בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טעם מר מההופעה הקודמת של דילן

ב-1987 הופיע בוב דילן בפארק הירקון. גדעון סאמט ורפי קינן סוחבים מהאירוע ההוא צלקות עד היום

תגובות

"בסך הכל, ערב ארוך ונטול שיאים". במילים אלו סיכם מבקר המוסיקה של עיתון "הארץ" רפי קינן את רשמיו מהופעתו של בוב דילן בפארק הירקון ב-5 בספטמבר 1987. גדעון סאמט הגדיל לעשות כשהספיד את דילן בטורו בעיתון תחת הכותרת "גם בוב דילן הלך פייפן". באוטוביוגרפיה של דילן "כרוניקות, חלק 1" אפילו הוא מודה שהיא היתה חלק מהסיבוב הגרוע בקריירה שלו, ביחד עם טום פטי וה"הארטברייקרס". אבל מה בדיוק קרה שם שהפך את הערב לפיאסקו קולוסאלי שהטיל מום במעריצי דילן בלבנט?

"אני זוכר טוב מאוד את החוויה הלא סימפטית הזאת" משחזר קינן שעד היום סוחב צלקות מהאירוע. "פשוט מופע משעמם ומאכזב. מצפים כל הזמן שהשיר הבא יהיה משהו קצת יותר טוב, יותר מעורר ולא; עוד שיר בלי התחלה בלי אמצע, בלי סוף, בלי ראש ובלי תחת. לא הכרתי אף שיר כמעט. שעמום אחד גדול. שמעתי אחר כך שהוא חזר על התעלול הזה של לשיר רק שירים שאף אחד לא מכיר ולא אוהב כמה פעמים. הוא עשה דווקא לקהל. זה היה אירוע מאוד מוזר. ריחמתי בעיקר על הקהל ששילם, אני לפחות נכנסתי חינם. אנשים התלבשו, לקחו בייביסטר תפסו פינה בפארק ובסוף הוא רק טוחן וטוחן".

הופעתו של דילן בפארק הירקון התקיימה בעיצומו של מה שנחשב לעשור השחור בקריירה של המוסיקאי והיו כאלה כמו סאמט שטענו שאבד עליו הכלח. "דילן, בשבילי, היה כאן בהופעותיו בכל נוכחותו, סמלה של נטישת איזו הוויה משכבר הימים" כתב אז. "רק למען חיזוקה של התחושה הזאת טוב שבא, מסוכסך עם עצמו, בז לעכשיו, פורע סדרים והבטחות, מופרע ללא ספק, מעורר לרגע סנטימנט כבוי ומיד מצטייר כדמות מן המוזיאונים אשר מוטב להתייחד איתה מעל תקליט".

סאמט סבור היום שהחדלון שהתרחש באותו הערב על במת הפארק אינו קשור בפעילות המוסיקלית הספציפית של דילן באותה תקופה, אלא במהלך הטבעי והממושך שדרוש ליוצר גאון כדי להפוך לאייקון. "'הדבקות בטעם של פעם מתפוררת' כתבתי אז. עכשיו אני אומר שיש לה תכונה נוספת" גרס השבוע סאמט, "והיא שכשעובר עוד זמן, והעבר נעשה רחוק יותר, הפירורים מתאחים לגוש חדש. במלים אחרות, העבר היום זה לא מה שהיה פעם. תראי את ההתרגשות עכשיו סביב בוב דילן. בדיעבד הוא לא הולך פייפן, כי ככל שהשנים עוברות אנחנו לא רוצים, לפחות אני, שהזיכרונות היפים מזמננו עם דילן ילכו פייפן".

קינן לא מסכים עם התיאוריה של סאמט וסבור שהביקורות הקוטלות שדילן ספג מכל עבר אינן קשורות בכך שעוד לא נהפך לאייקון, אלא פשוט כי ההופעה היתה גרועה. "קטלו אותו כי אף אחד לא נהנה מהקונצרט, זה הכל. הוא לא היה נוסטלגי, אבל הוא היה רלוונטי. לכל מי שהכיר אותו מנעוריו בשנות 60 עדיין היה בגיל שהוא יכול לאהוב אותו, זה לא הלך לאיבוד".

למרות הרצון להיאחז בנעורים, סאמט לא מתכוון להגיע להופעה של דילן שתתקיים בשבוע הבא. "אין ערך מוסף לאירוע כזה אלא אם כן הוא ממש מיוחד, ובוב דילן באמת קצת משופשף" הוא אומר. "זה לא מסעיר. הייתי מסתקרן יותר ללכת לראות את ליידי גאגא".

גם את רפי קינן אל תצפו לראות מדליק מצית ב"Blowin' in the Wind". "אין לי שום כוונה ללכת" הוא חורץ. "מרגע שדילן נעשה יותר אוטיסט והיתה תחושה שהוא מחקה את עצמו, זה הפך להיות מיינריסטי ולא אמיתי". *



בוב דילן בישראל, 1987. מי שרק בוז?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו