לא בדיוק אקמול

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

כל שמות היוצרים היו חדשים לי, והמסגרת עצמה, "הפרינג' של צוותא 2", כשצוותא 1 זה לא בדיוק לב המיינסטרים, חייבו מקסימום סלחנות. ואולי זאת הדרך הכי נכונה לראות תיאטרון. אפס ציפיות.

מה שהיה ברור מהכניסה הראשונה של השחקנים לבמה - אלינור קלוגר בתפקיד עמליה וערי דניאל ארליך בתפקיד יהושע, הגבר בחייה, אולי בעלה - היה שתהיה זו הצגה שהמעורבות הרגשית של שחקניה גבוהה. ברור היה שעמליה היא בדרך לטירוף, והוזה על ציפור ונוכחות גברית אי שם, ויהושע מנסה להכיל את כאבה.

די מהר התברר שבחלל שבין שתי קבוצות קהל קיים גן, שבו מסתתרת הילדה דולפי (שרון ענבר) ומעברו השני של החלל מצוי יער דמיוני שבו חי עץ מדבר, ששמו מלאכי (אלעד שרעבי, שגם ביים) שמכיל את חרדותיה של הילדה דולפי, אלא ששד בשם זיגפריד מושל בו (ולמרות שטניותו הוא דומה ליהושע, בין היתר כיוון שמגלם את שתי הדמויות אותו שחקן).

מה שנראה תחילה כטקסט פיוטי דחוס באופן מעט שרירותי, הולך ומתבהר בהדרגה. עמליה, המטורפת מימיני, מולכת על ידי דולפי התמימה לצד השמאלי של החלל וזוכה להתאחד עם מלאכי לרגע קצר של אושר, שהשד זיגפריד קוטע אותו. מבחינתי הרבה רגש והתכוונות בתוך ים של מלים מזדקק לרגעים רגישים של עמליה עם מלאכי, ושל דולפי הצופה בקשר שלהם.

אחר כך חזרתי הביתה וקראתי שזה סיפור על דולפי, ילדה מתבודדת, שחווה את ההתאבדות של אמה, עמליה, על רקע אהבתה למלאכי, דמות מן העבר, לפני שהופיע בחייהן יהושע, אביה של דולפי. גם זה מרקם עלילתי שנראה לי סביר בדיעבד.

ביסודו של דבר זוהי מהות הפרינג': אנשים צעירים, מיומנים, מתגייסים להעלות את חזונו הבימתי (ואולי הנפשי) של אחד מהם. הם כנים, אמיתיים, ולא טוענים שהם משהו שהם לא. האמת שלהם. האמנתי להם.

"נו ציפור, לשרוק", מחזה מאת דוד דלעי. בימוי: אלעד שרעבי. תפאורה: מורן רוזנפלד. תלבושות: יערית אליהו. במסגרת הפרינג' של צוותא 2

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ