחר נוסחה מתמטית שמכתיבה את המהלכים התוך-ציורים שלה.

ענת בצרה מציגה כאן סדרת ציורים העוקבת אחר בונקרים בעולם, ויהודית שרייבר מציגה סדרה שצילמה במעבדת השורשים של אוניברסיטת ת"א.



גולומבק, מראה הצבה, מתוך ''מרכבות''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו