בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לו דואיון מפלסת את דרכה בצל המיתולוגיה המשפחתית

אמה היא ג'יין בירקין ואביה הוא הבמאי ז'אק דואיון, אחותה היא השחקנית שרלוט גינזבורג ואביה החורג הוא הזמר סרז' גינזבורג. עם עץ משפחתי כזה, לא מפתיע כי לו דואיון לא הצליחה במשך שנים למצוא את מקומה. רק עכשיו, עם תפקיד מאתגר בסרט חדש ומעמד של אייקון אופנה, היא יכולה סוף סוף להרגיש שוות ערך

תגובות

בימים שבהם החלו צילומי הסרט "ג'יגולה" בכיכובה של לו דואיון, בן-זוגה אז שבר את לבה. "לראשונה בחיי חוויתי דיכאון עמוק", מספרת דואיון (Doillon), בת 29, שחקנית, דוגמנית ובת למשפחה צרפתית מהוללת: היא בתם של השחקנית ג'יין בירקין והבמאי ז'אק דואיון ואחותה למחצה של שרלוט גינזבורג. "על הסט נאלצתי לאזור כוחות ולהסתיר את הפגיעה. התחלתי להזדהות עם ג'יגולה, שגם היא מעמידה פנים נוקשות בעוד שנפשה קרועה לגזרים".

"ג'יגולה", עיבוד קולנועי לספרה של לור שארפנטייה שגם ביימה אותו, מגולל את הרפתקאותיה של צעירה כריזמטית החיה על התפר שבין עולם הזנות, הפשע והסצינה הלסבית של פאריס של שנות ה-60. בשבת יוקרן הסרט לראשונה בישראל במסגרת "TLV fest", הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, המתקיים בתל אביב זו השנה השישית. "התפקיד איפשר לי במשך שלושה חודשים לעמעם את המגדר שלי, את הנשיות שלי, לעבור לממד אחר של מיניות", מספרת דואיון.

היא גדלה בפאריס בצלה של אחותה למחצה, המבוגרת ממנה ב-11 שנים. כשדואיון נולדה, שרלוט גינזבורג הצעירה כבר שיחקה בסרטים לצד כוכבים כמו קתרין דנב. לימים היתה לשחקנית בינלאומית מצליחה.

שתיהן גדלו במשפחה שהיא מעין משפחת אצולה לא-רשמית בצרפת, סמל לאומי ובה-בעת חלק מהמורשת של תרבות-הנגד. אמן ג'יין בירקין, שנולדה באנגליה ב-1946, נודעה הן בתפקידים שגילמה בסרטים והן בחייה הפרטיים הסוערים. במיוחד עוררו תשומת לב יחסיה עם גינזבורג והדואט הסקסי ששרו יחד ב-1969. זו היתה רק אחת מאינספור שערוריות שחולל במשך השנים גינזבורג, זמר-יוצר ומלחין נערץ.

פירסינג מגיל 11

זו לא היתה בהכרח משפחה שקל לגדול בה. "כל חיי ביליתי במחיצתן של נשים יפות", אומרת לו דואיון. "בגיל 14 אחותי לולה (בתם של ז'אק דואיון ואשתו הראשונה, ע"ל) היתה שופעת כמו ג'סיקה ראביט, גם קייט (בתם של בירקין ובעלה הראשון, המלחין האנגלי ג'ון ברי) קיבלה המון תשומת לב, וזאת בזמן ששרלוט כבר נעשתה כוכבת. מגיל צעיר הסתכלתי על אמי ועל אחיותי וחשבתי שהפסדתי בתחרות. הרגשתי פגומה, שנאתי את גופי הילדותי, את האף השבור שלי, את אוזני הדמבו שלי. סבלתי מדימוי עצמי נמוך, ניסיתי להרחיק את עצמי מהן".

במסגרת הניסיונות האלה, כבר בגיל 11 היתה דואיון מעוטרת קעקועים ועגילי פירסינג וראסטות. כיום היא אומרת שכבר אז חשה את הלחץ למצוא את מקומה בקדמת הבמה.

את תפקידה הקולנועי הרציני הראשון העניק לה אביה בשנת 1998, בסרטו "Trop (peu) d'amour". הוא עשה זאת בין השאר בניסיון לרסן את הסוררת, שכבר התנסתה בסמים ואלכוהול. אבל מעבר לכך, דואיון גם חיפשה מודלים אחרים: "קראתי ספרים ללא הפסקה. אמרתי לעצמי שמכיוון שכבר לא אהיה יפה, לא אהיה מושכת בעיני גברים כמו שאר הנשים במשפחתי - עלי להיות חכמה".

ועל אף כל אלה, הגיעה דואיון לבסוף אל עולם האופנה הצרפתי, כמו אחרות מבנות משפחתה. בסביבות גיל 18 החלה להיות מזוהה עם "מראה מיוחד" ובעשור האחרון התבסס מעמדה כאייקון אופנה. מאחוריה קריירה של תצוגות מסלול וקידום מכירות של גאפ וH&M- וכן הוכתרה לפנים של חברת ז'יוונשי. בשנת 2007 גם עיצבה קו בגדים הנשא את שמה לחברת לי קופר.

אבל ההתחלה לא היתה קלה. "בפעם הראשונה שהסוכנת שלי שלחה אותי לאודישן לעבודות דוגמנות, נכנסתי לחדר והנחתי את בוק הצילומים על שולחן הבוחן. הוא הרים מבטו אלי, הודה לי וביקש שאקרא לבאה בתור. הוא חשב שאני נערה מההפקה. שוב הייתי המכוערת במרכזו של אגם הברבורים - הפעם אלו היו דוגמניות מברזיל ורוסיה. הרגשתי נורא, פשוט רציתי למות".

דואיון פנתה לאמה בבקשת עצה. "היא מיד התנגדה שאיהפך לדוגמנית, בעיקר כי חששה שאזוהה רק ככזו, אך גם כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא רוחשת שנאה תהומית לתעשיית האופנה הצרפתית. היא רואה בזה דבר רדוד. כך גם חושב אבי, שמתנגד באופן כללי לפרסום".

דואיון, קל להבין, לא שעתה לעצת ההורים. בכך היתה בעצם לממשיכת דרכה של אמה, שהיתה אייקון אופנה משני צדיה של תעלת למנש. בין השאר, לאחר שבירקין התלוננה באוזני ז'ן לואי דומא, נשיא בית האופנה הרמס, כי היא מתקשה למצוא תיק, הוא עיצב למענה ב-1981 תיק יד מעור. התיק, שזוהה עם דמותה של בירקין ולבסוף קיבל את שמה, עודנו גם כיום אחד מפריטי האופנה העילית המוכרים ביותר.

אשר לדואיון, הסגנון שלה חריג במרחב הפאריסאי. היא נראית פחות מאופקת ומהוגנת מרוב הפאריסאיות; מזכירה מישהי ממזרח לונדון יותר מאשר ממרכז פאריס. "קשה לי למקם את עצמי על מפת האופנה", היא אומרת. "באמריקה אני נחשבת צרפתייה ובצרפת אני נחשבת אנגלייה. חשוב לי לגרום לאנשים לחייך כשהם מסתכלים על צורת הלבוש שלי. בפאריס השמרנית זה לא קשה למשוך מבטים. חוש הומור בלבוש זה לחלוטין בריטי, הצרפתים רציניים מדי".

הפגישה עם דואיון מתקיימת בבית קפה ברחוב פובור סן אנטואן האופנתי מול ביתה, כמה מאות מטרים מכיכר הבסטיליה. עוברים ושבים לא מעטים נועצים בה מבט. שמה מופיע חדשות לבקרים בבלוגים ובאתרי אופנה, תמונותיה מאירועי שבוע האופנה מעטרות מגזינים בפאריס ובניו יורק. דואיון יודעת שעל הציר שבין מסיבה של שאנל לבין אירוע קולנועי, עיסוקה הראשון מוזכר כמעט תמיד לפני האחרון. לפחות בינתיים.

בתחילת השנה, בהצגת הקולקציה החדשה של טום פורד בניו יורק, לבשה דואיון שמלה שנתפרה בהשראתה, לצד מוזות מעניינות אחרות כמו ביונסה ג'וליאן מור. מעצבת-על אחרת שהיא מדגמנת את בגדיה היא ויוויאן וסטווד. "כאשר ויוויאן ראתה אותי לראשונה היה לי שיער אדום מזעזע", מספרת דואיון. "ביקשתי שיספרו ויאפרו אותי אבל היא התנגדה. התחלתי לקלל, עיצבן אותי שניסו למכור אותי כ'טבעית'. מתברר שהצחקתי את ויויאן וכך המשכתי לדגמן בשבילה.

"כבר 10 שנים אני אמורה לייצג סטייל שונה, אדג'י ומקורי", היא ממשיכה. "מעולם לא השתמשתי בסטייליסט, אני מאפרת, מתלבשת ומעצבת את השיער בעצמי. בנשף של המטרופוליטן, כשאת מוקפת בנשים שנראות כמו דראג-קווינס, אז בוודאי שכולם אומרים לך ?וואו איזה סטייל!' בעיני התגובות הן אותן התגובות בין שתיכננתי מה ללבוש חודשים מראש ובין שמצאתי משהו בדקה ה-90. כך היה בפסטיבל קאן לפני שלוש שנים, אז נשאלתי על ידי ?ווג' הבריטי מה אלבש על השטיח האדום. זה היה בבוקר שלפני הפתיחה. בעוד שלידי כולם כבר שיננו את רשימות הקרדיטים לשמלות, אני סובבתי את הראש ובחרתי שמלה בתוך חמש דקות בבוטיק מקומי של אלברטה פרטי. זו דרך מדהימה לחסוך זמן בחיים ולהימנע מהפוליטיקה של מי לובש מה, במיוחד שרבים מחברי הם מעצבים".

השירים של אבא שלך

דואיון סבורה שהייחוס והתהילה הם דווקא בעוכריהם של בני משפחתה. מצד אמה היא נצר לשושלת בת 100 שנים של מסורת קולנועית, שנמנים עמה במאי הפילם נואר הבריטי קרול ריד והשחקן האגדי אוליבר ריד. ואולם לדברי דואיון, הפרסום עיוור לכישרון. "אחותי שרלוט מצאה עצמה בתפקיד הנסיכה, מה שאיפשר לה להיות רק כזו", היא אומרת. "כישרונה נהפך לרלוונטי בשלב מאוחר יותר".

יחסיה עם אחותה שרלוט טובים, היא אומרת, הן נפגשות לעתים תכופות אך מקפידות לא להתערב זו בחייה המקצועיים של זו. גם היא ואמה חברות מאוד טובות - "תמיד היינו", היא אומרת -ולא מזמן אף הופיעו בהפקת אופנה משותפת.

ואילו יחסה של דואיון לסרז' גינזבורג - שמת כשהיתה בת 11 - מורכב. "בתור ילדה אהבתי אותו מאוד", היא מספרת, "הכריזמה והאגו שלו נראו לי מבדרים. הייתי יושבת על ברכיו ומנגנת אתו על הפסנתר". אולם כיום היא רואה גם פן אחר של המוסיקאי השתיין, חובב הנשים והשתלטן: "הוא היה ללא ספק הדמות הדומיננטית ביותר בחיי המשפחה. לאחר הפרידה מאמי בשנת 1980 הוא פיתח קנאה קיצונית, הוא תיעב את זה שאמי נמצאת עם גבר אחר. זה היה שנתיים לפני שנולדתי. אמי מצדה נכנעה לו והשתיקה עד כמה שניתן את חייה עם ז'אק, כמו את קיומי כבתו של אבי".

בעקבות זאת, ומאחר שהזוג בירקין-גינזבורג נהפך למוסד צרפתי, רבים חושבים בטעות כי לו היא בתם המשותפת. "לפני שלוש שנים אבי חלה בסרטן", היא מספרת. "הרופאים אמרו שנותרו לו שלושה שבועות לחיות. לאחר ביקור בבית החולים שבו שכב, קירח וחיוור, נכנסתי למונית. הנהג, שזיהה אותי, אמר לי בעצב שהוא אוהב מאוד את אבי. הוא הדליק את הרדיו שממנו בקע שיר שכתב סרז' נגד אבי, עם המלים ?אתה בן זונה, אני ארקוד על קברך'. אמרתי בלבי, לך תזדיין סרז'. הנהג מצדו אמר, ?יפים השירים של אבא שלך'".

לייחוס המשפחתי היו עוד השלכות, מוסיפה דואיון: "גדלתי במשפחה שבה להתחתן לא היתה הנורמה. אחיותי החליפו בני זוג תדירות, לכולם היו ילדים מבני זוג שונים, לא היה שום טאבו. מבחוץ הסתכלו עלינו כאוונגרד ובמידה רבה היינו כאלה".

היא, לעומת זאת, התחתנה כבר בגיל 19, עם המוסיקאי האמריקאי תומס ג'ון מיטשל. זמן לא רב אחרי שילדה את בנם מארלו (שנקרא על שם המשורר והמחזאי האנגלי כריסטופר מארלו) עזבה דואיון את מיטשל ועברה לתקופה לניו יורק.

"בחו"ל אני לא מרגישה שאני מייצגת את משפחתי, כפי שקורה בצרפת, אלא סוג מסוים של צרפתיות, דימוי של צרפת שאני מחזיקה". היא סבורה כי בניגוד למתרחש באנגליה ובארצות הברית, "הפתיחות הצרפתית, גם זו המינית, היא תוצר של אינטראקציה בין אוכלוסיות שונות. ראה את פרשת שטראוס-קאהן", היא מוסיפה - מיישרת קו עם בני עמה שאינם חדלים לנבור בנושא - "אמריקה שוב מצטיירת כמוסרנית בעוד שלצרפתים אכפת פחות מחיי המיטה של מנהיגיהם. רוב חברותי האמריקאיות מיהרו לגנות באופן אוטומטי את שטראוס-קאהן, בצרפת אין אותה ריאקציה שלילית לסטיות מיניות. אני אף נתקלתי בהזדהות של נשים עם שטראוס-קאהן, בשביל חלקן הוא נהפך לדימוי נחשק".

דואיון, שהופיעה עירומה על השער של "פלייבוי" הצרפתי בשנת 2008, מדגישה כי אינה מאמינה שצרפת זקוקה לשיעור מהעולם האנגלו-סאקסי בנוגע לקודים התנהגותיים. "אני חושבת שצרפת צריכה להישאר כפי שהיא", היא אומרת.

פאריס הנסתרת

ההתמודדות עם שאלת החופש המיני היתה הכרחית במשך העבודה על "ג'יגולה". הדמות שדואיון מגלמת בסרט, מעין דוריאן גריי יפהפייה ונהנתנית המונעת מהדוניזם וכוח, מתקיימת ממתן שירותי מין לנשים עשירות המרעיפות עליה תפנוקים חומריים. בכסף היא קונה מסרסור איטלקי נערת ליווי צעירה - ומתאהבת בשניהם. היא מטשטשת את שיוכה המגדרי, לובשת חליפה ומסופרת קצר וכך שורדת בעולם גברי קשוח.

תוך כדי התחקיר לקראת גילום התפקיד התוודעה דואיון לחיי הלילה הלסביים בפאריס של שנות ה-60 ול-- Garconnes כינוי שמקורו במאה ה-19 וניתן לנשים שלבשו בגדי גברים. "לור שרפנטייה, הבמאית, הפגישה אותי עם חברותיה מאותה התקופה", היא מספרת. "בשבילי זה היה הלם, הן היו רחוקות שנות אור מהדימויים הלסביים העדינים שהכרתי עד אז".

ספרה של שרפנטייה "ג'יגולה" ראה אור בשנת 1972 ומיד נגנז בשל תיאורי המין והאלימות שבו. גם בגלגולו הנוכחי, סרט קולנוע מסוגנן, הוא מספק הזדמנות נדירה להציץ להיסטוריה של פאריס שמעטים מכירים.

"בצרפת קל לנו יחסית לקבל יחסי מין בין גברים, אך אין זה המצב עם נשים", אומרת דואיון. "לסביות, כמו נשים צרפתיות בכלל, נדרשות להיות ?נשיות'. ג'יגולה אינה מנסה לסגל לעצמה אסתטיקה לסבית, היא רוצה להיהפך לסרסור מניאק ומיזוגן, כך היא מגייסת עוצמה וכוח. אולם מאחורי החזות המאצ'ואיסטית מסתתרים כאב גדול ונפש פצועה".

בסרט הזה היא מגלמת לראשונה תפקיד ראשי. "בדרך כלל לוקחים אותי לתפקידים משונים", היא אומרת. "הופעתי ב-18 סרטים עד כה, תמיד בדמויות שוליים; החברה הטובה של הדמות הראשית, הזונה, הרוצחת או המשוגעת. נראה שאנשים עדיין רואים בי סוג של פריק שואו".

אך ב"ג'יגולה" הנוכחות של דואיון בכל סצינה היא שעושה את הסרט. התסריט כולל לא מעט סקס, מה שהופך את הסרט למסחרי פחות ואידיאלי לפסטיבלים. "מאז ש'ג'יגולה' החל לנדוד בפסטיבלים קיבלתי עשרות מכתבים מנערות לסביות שהתרגשו ממנו", היא מספרת. "אחת מהן היתה נערה מדרום קוריאה שבעקבות הצפייה בסרט החליטה לצאת מהארון, לאחר תקופה של דיכאון ומחשבות על התאבדות. גם אם לעולם לא אלוהק לקומדיות רומנטיות, בשבילי פריק שואו זה לא רע בכלל".

גם אם אכן קשה לתאר את דואיון מלוהקת לתפקיד ראשי בקומדיה רומנטית, אין ספק שזו שנה מצוינת בעבורה. בימים אלו היא מצטלמת לסרטו החדש של אביה, בתפקיד הראשי, וזה עתה גמרה לשחק בהצגה על פי סמואל בקט, שקצרה שבחים. לאחרונה, היא מספרת, שוקל במאי ההצגה, ארתור נוזיסייל, להביאה לישראל. "אמי אוהבת מאוד את ישראל, שבה ביקרה כמה פעמים", אומרת דואיון. "במידה מסוימת, לאחר שנים עם סרז' היא נהפכה למעין אמא יהודייה. אני אשמח מאוד להזדמנות לבוא". *



סרז' גינזבורג וג'יין בירקין, 1977. נפלא ונורא


לו דואיון ב''ג'יגולה''. לא צפוי ליהוק לקומדיה רומנטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו