בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט "לונדון בולווארד" - יותר מידי שהוא פחות מידי

"לונדון בולווארד" אמור להיות סרט פשע לא סטנדרטי, רווי אירוניה ומודעות עצמית, כולל רמיזות ל"שדרות סנסט". הבמאי שלו, ויליאם מונאהן, מפספס

תגובות

"לונדון בולווארד" הוא הסרט הראשון בבימויו של התסריטאי האמריקאי ויליאם מונאהן (שב-2006 זכה בפרס האוסקר על כתיבת התסריט המעובד של "השתולים", סרטו של מרטין סקורסזי). לא ברור מה בדיוק מונהאן ניסה לעשות, אך כן ברור שמה שהוא ניסה לעשות לא עובד בשום מישור.

הקורבנות העיקריים של התהייה הזאת שהצפייה בסרט מעוררת הם העלילה שלו, שנראית כמורכבת מפיסות של סיפור שאינן מתחברות זו לזו, והדמויות, שכולן מעוצבות באופן בלתי מספק (גם אם כל אחת מהן מעוצבת באופן בלתי מספק שונה).

נדמה שמונאהן, שמיקם את עלילת סרטו באנגליה, ניסה ליצור סרט פשע לא סטנדרטי, כזה שמודע למרכיביו ומחבר ביניהם במידה מסוימת של אירוניה פנים-ז'אנרית; אלא שהמודעות העצמית חורקת, האירוניה מסורבלת והתוצאה מורכבת מאוסף של בחירות תסריטאיות תמוהות.

מכיוון שאחת הדמויות המרכזיות היא כוכבת המסתגרת בביתה הסובל מהזנחה, ברור ששמו של הסרט מתייחס ל"שדרות סנסט", סרטו של בילי ויילדר מ-1950, ששמו המקורי היה "סנסט בולווארד". כמו בסרטו של ויילדר, לכוכבת יש משרת ביזארי, וכדי להבליט עוד יותר את הקשר בין שני הסרטים היא שואפת לנסוע ללוס אנג'לס. אבל האם התייחסות זו מסמנת משהו משמעותי בסרטו של מונאהן חוץ ממודעות עצמית?

ומדוע, למשל, מלווה מונאהן את סרטו בלהיטים משנות ה-60 דווקא? האם כדי לסמן את הרגע ההיסטורי שבו התהוותה באנגליה תרבות הסלבריטאים, הטבלואידים והפפראצי, שהכוכבת המבוהלת בסרט מנסה להימלט ממנה? (בסצינה מסוימת שואל מישהו אשה שמופיעה בסרט לרגע אחד אם היא שמעה על הביטלס והיא עונה שלא; בין בכנות ובין בהתרסה אירונית - זאת לא נבין מהסצינה הקצרה הזאת, שבעצם לא שייכת לשום דבר ב"לונדון בולווארד").

מה שברור הוא שמונאהן ניסה בסרט לעשות יותר מדי, ואף אחד מהדברים שהוא ניסה לעשות לא זכה לעיבוד מספק. היותר מדי הניב סרט שהוא פחות מדי.

אימת הפפראצי

גיבור הסרט הוא אסיר משוחרר ושמו מיצ'ל (קולין פארל), שלא לגמרי ברור לנו למה הוא שהה בכלא וכמה זמן, אך אנחנו כן למדים שהוא יודע לצטט את רילקה. דמותו של מיצ'ל מעורפלת לחלוטין (לא ברור, למשל, לאיזה מעמד הוא משתייך; עושה רושם שמוצאו במעמד הבינוני אך איננו לומדים שום דבר על עברו), ולכן גם כל מה שקורה לו במשך הסרט נדמה תלוש ולא משכנע.

סרטים רבים בעבר כבר תיארו כיצד אסיר משוחרר נכשל במאמציו לשקם את עצמו ונגרר מחדש לחיים של פשע, וסרטו של מונאהן מספק גרסה מכנית ומאולצת במיוחד לסיפור הזה.

למיצ'ל יש חבר ושמו בילי (בן צ'פלין), שהוא אחד מאותם עבריינים זוטרים עצבניים, שממבט ראשון רואים ששום דבר טוב לא ייצא מהקשר עמם. לא ברור מה מחבר בינו לבין מיצ'ל, שחלק גדול מהזמן מתלבש ומתנהג כמו איש עסקים מהוגן, ומדוע מיצ'ל, שרוצה לשקם את חייו, אינו מתנתק ממנו (יש לכך כמה סיבות תסריטאיות אבל הן אינן משכנעות ומטרתן העיקרית היא להוכיח את הטענה המרכזית של הסרט, שקשה לאסיר משוחרר לחזור למוטב).

באופן מקרי ולא אמין במיוחד זוכה מיצ'ל למשרה של שיפוצניק אצל שרלוט (קירה נייטלי), דוגמנית על ושחקנית קולנוע, שרוב זמנה מסתגרת בביתה מאימת הפפראצי שעוקבים אחריה (כל לונדון מלאה בתצלומים שלה וכל הטבלואידים הנראים בסרט עוסקים אך ורק בחייה הפרטיים; זה מגוחך למדי).

דייוויד תיוליס, שמאז הופעתו בסרטו של מייק לי "עירום" כל מה שהוא עושה זה להפגין ביזאריות נזילה מבחינת הזהות המינית, מגלם את בן הלוויה היחיד של שרלוט, שמתגורר עמה ותפקידו בחייה אף הוא לא ברור לגמרי.

העבודה אצל שרלוט, שנדמית יותר כמו כוכבת מפונקת מאשר כאשה שסובלת באמת, אינה ממלאה את כל זמנו של מיצ'ל (בכלל, אפילו בסצינה אחת איננו רואים אותו עושה משהו בביתה). במקביל לה הוא מנסה לטפל בבריוני (אנה פריל), אחותו המסוממת, לנקום את מותו של חסר בית על ידי צמד בריונים צעירים שנדמה שיצאו היישר מתוך "התפוז המכני" של סטנלי קובריק ומסתבך עם גנגסטר (ריי וינסטון) ששואף לגייס אותו לצדו. אף אחד מהסיפורים האלה אינו מפותח בצורה מספקת והם אינם משתלבים זה בזה באופן שיוצר סיפור נהיר.

המופרך מכל הוא הרומן שמתפתח בין מיצ'ל לשארלוט, שהוא בלתי אמין בעליל ואף לא ניצוץ אחד של להט אינו עולה ממנו. האשמה היא בתסריט, אך גם לשני כוכבי הסרט יש חלק בכישלון. קולין פארל, שברבים מתפקידיו הפגין נוירוטיות תוקפנית, מעצב את דמותו של מיצ'ל באיפוק הגובל במונוטוניות, וקירה נייטלי, רזה כמו ענף של ערבה בוכייה, עדיין מרכזת את עיקר יכולת המשחק שלה בשרבוב שפתיה.

משהו עבר במוחו של ויליאם מונאהן כשביים את סרטו הראשון, אך המשהו הזה הותיר אותו - ואת הצופים ב"לונדון בולווארד" - לכודים בדרך ללא מוצא.

"לונדון בולווארד". תסריט ובימוי: ויליאם מונאהן; צילום: כריס מנגס; מוסיקה: סרג'יו פיצומו; שחקנים: קולין פארל, קירה נייטלי, דייוויד תיוליס, בן צ'פלין, ריי וינסטון, אנה פריל, אדי מארסן, סנשיב בסקאר



קולין פארל ב''לונדון בולווארד''. חיים מופרכים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו