בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביבר הספרים: גני חיות בספרות הילדים

ישראלים רבים נכנסים בימים אלה למתחם גדול ומגודר וצועדים בשבילים המסומנים בין הדוכנים הצפופים של הוצאות הספרים. אף שאין זה ג'ונגל פראי אלא מתחם מאורגן, פועלים בו חוקי הטבע, שלפיהם החזק שולט. המבקרים גם מוזמנים לגרסה האנושית של פינות הליטוף בספארי - מפגשים עם סופרים. שבוע-חודש הספר הוא איפוא הזדמנות מצוינת לסקירת דמותם של גני חיות בספרות הילדים

תגובות

אל הילולת שבוע-חודש הספר העברי אפשר לצלול בסגנון חופשי ולהתמסר לתשוקת רכישת הספרים, אך אפשר גם לגשת לחולשה האנושית הזאת מכיוון אחר ולהחליט לקבץ כמה ספרים לפי נושא דומה. בשפה האקדמית קוראים לזה "נושא חתך", כותרת שביכולתה למסד כל גחמה, גם גחמת קניות.

עיצוב המרחב של אירועי שבוע הספר בערים השונות בישראל דומה. לאחר שנכנסים למתחם גדול ומגודר, זוכים המבקרים לצעוד בין שבילים זמניים - שאותם מסמנים הדוכנים הצפופים של ההוצאות השונות - כדי להתרשם מההיצע הספרותי. אין זה ג'ונגל פראי אלא מתחם מאורגן ואף על פי כן פועלים בו חוקי הטבע, שלפיהם החזק שולט (הן במספר הדוכנים והן במיקומם). מערכת הכריזה מזמינה את המבקרים לגרסה האנושית של פינות הליטוף או שעות ההאכלה בספארי - בדמות המפגשים עם הסופרים. גם כאן ברור לחלוטין מי הוא הגמל החד דבשתי ומי הגורילות המרהיבות או דובי הגריזלי הנדירים. מול אלה האחרונים משתרך תמיד תור ארוך של קוראים (צופים) נרגשים.

האירוע בכיכר רבין בתל אביב, סמוך לאתר שבו שכן בעבר גן החיות העירוני המיתולוגי, מתאים במיוחד להתמקדות בנושא גני החיות בספרות הילדים. ליתר דיוק זהו נושא רחב יותר כי הוא נוגע בהגדרות ובגבולות המתעתעים שבין העיר האנושית ל"עיר החיות" המלאכותית שבתוכה.

מוצע פה קובץ צנוע של ארבעה ספרים - שניים עבריים ושניים מתורגמים - בנושא זה. את "האורח ביום הולדת" פירסמה לאה גולדברג כסיפור מחורז ב"דבר לילדים" ב-1938. הוא יצא לאור כספר בכריכה קשה כעבור כ-70 שנה, מלווה באיוריו הפראיים משהו של דני קרמן (ספרית פועלים). הספר "אין אריות בתל אביב", שחיברו אהובה דורון ותמר אדר ואיירה יאנה בוקלר (הוצאת אגם), הוא אגדה פנטסטית על אריה שברח מגן החיות המיתולוגי של תל אביב.

הספרים הלועזיים הם "תהיה בריא מוריס מגי", יצירה זוגית נפלאה, שכתב פיליפ ס' סטיד ואיירה ארין א' סטיד, היוצא לאור כעת בעברית בתרגומם של שהם סמיט ואמנון כץ (כנרת); ולבסוף - מופת של ספר מאויר לילדים, היצירה המבריקה, גם אם היא דלה במלים, של פגי רתמן, "לילה טוב גורילה" (מודן).

שני הספרים העבריים מתמקדים בבריחה של בעלי חיים "מסוכנים" מגני החיות. הנמר והאריה שיצאו את שערי הגן ונכנסו בקלות אל העיר מאיימים על שלוותה ועל שלום תושביה. הספרים הלועזיים מוקדשים לפן אחר לגמרי בסוגת ספרי גני החיות לילדים - הקשר המיוחד והמרגש בין שומרי הגן לחיות והעיסוק בדמיון ובשוני שבין עולמותיהם.

אימה ושפיכות דמים

"האורח ביום הולדת" מתרחש ביום הולדתם של התאומים מיכאל ומיכאלה, שבו מתארחים קרובי משפחה שונים ומשונים. במקביל לעלילה המרכזית משרטטת גולדברג גם את אילן היוחסין של חתול הבית, "חתול עתיק ימים", שכמו הורי התאומים אינו שוכח את שארי בשרו. החתול שומר על קשר הדוק - אולי הדוק מדי - עם בן דודו, גור-נמר החי בגן חיות. הוא מבקרו כל עשרה ימים, אך כמו דודה טרחנית גוער הנמר בחתול שאין זה מספיק ומתאונן שאין מזמינים אותו לבית בחג.

החתול הנזוף מוצא הזדמנות נהדרת לתיקון העוול - "והנה ביום הולדת השמחה כה מעודדת, החתול שמח מאוד והזמין את בן הדוד". הנמר שהוזמן למסיבה מחולל בה בהלה אדירה. גולדברג מקפידה לצאת להגנתו ומדגישה שכוונותיו של הנמר תמימות: אפילו את העגל שהביאה אחת האורחות כמתנה ליום ההולדת אין לו כל כוונה לטרוף.

דני קרמן מלהטט היטב בין דמותו הדמונית של הנמר, כפי שהיא נתפשת בעיני רוחם של בני האדם, לבין החתול המגודל שהוא במציאות. תיאוריו נעים כך על הספקטרום החתולי-הנמרי, בעוד שסביב הנמר מתוארת כל העת מהומת אלוהים.

סופו של הסיפור "טוב": שומר גן החיות מגיע ותופס את "האורח" בזנבו, כדי להשיבו אל הכלוב. הסדר מושב כך על כנו. התאומים מיכאל ומיכאלה חוזרים לקרוסלה ושבים לשיר.

גולדברג מסיימת באקורד צורם, כשהיא בוחרת לחזור דווקא אל החתול - שאר בשרו של הנמר - שעד עתה שמר על פרופיל נמוך. "נבוך מאוד מופיע, מן הלול החתול" היא כותבת ולקורא מתברר כי היצור האכזרי והערמומי באמת במשפחת החתוליים הוא דווקא זה המסתובב חופשי בין בני הבית, מחוץ לכלוב. קרמן מבהיר את התמונה בהציגו את החתול כשמאחוריו מתעופפות תרנגולות מבועתות, אלה ששרדו במרחץ הדמים שהתרחש בכלובן.

בספר "אין אריות בתל אביב" (שהוקדש לו כאן טור בעבר) פורשת סבתא באוזני נכדתה עלילה דמיונית למחצה, על אריה רב כוח, שברח מכלוב גן החיות שבלב תל אביב ומסתובב ברחובותיה. המאיירת יאנה בוקלר מתייחסת אל הנמלט בעידון מסוים ובהרבה יראה.

ארבעה אנשים מוזעקים כדי להכריע את האריה: הווטרינר, מנהל גן החיות ושני עובדים עם רובי ציד (בתפקיד הכסילים). האריה האצילי והמיתולוגי מורדם ומוכנע ומועבר מרחק קצר מהשדרה העירונית לטריטוריה "המתאימה" לו - אל גן החיות. כאן נתקלים הקוראים לראשונה בשומר גן החיות הוותיק והנאמן. בוקלר ציירה אותו כמעין שומר סף, גדל גוף, חולש על הכניסה לגן החיות ועל היציאה ממנו.

האריה מושם מאחורי סורגי כלובו ואף שהוא ישן לצד הלביאה האהובה עליו מדגישות המחברות כי שאיפתו האמיתית היא כנראה לברוח חזרה אל מרחביה העצומים של אפריקה מולדתו. בניגוד לפן האלגורי בסיפורה של גולדברג, שבו החתול והנמר הם משל לטיפוסים אנושיים שונים, כאן האריה הוא אריה והמשל נוגע לגעגועים אל עולם שהיה ואיננו.

אהבה וחופש

ומכאן אל שתי יצירות מופלאות שזכו - במרחק 15 שנים זו מזו - במדליית קלדקוט האמריקאית, המוענקת מדי שנה בשנה לציון ספר ילדים יוצא דופן המשתייך לסוגת ה-Picture Book.

"לילה טוב גורילה" של פגי רתמן זיכה אותה בפרס בשנת 1996. זוהי אחת הדוגמאות המובהקות והמבריקות להסטה מכוונת בין הסיפור המילולי, שבמקרה זה מורכב מקומץ מלים, לבין הסיפור "המלא", הנחשף לעיני הקוראים רק דרך האיורים.

העלילה עוקבת אחר שומר גן החיות, ככל הנראה איש מסור העובד קשה והרבה, הנפרד עם רדת הלילה מהחיות השונות, בזו אחר זו. באיורים השומר מוצג תמיד מאחור או בצדודית ונראה תשוש.

כפי שעולה מהאיור הפותח (וללא אזכור מילולי כלשהו) הגורילה, שאותה מברך השומר ראשונה בברכת לילה טוב, חוטפת מכיסו את צרור המפתחות ומשחררת עצמה מהכלוב. עתה מתחילה צעדה מקסימה של חיות, המשוחררות בזו אחר זו. כולן פוסעות בטור בעקבות השומר היוצא את גן החיות אל ביתו, מבלי שהוא מודע לכך.

בניגוד לחרדה הישראלית מהחיות הבורחות מכלוביהן ומאיימות להרוס כל חלקה טובה בעיר, רתמן האמריקאית בנתה ביבר צבעוני וחושני - חבורת חיות מלוכדות הקשורות בכל נימי נפשן אל המטפל שלהן. ציוריה של רתמן - בגוונים ירוקים וכחולים עזים - הם איורים רבי הבעה, המעוררים אהדה עזה כלפי החיות.

בכלובים הנטושים מותירות החיות בובות וצעצועים בדמותן - דבר המעורר אותנו לבחון לרגע את יחסנו לחיות הכלואות בכלוב. לכל אורך הספר מלווה דמותו ההולכת ומתמזערת של בלון ורדרד את המתרחש, רמז לכמיהה הטבעית לחופש, הטבועה בכל חיה.

בספר של רתמן החיות לא רק עוקבות אחר שומר הגן אל ביתו, תוך שהג'ירף מתכופף כדי שלא לפגוע בתקרה הנמוכה, הן גם נכנסות אל חדר השינה שלו, שם שרועה כבר אשתו המנומנמת. ברגע כיבוי האורות מברכת האשה את בן זוגה בברכת לילה טוב. תגובתן של חיות הפרא שהשתכנו בחדר השינה ואף במיטה לא מאחרת לבוא. אשת השומר אמנם מופתעת, אך היא אינה טורחת להעיר את בן זוגה הישן ורק עוטה פיג'מה כדי להשיב את החיות אל הגן.

הגורילה, הפיל, האריה, הצבוע, הג'ירפה וגם העכבר והארמדיל פוסעים אתה בחזרה אל גן החיות והסיטואציה מזכירה בעיקר את הצעדה המסורתית בין חדר ההורים לחדר הילדים המאפיינת את לילותיה של כל משפחה ממוצעת. הצעדה ההחלטית של אשת השומר, אגב, אינה מסמנת כמובן את קץ העלילה.

היצירה היפה "תהיה בריא מוריס מגי", זוכת מדליית קלדקוט לשנת 2011, שלמרבה השמחה תורגמה במהירות לעברית, היא עיון מחודש ביחסי השומר וחיות הגן. מוריס (שבמקור האנגלי נקרא עמוס) מגי אינו איש צעיר ונראה ששגרת חייו בגן החיות נהפכה מזמן לטבע שני.

מגי מכיר את בעלי החיים השונים, שלרווחתם הוא אחראי, היכרות עמוקה ואינטימית. כל יום מביא אותו האוטובוס אל שערי גן החיות בשעה שש בבוקר בדיוק. המאיירת, המפליאה בטכניקת תחריטי העץ והצביעה העדינה בצבעי עיפרון, תיארה את ביתו של מגי מבחוץ והוא מתייחד לעומת הבתים הסמוכים לו בכך שגדר מקיפה את חצרו. ביתו של מגי נראה כ"כלוב אורבני" של מי שמטפל בחיות כלואות כל חייו. את גן החיות עצמו תיארה המאיירת כמרחב פתוח ונטול סורגים דווקא. מגי נראה בו כשהוא משחק שחמט עם הפיל, מתחרה בריצה מול הצב, יושב בשקט עם הפינגווין וכן הלאה. דמותו של השומר - כפי שמתארים אותה המחבר והמאיירת גם יחד - היא דמות מלאת חמלה ואהבה. ספק אם היה יודע מה לעשות בסיטואציות החירום שתוארו בספרים העבריים, אל מול נמר או אריה נמלטים.

בין החיות למגי מתקיימת אידיליה גמורה. יום אחד נקרית לחיות הזדמנות להשיב אהבה ודאגה למטפלן המסור. מגי קם בוקר אחד חולה. הוא נאלץ להישאר באותו יום בכלובו (כלומר בביתו). על מיטתו הפוריטנית בולטת השמיכה המעוטרת בדימויים של נוצות טווס שתיארה המאיירת ומתחת לה נראה בבירור עכבר קטן המנסה לשוחח עם נעליו של השומר - נעלי בית בצורת עכברים. בדידותו של מגי ניכרת בכל פינות הבית.

בגן החיות, חבריו של השומר לא יודעים את נפשם מרוב געגועים. החיות מחליטות לצאת לבקר את מיטיבן ואיש לא מעלה בדעתו לעוצרן. הפיל, הקרנף, הצב, הינשוף וחברים נוספים מחכים בתחנת האוטובוס ונוסעים לביתו של מגי. "הידד", קורא המטפל הישיש כשהוא רואה את החיות, "החברים הטובים שלי באו אלי". עתה משיבות החיות למגי במטבע הידידות. הפיל משחק אתו שחמט והפינגווין מארח לו לחברה בעת שהוא מנמנם. עם רדת הלילה נשארות החיות לישון בביתו של מגי. התמונה הנועלת את הספר מציגה את הלינה המשותפת הזאת, כשבחלון נשקפים הדימויים המובהקים ביותר מספרה של רתמן - הבלון (החוזר שוב ושוב גם בספרם של בני הזוג סטיד) והירח, סמלה האולטימטיבי של החירות. בספר "תהיה בריא מוריס מגי" זוהי החירות שבלב ובעיקר האופן שבו אנו מתמודדים עם עוצמתן המאיימת של הבדידות והזיקנה - בעזרת חברים.



איורים של פגי רתמן מתוך יצירתה ''לילה טוב גורילה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו