בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרטרוספקטיבה למיכה אולמן במוזיאון ישראל, "שעון חול", מציגה עולם מוכה

תגובות

הבור והריק, הבית והספר, החול והברזל הם השחקנים הראשיים בתערוכת הרטרוספקטיבה החדשה של מיכה אולמן, "שעון חול", שתיפתח ברביעי הקרוב במוזיאון ישראל. על אף גודלה ועושרה של התערוכה והמוצגים בה, היא רחוקה מאוד ממונומנטליות ומפאתוס ושומרת על הצניעות המאפיינת זה יובל שנים את האמן, חתן פרס ישראל לשנת 2009.

"יש מלה אחת בעברית שהיא מלה מדהימה ביופיה - ?דמיון'", אמר מיכה אולמן בראיון שפורסם בגלריה לפני למעלה משנה. המילה קסמה לו הן משום היכולת להפליג בדמיונות ובחלומות, והן משום המשמעות הנוספת הגלומה בה: ?דמיון' במובן ?דומה'. אולמן ציין באותו ראיון, כי "אלה שתי מילים שבחיים לא נפגשות, אך בעברית יש להן קרבת דם".

המשפט הזה מהדהד בראשי בעת ביקור במקום ההקמה של התערוכה במוזיאון ישראל. הכניסה לחלל התערוכה, המשתרע על כמה מאות מ"ר, משולה למסע, להפלגה במחוזות דמיונו של האמן.

החשיפה לעולמו של אולמן היתה עד כמה במנות מדודות, בהיתקלות בפסליו הציבורים בישראל ומחוצה לה, כמו "יסוד" בשדרות רוטשילד בת"א, האנדרטה "נצר אחרון" בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, והאנדרטה "הספרייה" לציון שריפת 20 אלף הספרים ע"י הנאצים ב1933, המוצבת בברלין. כך גם בתערוכות ממוקדות וקטנות יותר כדוגמת הביאנלה בונציה (1980) או תערוכת הרישומים שאצר בעבר פרופסור מרדכי עומר במוזיאון ת"א.

אבל מכלול העבודות ברטרוספקטיבה הנוכחית חושף שפע פרגמנטים מעולם שבור ומוכה טראומות, והחוויה העולה ממנו אינה קלה כלל. החלל מכיל אוסף של אובייקטים ומבנים (כחמישים במספר) בעלי מבנה אדריכלי שדווקא מתוך ההיעדר שבו, מתוך הריק - מהדהד המטען ההיסטורי, התרבותי או הדתי.

אין נוכחות של אנשים בעבודותיו של אולמן, אך יש שני שולחנות שבתוכם טבועות בחול צורות סכימתיות של גבר ואשה, ראשוניים כאדם וחווה. אין דיוקן מפורש של חברה או תרבות אך יש פסלים של ספרים יצוקים בברזל ומכוסים בחול, או שידת מדפים ריקה מספרים ושולחן ערוך שסידורו מתועד כעקבות בחול.

אזורים מסוימים בתערוכה נדמים כאחרי חורבן או אסון - חלקי בתים ומבנים מבצבצים מתוך רצפת הגלריה כשבסיסם נותר סמוי מהעין, כאילו שקעו לגורל לא ידוע. "כעיר שוקעת המזכירה את נבואת הזעם של יחזקאל", מציין האוצר יגאל צלמונה.

תחושת האסון מתבטאת ביתר שאת בעבודה החדשה "חתונה" שהכין אולמן עבור התערוכה: בחלל נפרד ורחב (200 מ"ר) הוא ביים סצינה רבת משתתפים (150 איש) שאותה כיסה על ידי זריקת חול - כך שמה שנותר הוא הסימון של עמדותיהם במקומות הריקים מחול.

פרט לפסלים ולאובייקטים מוצגים ברטרוספקטיבה גם מספר רישומים של אולמן - חלקם משנות השבעים וחלקם מהשנים האחרונות. כמו כן יוקרן בתערוכה סרט שצולם במיוחד, המתעד את פסלי הסביבה של אולמן בישראל ובעולם.

קטלוג עשיר ובו מאמרים שונים ילווה את התערוכה, שתוצג במשך חמישה חודשים.



מיכה אולמן, ''יום'', 1998. מוזיאון ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו