בדברי ימי עמנו ייזכר בוב דילן כמי שהביא את הגרוב ליהדות

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

"לא חשבתי שיהודים יכולים להיות קוליים. אבל אז ראיתי את הביסטי בויז" (בן סטילר)

בחודש שעבר, כש"ביסטי בויז" הוציאו את אלבומם החדש והמשמח "Hot Sauce Committee Part 2", הוצאו מהבוידעם הסטנוגרמות המאובקות המתארות את האוקסימורון המובנה בראפרים יהודים; הניגוד בין סגנון חיים שמקדש נרקיסיזם, הדוניזם וסקסיזם, לתרבות שבאה לידי ביטוי בזרם המרכזי האמריקאי בעיקר בהומור שלועג לאשמה, התיעוב העצמי והאימפוטנציה הטבועים בבני עמם. "ביסטי בויז" אכן עירערו את מאזן האימה הקיים בין יהדות אמריקה לתרבות הפופולארית - במשך עשור וחצי הם הגדירו עבור העולם כולו מהי קוליות - אולם לא היו הראשונים לעשות זאת. הם בסך הכל למדו מהטוב ביותר, מבוב דילן; האיש שהביא את הגרוב ליהדות, בלי קשר לפאזה הנוצרית שלו, ויצר מודל חדש של בן דת משה וישראל - Funky Jew, או ביידיש: פאנקיודן.

כשם שרוברט צימרמן שינה את שם משפחתו לדילן כדי להיפטר מעכבות הגלות ולהיטמע ברוח האמריקנה כך גם אדם הורוביץ, מייקל דיאמונד ואדם יאוך נהפכו לאד רוק, מייק די ו-MCA כדי להחביא את שורשיהם היהודיים; וכפי שדילן התאהב במוסיקה שחורה, בלוז, ובאמנים כמו וודי גאתרי, רוברט ג'ונסון ולדבלי רק כדי להיות גדול, חשוב ומשפיע מכולם יחדיו, כך גם הביסטיז התאהבו במוסיקה שחורה, היפ-הופ, ובאמנים כמו קרטיס בלואו, "ראן די-אם-סי" ו-"Funky Four Plus One More" רק כדי להוביל את הסצינה בה היו אמורים להרגיש זרים, לפופולריות שספק אם היתה נוסקת כך בלעדיהם.

הרומן בין דילן לביסטיז לא נגמר בהשראה נראטיבית, שמתבטאת גם בקריאת התיגר המאנפפת שהציבו בפני המסורת הווקאלית, הטקסטים שבנויים כרצף תודעתי חסר היגיון, החיבה למריחואנה והחשיבות של כל אחד מהם לעיר ניו יורק והצלילים שמתנגנים בה; בין אם מדובר בתנועת הפולק של גריניץ' וילג' או ההיפ-הופ מהארלם והברונקס. הוא המשיך לפסים קונקרטיים, כאשר בשיר "Finger Lickin Good" מתוך אלבומם השלישי - וכנראה גם הטוב ביותר - "Check Your Head" מ-1992, הם דגמו את "Just Like Tom Thumbs Blues" של דילן מתוך "Highway 61 Revisited", כנראה אלבומו הטוב ביותר. "אני חוזר לניו יורק סיטי/ אני מאמין שהיה לי מספיק" מזמר דילן בסוף השיר, כשמאחוריו חובטים מקצבים שבורים כאוטיים, שרק שניות ספורות קודם לכן סיפקו קרקע הולמת למעשיות ההיתוליות של הביסטיז.

ב-"Hot Sauce Committee Part 2" שיתוף הפעולה בין הנערים החייתיים למעריץ של המשורר דילן תומאס הוחיה, כשתשבוחות שהרעיף דילן בתכנית רדיו על "ביסטיז בויז" סומפלו לתוכו. בנוסף הם ציטטו את השורות "20 שנה של חינוך/ והם משבצים אותך במשמרת יום" מתוך "Subterranean Homesick Blues" בשיר "Don't Play No Game That I Can't Win". "סימפלנו לו את התחת" אמר בחיבה MCA.

הביסטיז הם בוודאי לא היהודים היחידים, או אפילו הראשונים, שקיבלו גושפנקא מדילן והפנימו את המהלכים הרוקנרוליים שלו. ברשימת הרוקסטארים היהודים שאלמלא האישור הדילני שיהודי יכול לקרוע לגיטרה חשמלית את הצורה בוודאי היו עוסקים בעריכת דין, רפואה או ראיית חשבון מככבים עוד כמה שחקני מפתח בהיסטוריה של המוסיקה הפופולרית (מה שמביא אותי לרשימת מכולת בסגנון שירי החנוכה של אדם סנדלר); לו ריד, מייסד "הוולווט אנדרגראונד" וסנדק הרוק האלטרנטיבי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום; מארק (פלד) בולן מ"טי רקס", האיש שמרח את האייליינר על הגלאם רוק בתחילת שנות ה-70 והתייחס לבוב דילן בשיר "טלגרם סאם" ("בובי בסדר, בובי בסדר/ הוא משורר מלידה, הוא פשוט מדליק"); ג'ואי (היימן) ראמון מאלילי הפאנק הניו יורקים "הראמונס"; דיויד לי רות מ"ואן הלן", המייצג הנאמן ביותר של מטאל השיער האייטיזי המגוחך, שהביא לקיצוניות את התוספת של סקס וסמים למשוואת הרוקנרול; וכמובן מנהיגי להקת "קיס" ג'ין (קליין) סימונס (שבכלל נולד בחיפה ומעריץ את בנימין נתניהו) ופול (אייזן) סטנלי, ששכללו את רוק האצטדיונים וברחו ממוצאם האתני בעזרת אלטר-אגואים מאופרים בכבדות.

גם בדור הרוקרסטארים החדש לא חסרים יהודים שמפלפלים את תעשיית המוסיקה והטמיעו בהתנהלותם ממשנתו של דילן: המפיק והדי-ג'יי מארק רונסון, שאחראי לצליל הוינטג' של איימי ווינהאוס ולשיקום של "דוראן דוראן" ומודע לאפקט התדמיתי המכריע של משקפי ריי באן; בת טיפוחיו לילי אלן, שגדלה להיות כוכבת הפופ הבריטית המרתקת בעשור האחרון ומנהלת יחסים פרובלמטיים עם התקשורת שמזכירה את העכירות ששררה בין דילן לעיתונות; וחברי צמד האריסטוקרטיה הניו יורקית "MGMT", שיצירת הביכורים המוצלחת שלהם "Oracular Spectacular" מלפני שלוש שנים סימנה אותם כהבטחה ענקית (שבינתיים נגנזה בעקבות אלבומם השני). אה, וגם הסולן של להקת ה"וולפלארווס". ג'ייקוב דילן. *

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ