חברי "רדיאטור" לא זקוקים לגינונים רוקיסטיים כדי להיות קוליים

הלהקה מציגה רוק ישיר, פשוט ואפקטיבי והרבה קטעי גיטרה מצוינים

ליה פן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליה פן

יש משהו מרענן במפגש עם להקה שלא מתאמצת להצטייר כקולית. ארבעת חברי "רדיאטור" בהחלט מתייחסים למוסיקה שלהם ברצינות רבה, אך הם לא מפחדים ממעט הומור עצמי. כך, למשל, הם מספרים על ההשפעות המוסיקליות של המתופף חובב הנוסטלגיה שלומי אורון, שנעדר מהראיון. "שלומי הוא אנציקלופדיה מהלכת של טראש ישראלי ישן", מספר הסולן רועי רגב. "הוא מעריץ את להקת הנח"ל ואת רוחמה רז, וזוכר תפקידי תופים בכל מיני אולדיז ישראלים". "היתה חזרה אחת שבה הוא ניגן קטע תופים ממש מגניב", מוסיף הבסיסט איציק גרינוולד, "וכשהחמאנו לו עליו הוא אמר לנו בשיא הרצינות שהוא גנב את זה מ'יונתי בחגוי הסלע'". גם אלון הלל הוא מקור השראה לאורון, ששאל מהמתופף הידוע קטע מעבר שניגן באחד משיריה של מרגול.

ההצהרות הללו עלולות להרתיע את חובבי המוסיקה המעודכנים, ולא בצדק: הרוק של "רדיאטור", ששרה בעברית, הוא ישיר, פשוט ואפקטיבי, ועמוס בקטעי גיטרה מצוינים של רגב ושל הגיטריסט נדב מיארה. השוו אותם לא אחת ל"נושאי מגבעת", השוואה שממנה הם נוטים להתנער, ובצדק. "אנחנו אולי מושפעים במידה מסוימת מאותן להקות ש'נושאי המגבעת' הושפעו מהן, אבל אנחנו לא נשמעים כמותם" מסביר רגב. "אני גדלתי על המוסיקה של להקות הפינגווין. הייתי מעריץ גדול של ?טוקסידומון' ו'לג'נדרי פינק דוטס', ופי ג'יי הארווי היא אלילה שלי".

באלבום הבכורה של "רדיאטור", שיצא ב-2009 ומוצע להורדה באתר הלהקה www.radiatorband.net, ניתן להבחין בהשפעות הללו באופן מרומז; השירה החצי-דיבורית של רגב מזכירה את זו של אדוארד קא-ספל, סולן "לג'נדרי פינק דוטס", אך נמנעת מהקדרות שמאפיינת אותו. הגיטרה בשיר "מיטה, חלון, כיסא" מעלה בזיכרון להקות נוספות שהיו חביבות על הפינגווינים לובשי השחורים כמו "הקיור" ו"סוזי והבנשיז".

מיארה ורגב הקימו את "רדיאטור" ב-2003 לאחר שהלהקה הקודמת שלהם, "דובי אנדרוגינוס", התפרקה. "צרחות צרחות צרחות ושלושה אקורדים", כך מתאר רגב את הסאונד של הדובים בעלי המיניות המעורפלת, שהיו חביבים לדבריהם על יואב קוטנר שתמך וקידם. למרות הפרגון מצד קוטנר חברי הלהקה נמאסו אחד על השני, ומיארה ורגב החליטו להקים להקה חדשה. "הקונצפט המקורי היה להיות ?הברידרז' הישראלים, שזה אומר שירים פשוטים עם שלושה אקורדים, מינימליסטיים יחסית אבל עם איזשהו טוויסט, אבל בסופו של דבר יצא משהו אחר".

בימים אלה הם עובדים על אלבום חדש שצפוי לצאת בעוד כחודשיים, שבו יהיו השירים אחידים יותר בסגנונם. "ויתרנו על יציאות רגאיי ובוסה נובה והלכנו על רוק נקי יותר", מסביר מיארה. "גם שבעת השירים שבחרנו מתכתבים יותר אחד עם השני מאשר באלבום הראשון", מוסיף גרינוולד. ביום שישי הם יופיעו עם חומרים חדשים וישנים בערב הלהקות "לכלוך באוזן" שעורך לאון פלדמן במועדון האוזןבר, וביום ראשון הבא יקיימו הופעה מלאה וחינמית ברוטשילד 12 בתל אביב.

מלבד היותם חיות רוק, כל חברי הלהקה, שנושקים לגיל 30, מטפחים קריירות רציניות. רגב הוא מעצב גרפי, מיארה הוא סטאז'ר במשרד עורכי דין, גרינוולד עובד ביחסי ציבור של עמותות ואורון הוא עורך וידיאו בערוץ 1. "אנחנו אולי לא מתאבדים בשביל המוסיקה, אבל מבחינתי זה עובד מצוין כמו שזה עכשיו", מתוודה גרינוולד. "יש לנו סשן שבועי כבר שמונה שנים, שבו אנחנו יכולים להיות עם אנשים שאנחנו אוהבים, לעשות כיף ולהתפרק".

מה זה אומר לגבי החלומות של הלהקה? "אני רוצה להשתתף בעוד 30 שנה בתוכנית ?היכל התהילה'", אומר רגב וגורר פרצי צחוק מכולם. "אנחנו לא מפנטזים על להופיע בקיסריה או לחמם את עומר אדם בהיכל התרבות", הם מבקשים להסביר. "מה שאנחנו רוצים זה להוציא אלבום מעולה שנהיה גאים בו, זה הכל".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ