בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרב מורשת

מייק טרנר, שהודח מראשות הוועדה למורשת עולמית בוועד הישראלי לאונסק"ו בגלל התנגדותו לבנייה באזור הכותל, מודה כי נפגע ומסביר למה יש מקומות שכדאי דווקא לא להכריז עליהם כעל אתרי מורשת

תגובות

מסלון ביתו של פרופ' מייק טרנר, השוכן ברחוב שקט בחלקה הצפוני של שכונת תלפיות בירושלים, נשקף נוף פנורמי מרהיב של המורדות הדרומיים של העיר העתיקה והכפרים סילואן ואבו דיס. "זהו נוף של שתי חומות", פוסק טרנר, "חומת ירושלים וחומת ההפרדה". החומה הראשונה מוכרזת כאתר מורשת עולמי מראשית שנות ה-80. החומה השנייה, או חלקים ממנה, עשויה להיהפך בעצמה לאתר מורשת ביום מן הימים; כסמל לדיכוי או סמל לשלום, תלוי כיצד תיראה מפת המזרח התיכון בעוד כמה עשורים.

טרנר, בן 70, דמות מפתח בתחום השימור בארץ ובעולם, מסיים קדנציה בת 12 שנים בראשות הוועדה למורשת עולמית בוועד הישראלי של אונסק"ו. למרות הישגיו הרבים - ובראשם הכרזה על שישה אתרים בישראל כאתרי מורשת עולמית - הוא הודח לפני כחודשיים. חברים בוועדה סיפרו אז כי הסיבה לסילוקו היא חוות דעת חריפה שכתב נגד תוכניות בנייה מסביב לרחבת הכותל. משרד החינוך, האחראי על הוועד הישראלי של אונסק"ו, טען מנגד כי לא היו שיקולים זרים בהחלטה.

גם לאחר שעזב את המערכת, טרנר אינו נלהב לדבר על נסיבות סיום תפקידו. "נפגעתי, זה כואב", הוא מודה בחיוך מריר, "אבל זה תפקיד בהתנדבות ואי אפשר לבוא בתלונות לאף אחד".

האם שיער שסוגיית הכותל עשויה להשפיע בצורה כזאת על פעילותו? "מישהו לקח אותי הצדה ואמר לי ?חוות הדעת הזאת לא טובה'", אומר טרנר. "עניתי לו שאני לא נותן חוות דעת אלא כשמבקשים ממני, ופה בית המשפט והוועדה הארצית דרשו חוות דעת. הוא אמר לי, ?אולי תחשוב על זה שנית, כי זה יתנקם בך'. איך זה יתנקם בי בדיוק? ייקחו לי את קצבת הזקנה שלי? בינתיים זה מתנקם בהם".

למסיבת הפרידה שקיים בחצר ביתו לפני כחודש באו כל החברים בוועדה למורשת עולמית, אדריכלים, מתכננים, חוקרים באקדמיה ונציגים של משרדי ממשלה. אחד הנוכחים אמר אז כי זאת עדות להערכה האדירה שהוא זוכה לה.

למרגלות מצדה

למרות האקורדים הצורמים שליוו את ימיו האחרונים בתפקיד, טרנר שבע רצון מפעילותה של הוועדה למורשת עולמית. הוא נבחר לתפקיד בקיץ 1999, זמן קצר לאחר שישראל החליטה לחתום על האמנה למורשת עולמית. "ישראל בכלל לא התכוונה לחתום על האמנה הזאת", הוא מספר, "אבל הממשלה חששה שהפלסטינים עומדים להקים מדינה במאי 2000 וניסתה לא להשאיר כל מיני לקונות של אמנות לא חתומות. מאז הקמת הוועדה חל שינוי משמעותי ביחס לנושאים של שימור המורשת האדריכלית והתרבותית בארץ. זה נושא שנמצא על סדר היום".

מה תפקידה של הוועדה למורשת עולמית?

"קצה הקרחון הוא הכרזה על אתרי מורשת עולמית בישראל וגיבוש רשימה טנטטיבית של אתרים שאנחנו מקדמים באונסק"ו. אבל הדבר החשוב הוא השיח שמתפתח ברשויות ובמשרדי הממשלה סביב נושאי שימור. אני תמיד אומר שלוועדה אין חיילים; אף אחד לא מכריח את נציגי הממשלה לבוא לדיונים, אבל מצד שני הם לא יכולים להתחמק מזה. הוועדה מאפשרת לאנשים להתאחד מסביב למידע שיש לו ערך בינלאומי ולפתח מתודה של דיון בשימור. מעבר לכך, לפעילות הוועדה יש ערך בינלאומי. היא הופכת אותנו לחלק מקהילת העמים ומעלה את קרנה של ישראל בעולם".

לעתים קרובות הדיון על אתרים היסטוריים נגרר לנושאים של אסתטיקה ונרטיב. התהליך שטרנר הוביל כיו"ר הוועדה התמקד בהבנה אובייקטיבית של הערך הייחודי של האתר המיועד לשימור. "קח לדוגמה את מצדה, הסיפור שם הוא בכלל למרגלות ההר: ישנו שם המכלול השלם ביותר של ביצורים רומאיים שנותר בעולם", הוא אומר. "נוסף על כך, מצדה מייצגת אדריכלות של ארמונות קיץ של התקופה ההרודיאנית המאוחרת. כשאתה מדייק בדברים, אתה יכול לבנות שיטה ולקדם דיון ענייני בוועדות התכנון.

"נושא אחר שהיה אצלנו בדיון הוא השיפוץ העתידי של היכל התרבות בתל אביב", מוסיף טרנר. כרבים מעמיתיו, הוא אינו מתלהב מתוכנית השיפוץ: "אפשר להגיד שהערך של ההיכל הוא השימוש, כלומר המוסיקה, וגם אחרי השיפוץ המוסיקה תישאר שם. אני רואה בהיכל התרבות מייצג של שיא ההתפתחות של בנייני קורה-עמוד באדריכלות המודרניסטית. לכן חשוב לשמור עליו בצורתו הנוכחית. המבחן של השיפוץ יהיה אם הוא יצליח לשמור על הערך האוניברסלי של היכל התרבות או שהמקום יינזק".

טרנר, יליד בריטניה, למד בבית הספר לארכיטקטורה בארטלט בלונדון וב-1965 עלה לישראל. חברים מתארים אותו כ"בעל חוצפה ישראלית ודיגניטי בריטי". במשך כשני עשורים עבד במגזר הציבורי, תחילה במשרד הפנים ולאחר מכן בעיריית ירושלים כמנהל היחידה לתכנון עירוני. בשנות ה-80 הקים משרד עצמאי. בין השאר הכין תוכניות שימור לתיאטרון הרומי בשוני והארמונות הצלבניים במונפורט וארסוף ועסק בתכנון אורבני של שכונת נוה שרת בתל אביב. במקביל לימד במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל וכן באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה ובאוניברסיטת קולורדו בארצות הברית.

כיום טרנר מרכז את תוכנית התואר השני לעיצוב אורבני בבצלאל במקביל לפעילות ציבורית, מחקרית ואקדמית רחבת היקף. בצד הפעילות בוועדה למורשת עולמית בישראל הוא כיהן במשך חמש שנים כסגן יושב ראש הוועדה למורשת עולמית באונסק"ו. לאחר הדחתו אף הוצע לו לפני כחודש לשמש יועץ מיוחד למטה הארגון בפאריס.

הוא אומר כי המשיכה לשירות הציבורי נובעת מהמוצא הבריטי שלו, "בעיית גנים", כהגדרתו. "הרעיון של משרת ציבור (civil servant) חשוב לי מאוד, לקחתי על עצמי לעשות למען הציבור".

מותחים עליך ביקורת שאתה מתייחס לפרויקטים בקפדנות רבה מדי ולא פעם הם נתקעים.

"אני אף פעם לא אמרתי מה לעשות. אני רק מכונאי פה. כדי שאנשים לא יחשבו שאני בא עם אג'נדה אישית נפטרתי מכל הקליינטים הפרטיים של שימור והיום אני מומחה במכוני טיהור שפכים", הוא צוחק.

מי היו האנשים שהתנגדו לפעולות שלך?

"זה נוגע לקבוצה מאוד קטנה של פקידי ממשלה. אני לא יודע למה הם התנגדו. לכל אחד מהם כנראה יש אג'נדה משלו. אלה לא אנשים שראו בתהליך מטרה, אלא ראו את המטרה האישית שלהם בתוך הוועדה".

השימור אולי מעיד על נאורות תרבותית אבל בשורה התחתונה הוא משרת את הנדל"ן ואת הפיתוח הכלכלי.

"אני מסכים אתך, לכן צריך לראות את השימור בצורה אינטגרטיבית. אזורי שימור הם לא בני קיימא ולא יכולים להתקיים בזכות עצמם. קח לדוגמה את שדרות רוטשילד, יש שם סימביוזה. הבניין לשימור עוזר למגדלים החדשים ואילו המגדלים מסייעים לבניין לשימור. אפילו ריצ'רד מאייר (אדריכל אמריקאי ידוע שמקים מגדל בשדרה, נ"ד) בחר לקרוא לפרויקט ?המגדל הלבן', בהתייחס לעיר הלבנה. אני רוצה לעודד את הסימביוזה הזאת".

אבל לעתים קרובות התוצאה היא נדל"נית לחלוטין. כל בניין נהפך לבאוהאוס ואז ברור שהתירוץ לשימור הוא תוספת של שני מיני-פנטהאוז ודירת גג.

"זאת בדיוק הטענה של ג'ון רסקין (מבקר התרבות בן המאה ה-19, נ"ד): הרסטורציה היא ההרס המוחלט של הבניין".

בזכות העבודה של טרנר וחברי הוועדה למורשת עולמית בישראל יש כיום שישה אתרים מוכרזים: העיר העתיקה של עכו, מצדה, העיר הלבנה בתל אביב, התלים המקראיים (שהם למעשה שלושה אתרים: תל חצור, תל באר שבע ותל מגידו), דרך הבשמים (שכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכמה מצודות וחאנים בנגב) והמקומות הבהאיים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי. לצדם קיימת רשימה נוספת של אתרים בארץ בעלי פוטנציאל דומה, שיקודמו באונסק"ו בשנים הקרובות.

מעבר ליוקרה הבינלאומית, הכרזה על אתרי מורשת תורמת מאוד לתקצוב שלהם על ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. לפי נתוני אונסק"ו מרחבי העולם, הכרזה כזאת אף מביאה לעלייה של בין 30% ל-300% במספר המבקרים. עם זאת, טרנר אינו משוכנע כי יש להכריז על אתר בכל מחיר. "אחד האתרים שמיועדים להיכנס לרשימה הוא הלגונה של חוף דור, שיש בה 23 ספינות שקועות שמייצדות 2,000 שנות ספנות של הים התיכון", הוא אומר. "אנשים אמרו שעדיף שלא נכריז עליה, כי פתאום יתחילו להגיע לשם אלפי צוללנים עם השנורקל שלהם ויפגעו בספינות".

אתר אחר שעשוי לעלות להצבעה בשנים הקרובות הוא הקיבוץ. ברשימה של אתרים אפשריים נמצאים קיבוץ דגניה ומושב נהלל שמייצגים את ראשית ההתיישבות השיתופית בישראל. "השאלה היא מהו הערך", מקשה טרנר. "אם הערך הוא החברה השיתופית אז אפשר אולי להרוס את הבניינים. אני מקצין זאת כמובן, אבל עדיין לא גיבשתי דעה בנוגע לקיבוצים".

כיצד נתפשת ישראל בפורומים בינלאומיים של שימור?

"מה שעשינו בעשור האחרון העלה מאוד את קרנה של ישראל בעולם. עשינו הרבה, אבל אני חושב כמובן איך אפשר לעשות את זה עוד יותר טוב".

האם יש קשר בין המצב המדיני של ישראל לבין מעמדה באונסק"ו? כיצד תשפיע הקמת מדינה פלסטינית על ההצבעות?

"מובן שיש קשר, כי אונסק"ו הוא גוף פוליטי יותר מהאו"ם. הפלסטינים כבר גיבשו רשימה אפשרית משלהם ואפילו ניסו

לקדם הצבעה על בית לחם כאתר מורשת עולמית. אני חושב שאם תקום מדינה פלסטינית בספטמבר הם יזכו לתמיכה גדולה ויצליחו להכריז על הרבה אתרים".

האם אתה סבור שיש לקדם הכרזה של מערת המכפלה כאתר מורשת עולמי?

"עם כל הכבוד, זה לא שטח שלנו. ישראל מעולם לא סיפחה את מערכת המכפלה ולכן אנחנו לא יכולים להגיש אותה.

"בעבר פנו אלי אנשים שונים ואמרו לי שאנחנו צריכים להיות פעילים באונסק"ו בנושא של מורשת יהודית בעולם. אני מתנגד לכך בתוקף. הודו הכריזה למשל על 27 בניינים יהודים כחלק מהמורשת ההודית, זה נהדר כי אני יודע שהם ישמרו עליהם. אני לא רוצה לנכס לעצמנו כל מיני אתרים בעולם, זה כמו שממשלת איטליה תבוא פתאום ותתחיל לעשות לי דאווינים בקיסריה.

"בנוגע למערת המכפלה, אם הפוליטיקאים רוצים לקדם אותה ולהביא לשם סיורים של תלמידים זו פרובוקציה שלהם, זה לא קשור למורשת עולמית".

מה יקרה אם ישראל תחליט לבסוף לקדם בנייה מסביב לכותל בניגוד לחוות הדעת של אונסק"ו?

"לאונסק"ו אין מסוקים והם לא יכולים לעשות הרבה. מצד שני, זה עוד נדבך של הנידוי. זה כואב לי כאזרח".

עוד לפני ההדחה מהתפקיד הביע טרנר את רצונו למצוא מחליף שימשיך להוביל את הוועדה למורשת עולמית. הוא שוחח על כך עם מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמעון שושני; בדיעבד זאת גם היתה כנראה הסיבה להחלפתו.

לפי תקנון הוועד הישראלי לאונסק"ו, בעלי תפקידים מכהנים שנתיים עם אפשרות לשנתיים נוספות. יחד עם טרנר הוחלפו עוד כמה ראשי ועדות אחרים בסניף הישראלי של אונסק"ו. שלשום פורסם ב"הארץ" כי מחליפו של טרנר יהיה האדריכל הירושלמי אריה רחמימוב, דמות מוכרת ומוערכת בתחום השימור בארץ. רחמימוב מעורב כיום בתכנון במוקדים רגישים במזרח ירושלים בעבור עמותת אלע"ד ועיריית ירושלים, ופרויקטים אלה מציבים סימן שאלה על יכולתו לייצג את ישראל באופן מקצועי ונטול פניות בפורומים המקצועיים של אונסק"ו בעולם. טרנר מצדו סירב להתייחס למינוי רחמימוב.



תצלום: יובל טבול


אחד מאתרי המורשת העולמית: בית באוהאוס בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו