בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'סטין ורנון, סולן "בון אייבר", עדיין מופתע מההצלחה

עם יציאת האלבום השני, ואחרי שקיבל הצעה לפרסם מותג ויסקי, מספר ורנון למה הוא חש מבולבל עוד יותר ומדוע קשה לו להתנתק מוויסקונסין

תגובות

האביב איחר להגיע לעיר או קלייר השנה, ועצי הדובדבן שלאורך כביש הגישה לביתו של ג'סטין ורנון, סולן להקת "בון אייבר", מתחילים לפרוח רק עכשיו. הנוף של ויסקונסין מתפרש לאופק רחב וירוק, האוויר נמלא בקול של צלילי פסנתר חמימים וקול פלצטו מתוק ומתפתל.

ורנון יושב ליד הפסנתר עם חברו הטוב, לשעבר עמיתו ללהקה, פיל קוק מ"מגפאון", בחזרות לקראת הופעה בתוכנית הטלוויזיה של ג'ימי פאלון. בצעד מפתיע, הוא החליט שלא לשיר שיר מהאלבום החדש והשני של "בון אייבר", אלא לבצע שילוב של שני שירים - "I Can't Make You Love Me" של בוני רייט ו-"A Song for You" של דוני האתוויי. בתערובת הגעגועים והבידוד שלו זהו מעין הד לטריטוריה המוכרת של "בון אייבר", והוא מבליט את הקול וההגשה המיוחדים של ורנון. זה גם מהלך שבתעוזתו אומר הרבה על השינוי הגדול שחל בחיי המוסיקאי הצעיר בשנים האחרונות.

בקיץ 2007 הוציא ורנון באופן עצמאי את האלבום הראשון של "בון אייבר", "For Emma, Forever Ago". האלבום יצא בפברואר 2008 בהפצה נרחבת בחברת Jagjaguwar וכעבור שלושה חודשים בהפצה גדולה עוד יותר בחברת 4AD. האלבום זכה לקבלת פנים נלהבת מצד המבקרים ושיריו עוררו הערצה רבה. סיפור יצירת האלבום היה לאגדה כמעט: לאחר פירוק להקתו ופרידה מבת זוג, ורנון עבר התקף ארוך של מונונוקליאוזיס ושהה לבדו חורף שלם בבקתה שבנה אביו, ניזון מבשר צבי וכתב והקליט את תשעת שירי האלבום "For Emma".

כשפגשתי אותו לראשונה, באביב 2008, הוא עמד נבוך על מדרגות מוזיאון טייט בריטן בלונדון, חצי מגולח בחולצת משבצות, ארגז הגיטרה שלו בידו. כשדיבר נלוותה לדבריו נימה של חוסר אמון שמישהו צריך בכלל לשמוע את שיריו. היום הוא עומד בחדר המגורים בביתו בחולצת ספורט ירוקה ונעלי ספורט קרועות ונראה קצת יותר בטוח בעצמו. לאחר הצלחת האלבום "For Emma" - מכירות האלבום, סיבוב ההופעות העולמי וההופעות בפסטיבלים - הוא השתתף במגוון של מיזמי שיתוף פעולה, בין השאר עם קנייה וסט באלבומו "My Beautiful Dark Twisted Fantasy", שהקנה למוסיקה שלו חשיפה גדולה עוד יותר. כשאנחנו נפגשים הפעם, מאחוריו כבר כתבות פרופיל ב"וניטי פייר" וב"ניו יורק טיימס", והוא עומד להופיע על השערים של "בילבורד" ו"ספין". שמעתי גם שהוצע לו גם לפרסם מותג ויסקי מוביל.

"יש תחושה שכדור השלג עדיין מתגלגל", הוא אומר. "בשלב מסוים ציפיתי שזה פשוט ייפסק, כדי שאוכל לנשום רגע - ובהחלט היו רגעים כאלה. אבל אז פתאום התקשר קנייה וסט. וככה כל הדבר הזה, אני מרגיש שלא יכולתי להתחמק מזה; יש תחושה שזה ממשיך לגדול. ואני כבר יותר רגיל לזה, אבל זה לא שעכשיו אין לי תחושה שזה מוזר".

ובתוך המוזרות, ההופעות, שיתופי הפעולה והטירוף הנלווה לכל אלה, קל לתהות איפה בדיוק מצא ורנון זמן ומקום לכתוב את האלבום השני של "בון אייבר" - שכן "For Emma" היה אלבום שנראה בשל, שהושקעה בו מחשבה. תהליך הכתיבה היה שונה הפעם, הוא אומר בקול עמוק ונוהם. "כתבתי רק את עשרת הקטעים שבאלבום. והם נכתבו לאט. לא ישבתי וכתבתי שיר על גיטרה - וככה עשיתי בגיל ההתבגרות - ישבתי וכתבתי שיר. מוזר להיות כל כך גאה באלבום הזה ובמוסיקה כי הוא שונה עוד יותר מ'For Emma'. אבל מבחינה מסוימת אני מרגיש שהאלבום הזה הוא אני יותר מכל דבר שעשיתי אי פעם".

האלבום החדש נרחב יותר ועמוס מ"For Emma": יש בו סקסופונים שנלחמים ביניהם וגיטרת פדל סטיל ומקלדת בסגנון ברוס הורנסבי. ורנון החל בכתיבת כמה מהקטעים עוד לפני שיצא "For Emma", והם נותרו זמן מה במצב ראשוני עד שהוא התיישב לעבוד עליהם. "דברים שכבו הרבה זמן במגירה", הוא אומר. "וזו לא היה עבודה צפופה, אבל הזרם היה יציב: ?מינסוטה' הגיע. ואחר כך עברו ארבעה חודשים, והגיע שיר אחר. זה פשוט קרה לאט מאוד. קשה לי להסתכל לאחור ולראות באלבום הזה מין שעון".

כשהשירים הגיעו, ורנון זיהה אותם מיד כחומר שמתאים ל"בון אייבר" ולא כאפשרויות לכל אחד מהפרויקטים האחרים שלו. "כשעשיתי את ?For Emma', ידעתי שלא אוכל לקרוא לו בשמי, כי היתה

תחושה שזה משהו אחר, כמעט המצאתי ארץ בדיונית. זה היה משהו חיצוני, משהו שם". הוא מניף את ידו במעורפל לכיוון החלון. "כשגמרתי את ?For Emma' לא היה לי זמן להתחיל לכתוב שוב לפרויקט הזה, אבל זה היה טוב בעצם, כי כך איפשרתי לעצמי לא לדעת שום דבר על הפרויקט הזה ופשוט לתת לו לחלחל".

האלבום החדש, שנקרא "Bon Iver", עוסק יותר במקום; עשרת שמות שיריו מתייחסים למקומות. "יש לנו מערכת יחסים אינטנסיווית עם המקומות שלנו, וזה פחות או יותר מה שהאלבום עוסק בו", הוא אומר. אבל לא כל המקומות האלה הם מקומות גיאוגרפיים; כמה מהם הם רגשות או מצבי קיום. "הייתי יכול לדבר עוד על השימושים השונים והרבים שאנחנו עושים במלה ?מקום'", הוא מסביר. "מישהו שואל אותך, ?איפה אתה?' והוא לא שואל איפה אתה יושב, איפה אתה חי, אלא הוא בעצם שואל: ?מה שלומך'?"

האם תפישת המקום וההשתייכות שלו התגבשה כשהיה מרוחק מהבית בהופעות? "אני חושב שמבחינה מסוימת מה שקרה הוא ההיפך מהתגבשות", הוא עונה לאט. "מה המלה? התנפצות, אולי. אני הרבה פחות בטוח בנוגע למקום שלי. אני ממש מבולבל". הוריו עברו למקום אחר בחג המולד האחרון; גם אחיו ואחותו התרחקו. "אני היחיד שנשאר באו קלייר. ואני יודע שיש לי כאן שורשים, במקום הזה, ואני יודע שאני יכול לחזור לכאן, אבל אני שואל את עצמי אם אני אמור לחיות כאן".

מאוחר יותר אנחנו נוסעים ברחובות או קלייר, עוברים על פני דירה שוורנון מחזיק, ועל פני הבניין הריק שפעם קיווה לפתוח בו אולם הופעות; אנחנו מבקרים במסעדה המקומית ובשוק האיכרים. בכל מקום עוצרים ידידים ומכרים לומר לו שלום, בלוויית חיבוקים דוביים וטפיחות על שכם. קשה שלא לראות את ורנון כמי שניזון מההשתייכות, ששורשיו המשפחתיים נטועים כאן, בעיר מולדתו.

אבל ההופעות גרמו לו חוסר שקט. הוא מדבר על ידידויות שנקטעות, על כך שהוא לא יכול לקצור את המדשאה שלו בעצמו כל הקיץ, על העובדה שבת הזוג שלו, המוסיקאית הקנדית קתלין אדוארדס, חיה בטורונטו. הוא מדבר על השתייכות לאנשים ולפרויקטים ועל השתייכות למקומות, אבל גם על מה שנדמה כסוג חדש של בדידות: "יש מה לעשות כשאתה הולך הביתה בערב, אבל עוד לא מצאתי מה זה", הוא מודה. "כמו שעוד לא מצאתי איך לא להיות וורקהוליק, וקודם לא הייתי וורקוהוליק".

שיתופי הפעולה המוסיקליים סיפקו לו אולי אפשרות להכות שורשים כלשהם, אבל אי אפשר שלא להרגיש ש"בון אייבר" הוא הזהות שאליה הוא משתייך באמת. "במשך כל הזמן כשעבדתי על פרויקטים אחרים, האלבום של ?בון אייבר' היה ברקע", הוא אומר. "בלילה כשהלכתי לישון הייתי שם אוזניות ומחבר מלים. זה תמיד היה שם, וזה יצר איזון טוב. אבל הרגשתי שלא היה לי שום דבר מלבד מוסיקה בשביל האיזון. מוזר, אבל הפסקתי ליצור כמו שיצרתי בהתחלה. אני מתגעגע לזה קצת. ואני לא מבין למה אני עובד כמו שאני עובד עכשיו. פעם הייתי רוצה ללכת לחדר אחר עם הגיטרה ולעשות דברים. ועכשיו..."

שירי האלבום החדש מעורפלים מעט יותר מאשר שירי "For Emma". כשרואים אותם יחד יש תחושה שהם גדושים סנוניות מקננות ושמשות כתומות תפוחות. ורנון גאה במיוחד בהתפתחות סגנון כתיבת המלים שלו באלבום החדש. "בעבר היו פעמים שכתבתי שיר וחיברתי לו מלים והן ציירו תמונות ברורות והרגשתי שאני מחבר סיפור טוב", אומר ורנון. "אבל אני לא חושב שהייתי יכול להמשיך לעשות את זה. מבחינת המלים התמקדתי הפעם יותר בצליל של הפונמות, בזהות שלהן. באלבום הזה המלים נעשו מאוד מורכבות מבחינת המשמעות. על השיר ?Calgary', למשל, עבדתי כל יום במשך שנה בהופעות. רק הסתכלתי עליו, ועשיתי דברים מוזרים כמו לקרוא אותו לאורך, במאונך. רציתי שהוא יהיה שלם, כי הרגשתי שאם הוא יוכל לעמוד בפני עצמו כדבר שלם, אם הוא ייראה נכון, אם הוא יהיה גמור ויבוצע ברגש.

"אני מסתכל על האלבום הקודם, ואני אוהב מאוד את ?Re: Stacks', כמובן, אבל זה שיר שצריך להסביר, וכל פעם שאני מנגן אותו אני מרגיש שאני מסביר אותו דבר שוב ושוב. ולא שזה רע - אני חושב שהשיר הזה אומר הרבה להרבה אנשים, אבל מתוך האלבום הראשון, השיר שאני עדיין מגיב עליו הוא ?Flume'. זה היה הזרז לכל העניין, ויש לי תחושה שהוא עדיין הזרז. אני עדיין יכול לעמוד מאחורי השיר הזה, המהות שלו: זה הדבר הראשון שהלהקה הזאת עשתה ונדמה שהוא ימשיך לשאת פרי לעד. כי כל מה שקורה בשיר הזה הגיוני בעיני, וכל המשמעויות עדיין נפרשות ומתגלות מבחינתי מהשיר הזה".

כשהוא יושב על הספה, בימי השקט האחרונים לפני שמסע השיווק של האלבום החדש ייפתח באמת, ורנון נראה כורע תחת הנטל. "הדרך הקלה ביותר להסביר את זה היא שקודם, כשהיו לי עבודות אחרות, רציתי רק לעשות מוסיקה כל הזמן", הוא אומר. "עכשיו, כל פעם שמגיעה הזדמנות מוסיקלית - למשל הקלטת גרסה מחודשת לשיר של פיטר גבריאל, יש לי תחושה של ?יש! בטח!' ואז אני מתעייף, וחושב, ?אולי עדיף שאגיד לא לכל הצעה מעכשיו'. אבל אז קורה הסיפור עם קנייה וסט. או... ניל יאנג התקשר לפני יומיים, והרגשתי, ?וואו', כי כל מה שהוא יגיד אני ארצה לעשות, כמובן".

בחוץ העצים מלחשים בשקט, מטח רך של פרחים נופל לאדמה מול חלון האולפן. "אני חושב שהגעתי לשלב שאני מתחיל לתהות מה הדברים האחרים שאני עושה", אומר ורנון בעדינות. "אני באמת רוצה לרכך את זה קצת. אבל אז אני חושב, ?אבל הרי זאת השמחה שאין דומה לה! אתה עושה מה שאתה רוצה כל הזמן!"

ניב הדס

דמעות ומלאכים

גם אם האלבום החדש של "בון אייבר" כבר לא ממוקד בצער, הוא עדיין נוגע ומרגש בצורה שמעטים מדי מסוגלים לה

ג'סטין ורנון הוא כבר לא הבחור הגלמוד שיושב בגפו בבקתה ביערות ויסקונסין, מבכה את לכתה של בת זוגו ומתלונן על מר גורלו. הוא סופרסטאר שמקבל כתבות שער. אלבום הבכורה של "בון אייבר", ההרכב הנהדר שלו, "For Emma, Forever Ago", מכר מיליונים ויחד עם אלבום הבכורה של להקת "פליט פוקסז" היה הפתעת האמריקנה העצמאית של 2008, שהתרחבה מעבר לציפיות הצנועות של ורנון.

סיבוב ההופעות שהגיע לאחר מכן הפך את "בון אייבר" לתופעה. קנייה וסט, אחד שעשה קריירה מזיהוי טרנדים, מיהר לאמץ את ורנון, הכתיר אותו כקול האמריקאי המרתק של הרגע ושיתף אתו פעולה באלבומו האחרון והמורכב "My Beautiful Dark Twisted Fantasy". הפלצטו מלא הנשמה של ורנון נתן קונטרה לשירה של וסט לא רק באולפן, אלא גם בהופעות, שם בילה מתחילת הערב ועד סופו, כשקולו משתלב היטב בכל הרפרטואר המפואר של הראפר.

ב"בון אייבר", החדש והשני של הלהקה, ניכרת היטב השפעת הגרנדיוזיות של קנייה וסט על ורנון. הוא הוקלט באולפן מתוקתק שנבנה מרווחי "For Emma, Forever Ago" וסוטה בעזרתו מהצניעות הכובשת שאפיינה אותו; הצליל האקוסטי הגולמי נעטף באלקטרוניקה עדינה, טכניקה דאבית, הקלטות שדה, מיתרים שתורמים דרמה, כלי נשיפה, מקצבים חיים שנדגמו, נחתכו והונחו בתבניות לא שגרתיות (למשל המארש בשיר הפותח "Perth" שמופיע גם בהמשך בשירים אחרים) והרמוניות מלאכיות, שמלבד תפקידים מלודיים נטמעות בתוך הטקסטורה המוסיקלית.

מעבר לצמיחה ההפקתית, גם השירים של ורנון גדלו; הוא מעז יותר ולא מהסס לפרום, לנווט אותם דרך שבילים צדדיים ולהרכיבם מחדש. בדומה ל"My Beautiful Dark Twisted Fantasy", נקודת המוצא של שיר לא מרמזת דבר על המשכו. הוקים שמשתרכים מאחור תופסים את ההובלה בהפתעה; עלילות משנה מתבררות כסיפורים מרכזיים; סי פארטים מפתחים ישות אוטונומית ומסרבים לתת לפזמון לחזור. "בון אייבר" אולי פחות הרמטי ושלם מ"For Emma, Forever Ago", אבל גם פחות צפוי ובעל רבדים רבים ועמוקים יותר.

למרות ההבדלים המשמעותיים בין האלבומים, אי אפשר לטעות בקולו של ורנון שממשיך להגדיר את "בון אייבר". אותו קול עצוב מהול בריוורב ודיליי, שלקח סיפורי פרידה ובדידות שחוקים ויצר מהם קסם נותן את הטון גם כאן. בדומה לסופיאן סטיבנס, ורנון, שגם הוא מספר סיפורים מטבעו, החליף את הבחורה בערים; ליסבון, ואשינגטון, קלגרי ואפילו עיירה בדיונית ששמה הינום, טקסס (בדקתי ואין אחת כזאת על מפה).

העובדה ש"בון אייבר" הוא לא אלבום פרידה, עלולה להרחיק ממנו את המעריצים מהז'אנר האמפתי - מה שקרה גם לבק אחרי "Sea Change" - וגם את אלה שנאחזו באחדות האסתטית של "For Emma, Forever Ago". חבל, כי זה יהיה פספוס; "בון אייבר" הוא אלבום עם פוטנציאל ענק לאריכות ימים. גם אם ורנון כבר לא ממוקד בצער, הוא עדיין נוגע ומרגש בצורה שמעטים מדי מסוגלים לה.

בון אייבר, "בון אייבר" (Jagjaguwar)



ג'סטין ורנון. יצא מהבקתה המבודדת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו