בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך שומרים על תפריט בריא גם מחוץ לבית?

והבונוס: מתכון קל לחומוס מעולה

2תגובות

אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני מי שכבר השתכנעו והחליטו לעבור מתפריט מערבי לתפריט בריא הוא איך עושים את זה מחוץ לבית. כשאומרים מחוץ לבית, לפחות בהקשר הזה, מתכוונים למשרדים, למסעדות, לרחוב, לאירועים חברתיים ולכינוסים, גם לטיולים. יש כל מיני פתרונות. הנה, מן הכבד אל הקל, כמה מהם:

* ללמוד להגיד לא. לפני הכל עולה השאלה למה הפתרון הזה הוא הקשה מכולם. בעיקר מפני שכשאומרים לא לעוגה או לחטיף, לדודה או לחברה הכי טובה, אומרים לא לתרבות שלמה, גם לתאגידים ובעיקר לדפוסים ולהרגלים שמושרשים עמוק.

לי זה היה קשה. לימדו אותי, בעצם אילפו אותי, שכאשר מכבדים אותי או מזמינים אותי לסעוד, אני צריכה להיות אסירת תודה ולכן לחייך ולבלוע. נימוס אלמנטרי.

אבל במחשבה שנייה, זה שמחבבים מישהו או עובדים אצלו או זוכרים אותו לטובה מהגן, לא אומר שצריך לאכול את הבורקס שאמא שלו חיממה או את הלאפות שבעלה קנה. אין סיבה לאכול משהו שלא רוצים רק כי לא נעים להגיד "לא".

ובהתאמה - אין סיבה להתייסר מפני שכן אכלנו איזה בורקס או לאפה. היוצא מן הכלל רק מזכיר את הכלל ומחזק אותו.

* לבקש סלט ירקות. בכל מצב, בכל מקום, אפשר לבקש סלט ירקות. בכל המסעדות, גם באלה שמסווגות כפאסט פוד, יש סלט ירקות. הסלט הזה, שמכיל על פי רוב חסה, מלפפונים, עגבניות, בצל וגזר, לא תמיד טעים, בגלל איכות הירקות, אבל אינו מסוגל להרע. כדאי להימנע מהרוטב שמוגש אתו ולבקש שמן זית ולימון במקום.

אפשר גם לנסות לבקש, בתשלום, תוספת של אבוקדו או אגוזים. למרבה הפלא הם קיימים. צריך רק לעיין בתפריט ולשלוף ממנו רכיבים שקיימים במטבח ומתאימים כתוספות לסלט. אני נוהגת לבקש סלט ירקות בתוספות קינואה או אורז (מלא במידת האפשר ולבן כשאין). זה שילוב קל להשגה והוא זמין בכל בית או מסעדה.

גם הפתרון הזה וגם הפתרון הבא עלולים לזכות את המבקש בלא מעט עיניים פעורות לרווחה של סועדים אחרים או מלצרים. כדאי, במקום להיעלב, להתייחס למצב כאל מיני סדנה מזורזת בפיתוח אסרטיביות, שיש מי שמכנים אותה עור פיל. לפעמים הדרך אל המנה המיטבית מניבה גם אני חדש והוא הרבה יותר תובעני והחלטי מן הקודם שקיבל בנימוס כל דבר לעיס שמתחזה למזון.

* לאתגר את הטבח. ברוב המסעדות אפשר להעז ולבקש גם מנות שלא קיימות בתפריט אבל מבוססות על רכיבים קיימים. במסעדות סיניות ותאילנדיות קל להזמין מנה גדולה של ירקות מאודים ואורז מלא. תוספת של אגוזים וזרעים מעשירה את המנה והופכת אותה לטעימה יותר. במסעדות איטלקיות יש בדרך כלל אפשרות להזמין פסטות מקמח מלא עם רטבים על בסיס עגבניות. שילוב של ירקות מאודים או עדשים, שממילא קיימים כתוספות של מנות הבשר, משדרג את הארוחה. במסעדות ים-תיכוניות יש בדרך כלל סלט טבולה, פיתות מקמח מלא וחומוס.

למרבה ההפתעה, כאשר מזמינים רכיבים שקיימים במטבח אבל לא מוצעים כמנה, הצוות נענה בשמחה והסועדים מקבלים מנות נדיבות ומרנינות שהוכנו בתשומת לב.

* להביא לכולם אוכל שכן אוהבים. בריאותנים רבים, בעיקר בתחילת הדרך, חוששים מפני אירועים חברתיים וגם מכינוסים משפחתיים. זה טבעי, מפני שאף אחד לא רוצה להיות אורח רע ולחשוק שפתיים בפני המעדנים שהמארחים טרחו על הכנתם. מצבים כאלה עלולים, גם בלי מלים, להתפרש כביקורת ואף כעלבון.

הפתרון הפשוט הוא להביא עוד אוכל. לכולם. זה יכול להיות פירות וירקות חתוכים באופן קצת אחר ומזמין. זה יכול להיות פשטידה שהוכנה מהרבה ירקות אבל בלי שמנת וחמאה. כאשר יש על השולחן גם די מאכלים שמבוססים על פירות וירקות, גם אורח שמסרב לסופגניות או צ'יפס לא נראה כמי שמעכיר את האווירה, מפני שגם הוא לועס משהו.

למרבה ההפתעה, גם כשיש על השולחן שפע של פשטידות עתירות שמנת וגבינות, רוב האורחים מגלים עניין מיוחד דווקא במאפה שעשוי בעיקר מירקות. אולי זה החידוש? אולי הרענון? בכל מקרה הוא נגמר לפני האחרים.

והכי חשוב: להביא רוטב טוב. יש כל מיני רטבים שמבוססים על גזר וגינג'ר או על טחינה ולא על שמנת וחמאה. רטבים כאלה גורמים לאורז הכי פשוט, גם למלפפונים חתוכים, להיהפך למעדנים ומזיזים את האורח הבריאותן ממעמד של מעכיר שמחות למסמר האירוע.

עוד אפשרות: להביא חומוס ביתי (מצורף מתכון).

* סליק סודי. מומלץ, בעיקר במקום העבודה אבל גם בתיק או במזוודה, להחזיק סליק סודי לעת צרה: תה צמחים, למשל, הוא ציוד חובה. כך, בכל פעם שנדרשים להרים כוסית, לכבוד משהו או מישהו, לא חייבים לעמוד בידיים ריקות או בפנים עגמומיות. אפשר להכין תה כזה בכל סוג של כוס - גביע או מאג, ולהיראות כמי שחוגגים עם כולם.

וידוי קצרצר וכלל לא מזעזע: בהזדמנויות חגיגיות במיוחד אני נוהגת למהול לעצמי מעט יין בהרבה מים. ככה אני לא משביתה שמחה ולמען האמת גם מרגישה די עליזה. אחרי התנזרות ארוכה, גם כמות קטנה של אלכוהול משפיעה.

מיזם מזון טוב

עוד פתרון, לא כל כך שגרתי, לאוכלים בחוץ המקפידים על בריאותם: באתר "מזון טוב" יש מפה שמציגה את התבלינים ועצי הפרי שצומחים ברשות הכלל. המצאי לא גדול אבל המפה פתוחה להצעות נוספות ולשיפורים. הנה קישור: http://gfood.co.il.

חומוס ביתי טעים

ייחודו של המתכון הפשוט בשלב הפרה-הנבטה שאחרי ההשריה ולפני הבישול. בזכותו, הבישול מתקצר והחומוס קליל במיוחד. זאת ועוד: יש מיתוס שחומוס מעולה הוא תחום שמור למומחים עתירי סודות, אבל המתכון הזה קל לביצוע.

צריך: כוס גרגרי חומוס, מיץ לימון טרי, טחינה גולמית מאיכות טובה (אני ממליצה על האתיופית משומשום נבוט בצנצנת זכוכית), שמן זית. פירוט הכמויות בהמשך.

הכנה:

1. משרים את החומוס במים פושרים ליממה. המים צריכים לכסות את הגרגרים. מדי פעם בודקים ומוסיפים מים לפי הצורך.

2. מסננים את גרגרי החומוס ומשאירים במסננת למשך יממה. מדי פעם מערבבים כדי לאוורר.

3. מבשלים את הגרגרים בסיר לחץ. מרתיחים ומכבים. פותחים את הסיר אחרי לפחות שלוש שעות. הגרגרים צריכים להיות רכים וטעימים.

4. מכניסים את החומוס עם מיץ מלימון אחד למעבד מזון ומרסקים.

5. מוסיפים שלוש כפות טחינה ושלוש כפות שמן זית ומפעילים עד קבלת משחה חלקה.

6. טועמים ומוסיפים לפי הטעם עוד לימון, שמן זית וטחינה עד שמרוצים מהתוצאה. בכל פעם מוסיפים רק כף או שתיים כדי לא להגזים ומפעילים שוב.

7. טועמים ומחליטים אם וכמה מלח ופלפל מוסיפים. לפי הטעם.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו