בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשים, רוצות שוויון? תחשבו שוב

אולי בכלל יש אפליה לטובת נשים: למה בעצם שהן יזכו לגדל את הילדים אחרי גירושים ומה רע בהעלאת גיל הפרישה שלהן? וגם: המאצ'ואיזם הורג

2תגובות

אחד הדברים, שאם לא היו די מעצבנים יכלו להיות אפילו משעשעים (כמעט), הוא השימוש בטרמינולוגיה של שוויון לשם שימור, ביצור ואף העמקה של אי-שוויון מבני ועמוק.

דוגמה מספר 1: אם אתן הנשים רוצות שוויון, אז למה יש חוק שלפיו הילדים נשארים אצלכן אחרי הגירושין? (חזקת הגיל הרך); שוויון זה שוויון - מדובר בחוק שמפלה לרעה גברים, כך הטענה.

דוגמה מס' 2: אם אתן כל כך רוצות שוויון, למה אתן מתנגדות להעלאת גיל הפרישה של נשים? מה גם שנשים חיות יותר מגברים! זו כבר ממש אפליה בוטה.

וואללה, כמעט השתכנעתי. חוץ מזה שהטיעונים האלה מתעלמים מאינספור עובדות המרכיבות את המציאות - בחיי שיש בהם משהו.

אז ככה: ברוב המשפחות שבהם בני הזוג נשואים, האשה היא הנושאת ברוב הנטל של גידול הילדים. גם כששני בני הזוג עובדים, אמא היא שיודעת מתי יש מבחן ובאיזו שעה החוג ואיפה קונים מתנה ליום ההולדת של החברה מהגן. לכך יש להוסיף את הנתון המצער, שככלל, גברים משתכרים יותר (שכר הנשים הוא 64% משכרם).

כך רוב העולם מתנהל לו, מה לעשות (לפחות בינתיים), אבל יש צמתים בחיים שבהם גברים, דווקא הם, חושבים שמשהו לא בסדר. לא, לא מדובר באותם מעטים-מדי שהם פרו-פמיניסטים (אלוהימה תברך אתכם, כן תרבו): מדובר בחלק מהגברים שעומדים בפני גירושים. פתאום הם מגלים, שהמדינה לכאורה מפלה לטובה את הנשים: הילדים נמסרים לחזקתן, ברוב המכריע של המקרים, והם, האבות, צריכים לשלם מזונות! הנשמע כדבר הזה?

כאן אעצור לרגע כדי לומר, שאני בטוחה שיש גברים נפלאים שלוקחים חלק שווה בגידול ילדיהם ורוצים לעשות זאת גם אחרי גירושים. וזו זכותם. קשר עם שני ההורים חשוב ואסור שייפגע, בלי שום קשר לגורל הנישואים. הבעיה היא עם גברים אחרים, שנהפכים לאבות-השנה ולאבירי-השוויון לפתע פתאום, כשהדבר נוח לצורכיהם (הכוללים למשל חיסכון בכסף ונקמה באשה). דוגמה לעולמם הרוחני ולשנאת הנשים הבוערת בהם, שטמון בה פוטנציאל של אלימות, אפשר היה לראות באחרונה בסרט של ישרי הלפרין "זכות אבות" שהשתתף בפסטיבל דוקאביב והוקרן גם בטלוויזיה.

ועדת שניט שהוקמה במשרד המשפטים ודנה בעניין זה המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, מהלך שיש לקוות שלא יגיע לכדי חקיקה. למעשה, אפשר יהיה לשקול שינוי כזה, אבל לפני כן חייבים להתקיים כמה תנאים. אחרי שמבנה המשפחה וחלוקת התפקידים בתוכה יתאזנו, וכך גם שוק העבודה: כשלא יהיו עוד פערי שכר ולא הסללה מגדרית (בנוסח גבר מהנדס, אשה מורה), ולא רק נשים יצטרכו ללהטט בלי הפסקה בין עבודה למשפחה; ואחרי שיהיו בישראל גם הליכי נישואים וגירושים אזרחיים ולא רק כאלה דתיים שבבירור מפלים לרעה נשים - או-אז אפשר יהיה לשקול שינוי ברוח זו. לא רגע לפני כן.

ועוד הערה: הדיונים בנושא הזה תמיד נושאים אופי של מלחמה. גם הדברים שכתבתי כאן הם כאלה במידת מה. אבל בתוך כל זה אסור לשכוח, שבתווך מצויים ילדים. והמלחמות האלה נעשות במקרים רבים, רבים מדי, על גבם הדק.

יידע כל גבר ותדע גם כל אשה: אם אתם מחפשים מתכון בטוח לדפוק ללא תקנה את נפש הילדים שלכם - נהלו מלחמות גירושים מכוערות, והקפידו במיוחד להשמיץ את בת/בן הזוג באוזני ילדיכם המשותפים. החשבונות התפוחים מהפסיכולוג לא יאחרו להגיע.

ועכשיו לדוגמה השנייה: למה באמת מתנגדים ארגוני הנשים להעלאת גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64? הרי גיל הפרישה של גברים הוא 67 והמצב הכלכלי מחייב זאת והמאזנים הפיננסיים והדמוגרפיה ותוחלת החיים (83 שנים לנשים לעומת 79 לגברים) ועוד שלל טיעונים.

כל זה נכון, וטוב ויפה, וליברלי ומתקדם - כשמדובר בבנות המעמד החברתי של קובעי ההחלטות: נשים שטיפחו קריירה, והתקדמו בה, ועלו בסולם הדרגות והשכר; גם אם עדיין לא זכו לאותה משכורת דשנה של עמיתם, בכל זאת הן משתכרות יפה ואין להן בעיה להמשיך גם בעשור השביעי לחייהן, ולכבוש עוד פסגה, או סתם ליהנות מהעבודה המספקת. למה לצאת לפנסיה? הנכדים יכולים לחכות.

יש רק בעיה קטנה אחת: מרבית הנשים מצויות מתחת לרדאר של כל זה. חלקן נשים שעובדות עשרות שנים בעבודות שהן קשות פיסית או מונוטוניות ומתישות, ובכל מקרה אינן מתגמלות - בשכר מינימום או לא הרבה יותר ממנו. יתרה מזאת: נשים רבות שעבדו רוב חייהן אינן עובדות בגילים מבוגרים (כמחצית מבנות 61, למשל). בשבילן, העלאת גיל הפרישה משמעה שנתיים נוספות ללא הכנסה מספקת. הסיכוי של אשה למצוא עבודה בגיל 55 ומעלה הוא קלוש (גם של גבר, אך מצבן של נשים קשה עוד יותר).

כמו כן, מלכתחילה החיסכון הנצבר של נשים לפנסיה קטן יותר, בגלל שכרן הנמוך יותר, הפסקות עבודה במשך השנים בשל לידות ושיעור גבוה יותר של עבודה במשרה חלקית (הנובע בין השאר מכך שנטל אחזקת הבית והמשפחה עודנו שלהן במידה רבה).

הוועדה הציבורית שהוקמה (באיחור) לבדיקת הנושא אמורה להגיש את המלצותיה עד סוף החודש. לנוכח כל הנתונים, מי שקורא כאן ל"שוויון" רותם את העגלה לפני הסוסים. בדרך עלולות להירמס הרבה מאוד נשים.

למה מי מת?

אבל אתם יודעים מה, עזבו אתכם מצדק מגדרי ושאר שעמומונים פמיניסטיים. יש סיבה הרבה יותר טובה להיפרד לשלום-ולא-להתראות מהמאצ'ואיזם: הוא הורג.

לפי מחקר אמריקאי שפורסם לאחרונה, גברים בעלי גישה מאצ'ואיסטית חולים יותר ומתים מוקדם יותר מגברים שמחזיקים בעמדות מעודכנות יותר. כך, למשל, גילו החוקרים מאוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רסי כי גברים שמאמינים בחלוקת התפקידים המסורתית, שלפיה נשים אמורות להיות עקרות בית וגברים לצאת לעבודה (איפה הם עשו את המחקר הזה? אצל ארצ'י באנקר?) - הסיכוי שיפנו לעזרה רפואית בעת הצורך פחות ב-46% מזה של גברים אחרים (חדשים יותר ברוחם, מן הסתם).

אנחנו כל כך מורגלים כיום בכך שתוחלת החיים של נשים עולה על זו של גברים, שקל לשכוח שזו תופעה חדשה יחסית: בת לא הרבה יותר מ-100 שנה. לפני התפתחותה של הרפואה המודרנית נשים רבות הרי מתו בלידה. בחברות לא מעטות היו יותר אלמנים מאלמנות; מאין למשל צצו כל האמהות החורגות מהאגדות?

גברים מתים כיום מוקדם יותר במידה רבה בגלל קודים שהם מאמצים, הכרוכים בהימנעות מהפגנת חולשה ובנטייה ללקיחת סיכונים. לקינוח הם גם כל כך גיבורים שהם ממעיטים לפנות לרופאים. וכך הנהיגה שלהם זהירה פחות מזו של נשים (המושמצות כל כך בתחום זה), הם מעורבים יותר בתאונות קטלניות ונתונים בסיכון גבוה יותר להירצח (ולרצוח), להתאבד, למות ממנת יתר של סמים. מוכרות התופעות של נערים שדוחקים זה בזה לקפוץ מגג לגג או "משחקים" ברולטה רוסית. כי הרי גבר-גבר לא צריך לפחד מכלום. והנתונים האלה חוצים מעמדות וגזעים.

בגיל מבוגר יותר אמנם גם גברים מתעשתים ונוטים פחות לקחת סיכונים - אבל אז הקוד ה"גברי" מורה לחלקם (לא כולל ההיפוכונדרים כמובן) להסתיר כאבים או להתעלם מהם, לא לפנות לרופא, מה שכמובן גובה מחיר.

בקיצור: איכות החיים ועצם קיומם תלויים כנראה גם בהתחברות לצד הנשי, כמו שקוראים לזה היום).

ומי יודעת, אולי הכי בריא יהיה כשהחברה האנושית תשכיל להרפות מעט מאחיזתה העזה, המבוהלת, בבינאריות, שלפיה יש רק שני מגדרים, אשה וגבר, ותגלה את הקסם שביניהם, מאחוריהם, מתחתיהם ומכל צדדיהם.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו