בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גנבת הליפסטיק העצובה

גיבורה טרגית עומדת במרכז סרטו של הבמאי הצרפתי ניקולא פיליבר, "ננט", המתרחש בגן חיות פאריסאי

תגובות

היא נולדה ב-1969 באי בורנאו אבל בילתה כמעט את כל חייה בצרפת. היו לה שלושה בעלים ועמם הביאה לעולם ארבעה ילדים. הבעלים מתו והילדים עזבו, למעט בנה טובו שחי עמה. סימני הגיל והבדידות ניכרים בה. היא מעבירה את ימיה בבהייה, מביטה במתרחש בעיניה הכהות והנוגות.

מבקרי גן החיות הפאריסאי "Jardin des Plantes" רגילים לצפות בה דרך חלונות הזכוכית ולהמשיך הלאה. אבל ננט, אורנגאוטנית רבת קסם והחיה המבוגרת ביותר בגן החיות, משכה את תשומת לבו של הבמאי הצרפתי ניקולא פיליבר ("פעלים למתחילים"), שהחליט להקדיש לה את סרטו האחרון והמדובר, "Nenette", שהגיע לאחרונה למדפי ספריות הדי-וי-די.

במחשבה ראשונה, סרט תיעודי של 70 דקות שעוסק באורנגאוטנית לא נשמע כמו חוויה מסעירה. פיליבר גם בחר שלא להקל על חששות הצופה והחליט למקד את עדשתו באופן בלעדי בננט עצמה. הוא הכין דיוקן מינימליסטי להפליא. שוטים ארוכים וסטטיים על ננט דרך חלונות הזכוכית שמפרידים בינה לבין העולם. בני אנוש כמעט שאינם נצפים בסרט הזה, חוץ מילדים שבאו לבקר בגן החיות והשתקפויותיהם מרצדות על הזכוכית.

ננט נצפית יושבת, אוכלת, משחקת, בוהה, ישנה, מהרהרת. ברקע נשמעים דבריהם של אנשים שונים שבאים עמה במגע: ילדים ומשפחות מבקרים (שעוצרים ולוחשים לה "בוקר טוב ננט", או תוהים "היא בטח מתגעגעת הביתה"), עובדת ותיקה בגן החיות (שמספרת על הזמן הרב שנדרש להן להתקרב, עד שננט אחזה בה "חזק יותר מכל תינוק"), או צייר שנוהג לפקוד את המקום ולרשום אותה שוב ושוב ("כשמציירים משהו", הוא אומר, "קל יותר להבין אותו").

פיליבר, שהוא גם אחד החתומים על הצילום והעריכה בסרט, שירטט דיוקן עצוב, נוגע ללב ומרגש של יצור עדין ומעורר הזדהות, שחייו חולפים עליו בתוך כלוב. ברקע נשמעת מפעם לפעם נגינה עדינה של בסון, שהוא כנראה אחד הכלים הנוגים ביותר בתזמורת. ננט היא גיבורה טרגית. קולה לא נשמע והיא לא מפסיקה לרתק. כישורי המשחק והכריזמה שלה הם נושא שעולה מפעם לפעם; אחרי שבהתה בזוגות מתנשקים בגן החיות, מתברר, החלה לחקות אותם ויום אחד גם גנבה לאחראית עליה ליפסטיק.

כמעט מפתה לומר שהיא "אנושית": התנועות שלה עדינות ומחושבות. כפות הידיים שלה רגישות ועיניה עמוקות ומלאות הבעה. היא עומדת, מתיישבת, מסובבת פקק של בקבוק ושותה ממנו, לוגמת תה ואוכלת יוגורט ומעבירה את הזמן. רק שלהיות "אנושי" אינה מצטיירת בסרט הזה כמעלה זוהרת.

מחשבות שונות על יחסי אדם וחיה צצות במשך הסרט. למשל תהיות על החיים בכלוב ועל המוסר האנושי הסלקטיבי (המבקרים נהנים להתרפק על קרבתה של ננט לאדם. אבל מה בנוגע לסבל ולשעמום האנושיים? האם אלה אינם מנת חלקה?). ועוד מחשבה על כך שהחיבה שאנו רוחשים לננט תלויה במידה רבה בעובי הזכוכית שמגינה עלינו מפניה.

סרטון של 11 דקות שמצורף לדי-וי-די נוצר גם הוא בידי פיליבר. הוא מתאר את המתרחש בגן החיות לאחר שעות הסגירה, אחרי שהכרוז מבקש בנימוס מקהל המבקרים לצאת. זהו מעין סרט טבע קטן ואילם על חיות שנשארות לבד בגן חיות עירוני מוקף בניינים. האורות של מגדל אייפל וסירנות האמבולנסים מתערבלים עם קולות חיות הבר. יען מציצה דרך גדר. נמרה נחה. ג'ירפה שוכבת בחוסר מעש. תנין בוהה באוויר. להקת פלמינגו נעה בכוריאוגרפיה מושלמת בלי כיוון ברור, ואז נרדמת. גם ננט מופיעה לרגע, רובצת על רצפת הכלוב. ובין כולם, גדרות. *

"ננט", האוזן השלישית



ננט. דיוקן מינימליסטי להפליא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו