בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע הספר 2011: כשבני הנוער קוראים

בניגוד לכל התחזיות הקודרות, הפריחה הגדולה של ספרות נוער בישראל מעידה שנערים ונערות כיום בהחלט קוראים. לצד הבשורה המשמחת הזאת, נושאי הספרים הפופולריים עשויים להעיד על תקופת מעבר בין ספרות העבר לספרות העתיד. כתבה ראשונה בסדרה

תגובות

אהבת קיץ שטעמה כטעם גלידת תות וניל עם עקצוץ שוקולד מריר נפרשת בספרה החדש של גיא עד, "דן שחור לבן" (כנרת). באיור הריאליסטי שעל הכריכה, נער לבוש בשחור מצייר שמי תכלת צחורי ענן על הגב של נערה ג'ינג'ית חיננית. "תל-אביבים כאלה", פלטה נערה ירושלמית בת 15 שהעוותה פניה בספק התפעלות, ספק קנאה, כשנטלה לידה את הספר. בין ספרי הנוער שראו אור באחרונה, אין כיום כריכה מושכת את העין יותר מזו שאיירה רות גוילי ושמוקדשת לדן ואביגיל, גיבורי הספר.

דן הוא נער רגיש מבאר שבע. אמו מתה בחטף והוא מתגעגע אליה. הוא נושא עמו סוד: הוא ממשיך לקבל מכתבים מסתוריים מהאם, לאחר מותה. לעומתו, אביגיל, שהוא פוגש בתל אביב בחופש הגדול, היא נערה מלאת עזוז וכעסים על אמה ועל אביה הנעדר מחייה. הם מתיידדים והיא תעזור לו לפתור את התעלומה. גם לסבתו של הנער, סבתא נינה חדת הלשון והעין, יש תפקיד חשוב בסיפור האינטימי הזה, שהוא גם מעניין וגם בעל איכות ספרותית.

סביבו, על מדף ספרות הנוער, ייהום הסהר. עולמות קמים ונופלים במבחר טרילוגיות של ספרי פנטסיה: באחת, טיטנים ואלים מתהלכים בעיר סואנת ("פרסי ג'קסון", הוצאת גרף) ורודפים אחרי הגיבור, פרסי, נער מודרני שהוא בן אלים למחצה; דמויות שטניות או שובות לב מתפרצות מבין דפיו של ספר אחר ומאיימות להפוך על פיה את המציאות של הגיבורה, מגי ("לב של דיו", זמורה ביתן); וגורל האנושות נמצא בידיים הלא-נכונות בסדרה מצליחה נוספת ("הסודות של ניקולס פלמל", כתר).

וכל אלה מתחרים אך בקושי בלהיט הספרותי התורן, "משחקי הרעב" (כנרת), שבו בני עשרה מחסלים זה את זה במשחק אכזרי שיש לשרוד בו בכל מחיר, ואין לדעת מי אוהב ומי אויב. משיחות עם נערים ונערות בני 14 ו-15 עולה ששום דבר שקראו לא באמת ישווה לדרמה רווית האלימות, לעולם הארכיטיפי והדכאני ולעלילה המדכדכת והסוחפת כאחת, הנגולים מבין דפי הטרילוגיה החדשה הזאת, שבינתיים יצאו בה בעברית "משחקי הרעב" ו"התלקחות". בעוד הם מחכים בכיליון עיניים לתרגום החלק האחרון שלה (ומקצתם כבר קראו אותו באנגלית), הרשתות החברתיות גועשות בדיונים סוערים של קוראים על מהלכי הגיבורה. וההתפתחות הבאה והצפויה - סרט על פי הטרילוגיה - כבר קורמת עור וגידים.

נוכח ההתרחשות הזאת סביב התופעה התרבותית של "משחקי הרעב", מה בכלל יכול להיות מלהיב בנער ונערה כמו דן ואביגיל, המטיילים ברחובות תל אביב באופניים, גם אם הם פותרים סוד מעיק ומתנשקים (על הלחי בעיקר)?

אבל "דן שחור לבן" לא לבד. בצד ספרות הפנטסיה הסוחפת את בני הנוער רואים אור מגוון של ספרים המעוגנים בקרקע המציאות. כך, "משהו פשוט מסובך" של דקלה קידר (ידיעות ספרים), שראה אור לרגל שבוע הספר, הוא יומן כתוב היטב של נערה בת 17 על חייה ויחסיה עם הוריה וחבריה. לצדו יצאו לאור גם "מבצע מלכה" של ליאת רוטנר (ידיעות ספרים) על סצינת המקובלים. ולהבדיל אלף הבדלות: "גנדי", ביוגרפיה לנוער שכתבה באופן סוחף תמר ורטה (עם עובד). בהוצאת ידיעות ספרים גם בחרו לחזור ולהוציא מחדש קלאסיקה: "נשים קטנות", "ג'יין אייר" ו"אנקת גבהים" - רומנים למבוגרים שקוראות בנות הנעורים. ואלה רק מקצת הספרים.

לפני ואחרי הספירה

בבסיס הפעילות הנמרצת הזאת בתחום ההוצאה של ספרי הנוער הולכת ומתבהרת חדשה משמחת: הנוער קורא.

לא אחת הספידו את הקריאה בעידן הנוכחי, הדיגיטלי, תלוי המדיה האלקטרונית. אבל העלייה המתמדת במכירות ספרי הנוער, שעליה מדווחות הוצאות הספרים והרשתות הגדולות של חנויות הספרים, היא עדות ניצחת לכך שהספרים נקנים ונקראים. כך, למשל, צומת ספרים מדווחת על גידול של 60% בשנה שעברה במכירות של ספרות נוער (הגדרה הכוללת שתי קטגוריות: ספרים המיועדים לבני 9-12 וכאלה הפונים לבני 12 ומעלה).

ספרות הפנטסיה היא שבישרה את תור הזהב הנוכחי של ספרות הנוער. בזכותה נהפכה ספרות זו לגורם מרכזי בזירת המו"לות, אומרת יעל מולצ'דסקי, ראש מדור ספרות הילדים והנוער בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

מבחינת דברי הימים של ספרות הנוער, הספירה מתחלקת ללפני הארי פוטר ואחריו. "מאז הארי פוטר חל מהפך בחשיבה על ספרות הנוער", אומרת מולצ'דסקי. "אחריו היו כמה נקודות תפנית, למשל סדרת הערפדים 'דמדומים' שהראתה למו"לים שיש קהל קוראים גדול שצמא לספרים ויש למי לכתוב".

גם כיום, שנים אחרי הארי פוטר, זו זירה שרודפת אחרי הטרנד, הלהיט הבא, אחרי כתב היד והסופר המוצלח הבא. וככל שהשוק של ספרי נוער מתלהט, התחרות הולכת וגדלה. כל הוצאה רוצה להניח את ידה על "הדמדומים הבא", או על "ג'יי-קיי רולינג הבאה". במיוחד שלספרים כאלה כמעט מובטח עיבוד לקולנוע, שישמר אותם זמן רב בטבלאות רבי המכר.

בעקבות הארי פוטר הופיעו תחילה טרילוגיות על כישוף וקסמים. אחריהן באו ספרות הערפדים ש"דמדומים" הוא הבולט בה. בהמשך הצטרפו ועלו טרנדים נוספים: ספרות ההומור והקומיקס ("יומנו של חנון") וגם מיני-צ'יק-ליט - בבואה מוקטנת המיועדת לנערות של "סקס והעיר הגדולה".

עכשיו השתלטה על הזירה ספרות הדיסטופיה, ש"משחקי הרעב" הוא מהטובים שבה. בעקבות כל ספר מצליח יוצאים לאור כפיליו ותאומיו הרוחניים, ויש לבור את הבר מהתבן. "יש ניסיון בלתי פוסק לחדש", אומרת רחלה זנדבנק, עורכת ספרי הנוער בהוצאת כתר. לדבריה, העורכים בארץ זוכרים היטב את ההחמצה של "דמדומים": בזמנו רוב ההוצאות המקומיות דחו את הספר כי לא חשבו שערפדים ידברו ללב הנוער. רק בספרית פועלים הבינו את הפוטנציאל. "כולם מבינים כיום את הכוח הכלכלי של הנוער. וכולם רוצים להיכנס לשוק הזה וכולם רוצים ביס", מטעימה זנדבנק. כך, יש כבר תופעה של סופרים ותיקים יותר, בעיקר של רבי מכר למבוגרים, השולחים ידם בספרות נוער. ג'ון גרישם, יו נסבו והרלן קובן, למשל, כתבו ספרי נוער חדשים.

בכנרת שיעורה של ספרות הנוער הוא כיום כחמישית מפעילות ההוצאה. משנה לשנה יוצאים יותר ספרים בקטגוריה זו. ב-2010 ראו אור בהוצאה 22 ספרי נוער, השנה ראו אור 14 ספרים וככל הנראה עד סוף השנה מספר זה יוכפל. "אנחנו נמצאים בתקופה של פריחה גדולה", אומרת מולצ'דסקי. גם בהוצאת כתר הקטנה יותר מרחיבים בהתמדה את תחום ספרות הנוער: אם ב-2010 ראו אור חמישה ספרים, ב-2012 המספר יעלה על עשרה.

ספר או תסריט

ובחזרה לקהל היעד הנחשק: לא מדובר, מתברר, בתולעי ספרים שכל אחד מבודד בעולמו הוא. בני הנוער מחכים לספרים כמו לצעצוע או לאביזר דיגיטלי חדש ונחשק. "מציפים את ההוצאה במיילים ששואלים מתי ייצא החדש", מספרת מולצ'דסקי. "אני רואה אצל הילדים הפרטיים שלי: הם מחליפים ספרים עם חבריהם. וכשיוצא ספר חדש בסדרה נחשקת, לילד שלי באופן טבעי יש אותו, וכשהוא בא אתו לבית הספר הוא מלך הכיתה".

מה מבין הקצוות המנוגדים במצאי של ספרות הנעורים העכשווית הם מעדיפים לקרוא, הקוראים הצעירים הללו? על תמימות נעורים שופעת רגשות בוסריים ומגומגמים - או על מסע לעצמאות הכרוך בפיתוח מניפולציה ותחכום? על עולם שבו המקובלים הם צרה צרורה, וההורים מתגרשים או מחליטים לעבור לעיר אחרת - או על עולם בדיוני, כאוטי לעתים ורב קסם (תרתי משמע), שבו מתרחשים מאבקים אדירים בין טוב לרע, בין אופל לאור, בין מוות לחיים?

אם מקבלים את ההנחה שספרות כמו כל מדיום תרבותי אחר משקפת את החיים בנקודת זמן מסוימת, אפשר לשאול מה מאפיין את בני הנוער כיום לפי רשימת הספרים שלהם, בדיוק כפי שהפלייליסט המוסיקלי משקף את רוח התקופה. ובניסוח בוטה יותר: האם בני עשרה מעוניינים לקרוא על עצמם, על הבעיות שלהם, לפענח את היחסים שלהם עם חברת הגיל שלהם או עם ההורים - או לברוח מהמציאות.

נתוני המכירות של ההוצאות הגדולות מעידים על מגמה מעורבת. מצד אחד, האסקפיזם עולה כפורח: אם מהדורה רגילה של ספר מונה 1,500-2,000 עותקים, "משחקי הרעב" (שראה אור ב-2010) נמכר ביותר מ-6,500 עותקים; "התלקחות", שראה אור רק באפריל השנה, כבר נמכר ביותר מ-7,500 עותקים; "לב של דיו" (מ-2008) נמכר ביותר מ-7,700 עותקים, והספר הראשון בסדרת "ניקולס פלמל" יוכתר בקרוב כספר זהב (20 אלף עותקים).

מצד שני, גם הספרות מהסוג האחר אינה קוטלת קנים: "נשים קטנות" נמכר בכ-12 אלף עותקים מאז שיצא לאור מחדש לפני חודשים אחדים, ולהבדיל, שבעת ספריה של ליאת רוטנר, שרובם עוסקים בחיי הנוער כיום, נמכרו במשך השנים ביותר מ-100 אלף עותקים.

עם זאת, ייתכן שהמגמה הדו-קוטבית הזאת משקפת מאבק בין ספרות העבר לספרות העתיד וכי אנו עדים לתחילתו של שינוי מרתק. כשהקצף יתפוגג מעל המים הסוערים, אנו עשויים להיווכח כי לספר שהוא שריד לעולם הישן, שמסופר בו סיפור עלילתי "רגיל", ריאליסטי, יש סיכוי קלוש להצליח בקרב קהל קוראים צעיר שמחובר בטבעיות לשפה ולדימויים של הפנטסיה. ייתכן שמאמציהן של עורכות המסורות לקלאסיקונים, כמו של ספרניות ומורות, ייזרו לרוח אל מול העוצמות והתכנים ושילוב הכוחות בין הספרות לקולנוע ולהוצאות לאור ולרשתות החברתיות.

עורכות ספרות הנוער, וסופרות כמו יונה טפר או עפרה גלברט אבני הכותבות על נושאים חברתיים, נוטות לחשוב שזו נבואת זעם. אבל לאן נושבת הרוח אפשר ללמוד בשיחות עם נוער שקורא את הספרות הזאת.

למשל אילון שביט, בן 13 - נכדה של גלברט אבני, שעד לאחרונה קרא את כל ספריה של סבתו. בימים אלה הוא משוקע עד קצות מחשבותיו וחלומותיו בפרויקט "משחקי הרעב". את הספר הראשון בסדרה הוא הכתיר בתואר "הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי". הוא מספר שכשהתחיל לקרוא אותו "לא יכולתי להפסיק. וההורים שלי היו צריכים לנתק אותי מהספר באמצע הלילה". נדרשו לו בין שבוע לשבועיים לגמור את הספר הראשון, הוא מספר, ולאחריו מיד בלע את הספר השני. במשך הזמן הזה, הוא מדווח, "אי אפשר להפסיק לחשוב על מה שקורה בספר. היה לי חבר שנתתי לו לקרוא את הספרים ועל זה דיברנו כל הזמן".

שביט מדווח שההתנהגות ואפילו הדיבור שלו השתנו. "זה ספר שנותן משמעות לחיים", הוא מכריז. פחות משמח השינוי בחשיבה: "אתה מתחיל להסתכל על החברים שלך וחושב על מי היית יכול לסמוך ומי לא יהיה לטובתך. זה כאילו שאתה ממשיך להיות במשחק הזה".

גיא עד משוכנעת שהקוראים שלה מתחברים על נקלה לסוג העדין יותר של הספרות, על אף קולות הנפץ והזיקוקין די נור שמסביב. הקורא הראשון שעינו שזפה את כתב היד היה הבן שלה מיכאל, בן 16, והוא וחבריו מייצגים בעיניה את בני הנוער שיאהבו את ספריה. "רגש לא זר להם", היא אומרת. "הם מבינים את עצמם ומודעים יותר לעצמם. הם מפותחים כאלה. כל כך שונים מהדור הקודם, ממה שאנחנו היינו.

"אנשים אמרו לי שהספר כתוב בשפה גבוהה מדי. הנטייה היא לומר ?זה דור האינטרנט, הם רגילים למסרים קצרים'. אבל אני לא רוצה להתחנף לקוראים. רגשות הם עדיין תחום שלא עבר אבולוציה. רציתי לכתוב על כך ולתקשר בעזרתם. מי שאוהב פנטסיה, שימשיך לקרוא פנטסיה".

עד היא לקטורית של ספרי נוער (וגם של ספרי מבוגרים) והיא מביטה על ספרות הפנטסיה בעין ביקורתית הרבה יותר מעורכות הספרים. "הרבה מהספרים שנכתבים היום הם מין תמלולים של סרטים", היא אומרת. "אלה ספרים שבאים קודם כל מתמונות ואחר כך נהפכים לטקסט. הדמויות חד-ממדיות. ואת זה בני נוער קוראים כי זו ספרות שמתחנפת למדיום אחר שיותר מתחבר אליהם, הקולנוע. הספר שכתבתי מחזיר את הכוח למלה. וחוץ מזה, זה סיפור אהבה בין נער לנערה. וזה תמיד תופס. אני סומכת על הילדים שלנו, שכשנותנים להם סיפור טוב הוא יעבוד".



מתוך לב של דיו, הסרט שנוצר על פי הספר. מסביב ייהום הסער
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו