בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הישראלים הצביעו ברגליים: מכוער זה אופנתי

האם כפכפים וסנדלים מכוערים, מגושמים ונוחים להפליא יכולים להיות טרנדיים? למרות זעקתם המתמשכת של מומחי האופנה, הרחוב הישראלי מוכיח שהתשובה היא כן. איך זה קרה?

תגובות

נחשול של פלסטיק קשה, צבעוני ותובעני שוטף לאחרונה את חנויות הנעליים. אחת האחראיות המרכזיות לכך היא שלומית סלוין ממותג כפכפי הגומי Hoki, שלפני שלוש שנים החליטה לשווק מחדש את כפכפי הפלסטיק הספונג'איות של נעלי דפנה. "בדפנה הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח. מה פתאום מישהי מעוניינת במוצר המג'ויף והזול הזה? אבל אני ידעתי מה אני עושה", אומרת סלוין. היא הקפיצה את מחיר המוצר מ-20 ל-120 שקלים, הוציאה את הדגם הוותיק בצבעים חדשים ושמחים, והשיקה אותו במיתוג מחדש בתערוכות עיצוב בינלאומיות.

כיום הכפכפים שלה נמכרים בחנויות נעליים ביפאן, אוסטרליה, ארצות הברית, איסלנד וקנדה, ונחשבים למוצר הכי שיקי לעונת הקיץ. עודפי הייצור נמכרים לישראלים בעלי זיכרון קצר בחנויות רזילי. "יש מקומות כמו המזרח הרחוק, עזה וברזיל שבהם כולם הולכים עם סנדלי פלסטיק. יש לחומר הזה נוכחות חזקה על המדרכה. הטרנד הזה משתכלל כל הזמן: יש מוצרים שלא מזיעים בהם, וגם נעליים בריח דובדבן לימון ואפרסק להעלמת ניחוח הפלסטיק", מסבירה סלוין, ומתייחסת בדבריה לקולקציות החדשניות של סנדלי "מליסה" הברזילאיות, המוזה המרכזית שלה, שהשנה השתלטה סופית על רגלי הנערה הישראלית.

עם כל האהבה לסנדלים יצוקים בייצור המוני - למשל כפכפי הוויאנאס, המותג המצליח של כפכפי אצבע שנפוץ מאוד בישראל וקמו לו מחקים זולים רבים - יש מוצר אחד שהיא מחרימה מכל וכל: "כשבתי היתה בת שש, היא רצתה קרוקס. צעקתי: 'על גופתי המתה!'. לא הסכמתי שהבת שלי תהיה חלק מהעדר. ביום ההולדת שלה היא עשתה מחטף באמצעות סבה וסבתה, שקנו לה קרוקס כחולים. למזלי רגלה גדלה מהר, והקרוקס הושלכו במהרה לפח".

מה ההבדל הגדול בין הכפכפים שלך לקרוקס?

"קרוקס בין הכפכפים הוא הכרוב באוכל. מוצר מכוער עד לרמה של קטסטרופה. כל מה שהחברה הזאת עושה לא עוזר לה. גם בדגמים החדשים והעדינים הסגנון נשאר מגושם. אני מפרגנת לחברה על המהלך העסקי הגאוני שעשתה - לקחת מוצר שהיה מיועד לספנים, דייגים וטבחים ולהפוך אותו לטרנד - אבל זהו לא טרנד אופנתי. ברור לי שמעורב בכך טעם אישי, ויש גם אנשים שלעולם לא ינעלו את כפכפי הפלסטיק שלי, ואני לגמרי מקבלת את הביקורת של אנשים שרוצים להקיא עליהם, אבל קרוקס זה זוועה".

רק קרוקס?

"בת דודתי סיפרה לי שהיא הכירה מישהו חמוד אבל היא לא יודעת אם ללכת על זה, כי הוא נועל סנדלי שורש", היא ממשיכה. "מבחינתי זהו. הקשר חסר סיכוי. היא יודעת טוב מאוד מה דעתי על הסנדל הזה, שממתג אותך בקבוצה מסוימת, עדר של טיפוסים בלי סטייל, שיק או אלגנטיות בסיסית. נכון, הם נוחים. יש לי שתי אחיות שנועלות אותם כי הן מטיילות בשביל ישראל. אבל לביתי הן לעולם לא ייכנסו בסנדלים הללו".

לטיול יצאנו

נדמה כאילו סנדלי השורש היו בישראל מאז ומתמיד. בשנת 2000 הוטמנו במדינות רבות קפסולות זמן - מעין מטמון המיועד לרמוז למוצאיו בעתיד הרחוק על סממני התקופה - שהכילו דוגמאות לאייקונים תרבותיים מקומיים. בישראל הוטמנו, לצד כיפה סרוגה וקופסת קק"ל, גם סנדלי שורש.

כן, זהו סיפור הצלחה פנומנלי וייצוא ישראלי מוביל, אבל למעיין ינקילביץ', סטודנטית לעיצוב נעליים מבית הספר "הגילדה", הן פשוט לא עושות את זה. "ברגע שאני נכנסת לסנדלי שורש, נהרס לי הטיול. אני שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה?"

בעקבות המשפט הזה, וכמה משפטים שנאמרו אחריו, נוצרת אי-נעימות מסוימת בכיתה: מתבר שהמרצה הנוכחת בשיחה, דינה ארקין-עופל, היתה בעבר מנהלת מוצר בחברת שורש. היא מסבירה לתלמידיה כי "אופנת האאוטדור שונה מאופנת הרחוב, חשוב למצוא את האיזון בין השתיים. סנדלי שורש הם נוחים, ומתאימים למהלך היום ולא רק לטיולים. עם השנים יצאו דגמים יותר מעוצבים ויותר חדשים, כי גם אוכלוסיית הטיילים שואפת למראה משופר".

נינה רוזין, המנהלת המקצועית של "הגילדה", נוהגת לקיים בבית ספרה לקראת הקיץ שיעורים מיוחדים על סנדלים, הנחשבים כאתגר וכסיוט של מעצבי הנעליים: " העובדה שכף הרגל חשופה היא די בעייתית. בעונה החמה הרגל שלנו מתנפחת ומתרחבת ועל מעצב הסנדלים להציג אותה בצורה הכי הולמת שיש. סנדל מתייחס לכף הרגל במערומיה וחושף את כל הפגמים שלה. לקראת הקיץ שאלנו בעמוד הפייסבוק של בית הספר על המעבר לסנדלים. אחד מהגולשים האופנתיים הודיע שהוא לעולם לא ידרוך בסנדל. הוא מגזים. אני אישית מוציאה את הרגליים מהחורף לקיץ רק אחרי פדיקור רציני".

מה את נועלת בקיץ?

"הפטיש שלי הוא לקנות סנדלים זולים בכמויות גדולות. בחורף אני דואגת להשקיע במגפיים איכותיים ובנעליים נוחות. בקיץ הקליל והפחות פורמלי לא באמת אכפת לי עד כמה הכפכפים מחזיקים לי את הרגליים, אני מתייחסת אליהם כמו סוכריות וקונה בכמויות - זוג אחד שטוח, אחד עם עקבים, אחד כסוף בעשרה שקלים ואחר יוקרתי. אני מחליפה כמה כפכפים וסנדלים ביום, זה מאוד כיף".

וקרוקס?

"אני בחיים לא אנעל קרוקס. זה נורא! קשה לי עם נעליים שעשויות בהזרקת גומי או פלסטיק. זוהי טכנולוגיה מודרנית שאני מעריכה, אך אני מעדיפה נעליים עם סוליה, ספידה, וגזרות תפורות".

בשיעורי הסנדלים מתייחסים לטרנדים?

"ודאי. הסברתי לתלמידים שהקיץ הקרוב הוא כולו בסימן רצועות. רצועות בד, רצועות חבל, קשירות מעל וסביב הקרסול, בהשפעת נעלי הרוקי, המבוססות על עקב וסוליה עשויי חבל. בנוסף, הקיץ הגיעו לחנויות סוגים רבים של פלטפורמות, בין שנרצה ובין שלא. טרנד נוסף הוא גוון הניוד, ששולט בהנעלת הקיץ בזכות הנסיכה קייט. הוא דומה לצבע העור וכמעט ולא נראה על כף הרגל. ברחוב, לעומת זאת, נמשיך לראות בעיקר כפכפי אצבע, אבל לא על כף רגלי".

מדוע?

"כמנהלת בית ספר לא אגיע לעבודה בכפכפים. מבחינה תרבותית אנחנו עדיין לא מסכימים לראות סנדלים בכל מצב

ובכל מקום, אפילו בישראל חשיפה של רגליים נחשבת במקרים מסוימים ללא אסתטית ולא מתאימה. עורכות דין לא מסתובבות בבית המשפט בכפכפי אילת. במשרות האמורות לייצג דמות סמכותית מקובל לנעול נעליים סגורות".

תשוקה לקרוקס ורודים

את אולי מלטין ראיתי לאחרונה בחתונה משפחתית בגן אירועים ליד אשקלון. הוא נראה חגיגי מהרגיל בכפכפי קרוקס לבנים מהדגם הקלאסי, חולצת-טי לבנה, ושיער אסוף בגומייה לבנה תואמת. יום לפני כן עבד עד מאוחר במשרדו, קרוקס צהובים לרגליו, חולצת טי צהובה לחזהו, וגומייה מרושלת בצבע צהוב בשערו. מלטין משתמש בנעל "שאני יודע שהיא הכי מכוערת, אבל היא הכי נוחה", כחלק מתבנית לבוש קבועה בחמש השנים האחרונות.

הוא נזכר שלפני הקרוקס נהג להתהלך בכפכפי עץ הולנדיים ("וזה לא היה הכי נוח"). כיום יש לו אוסף מרשים בצבעוניותו של האסון האופנתי, בן ח"י פריטים: "הצלחתי לקנות קרוקס בכל הצבעים האפשריים, מלבד ורוד. מתברר שאין כפכפי קרוקס ורודים למכירה במידת הנעליים שלי. שלחתי אי-מייל למשרדי החברה בארצות הברית, והם לא השיבו לי. חיכיתי שלושה ימים, מאוד התאכזבתי מהיחס של החברה אל לקוח מסור כמוני, ופניתי אליהם בשנית - 'אין לכם את הנימוס הבסיסי לענות ללקוח?', כתבתי. למחרת התקשרו אלי מקרוקס ישראל ואמרו לי שהכפכפים הוורודים מחכים לי. אין על החברה הזאת, כל כך מקצועיים, כאלה אדיבים!"

ב-2006 היתה כאן היסטריה. משפחות שלמות טופפו בקצף הסינתטי שרכשו במאתיים שקלים לזוג, וחיקויים מאוד זולים שגשגו בשוק. במהרה נעלי קרוקס נכנסו לתקנוני בית ספר כנעל אסורה, ושלט "אין כניסה לקרוקס" הוצב בתחתית כל דרגנוע במדינה. "הקרוקס הביאו לי רק צרות", מספרת שיר פלס, תלמידה ב"גילדה": "הלכתי בהן בחורשה עם כלב, דרכתי על קוץ והוא חדר לתוכן. חזרתי עם רגל שחורה מזיעה, בוץ ודם. במקרה אחר, נעלתי את הקרוקס כששטפתי את הבית, והחלקתי. כל ההבטחות על האנטיבקטריאליות של המוצר התבדו כשצמחה לי באותם ימים פטרייה על הרגל".

לאחר שכל מי שמצא עניין בנעל רכש אותה, החברה התמוטטה כלכלית. בסוף 2008, עם הפסד שנתי של 185 מיליון דולר, רבים הספידו את קרוקס, אבל כפי שפורסם בתחילת החודש ב"TheMarker", בעקבות שינויים מבניים בחברה ושיווק דגמים חדשים ששואפים לנפץ את תדמית הכיעור של המותג, מניית המותג זינקה בשנה האחרונה ב-122%.

דעיכת הקרוקס בעולם השפיעה פחות על ישראל, שבה פועלות 51 חנויות וכ-300 נקודות מכירה. כחלק מהמיתוג מחדש, החברה מציעה בסניפיה מעל מ-120 דגמים בעונה. מה שאומר שגם הקיץ יהיה מלא בקרוקודיל המחייך, שגורם לאנשים רבים לא לחייך. "זאת נעל נוראית לרגל, בעיקר כשמדובר בגברים הנועלים קרוקס", טוענות פדיקוריסטיות מקצועיות, "כשנכנס למכון גבר בקרוקס אנחנו רבות בינינו מי תיאלץ לטפל בו", הן מודות.

לימור אלפסי, מנהלת השיווק של "קולנוע חדש", יבואנית קרוקס לישראל, לא מוכנה לחשוף כמה זוגות קרוקס מסתובבים בימים אלה ברחובות ארצנו, אך מספרת כי החברה צופה עלייה של 30% במכירות בעונה הקרובה. "הדגם הקלאסי עדיין תופס 15% מהמכירות של קרוקס בישראל, לא הפסקנו לייצר אותו, הוא עדיין מצליח מאוד בעיקר בקרב בעלי מקצועות שבהם עומדים הרבה שעות על הרגליים".

התשוקה לנוחות מתבטאת גם מחוץ לעולם המוקצף של קרוקס. בשנים האחרונות הבנות הכי קוליות בוחרות בסנדלי נוחות סבתאיים, שנקנים בחנויות נוחות עצמאיות ותיקות. המראה שלהם בכלל לא משנה, זוהי לא המטרה, העיקר האמירה - העדפת נוחות על חשבון אופנתיות. זוהי החלטה שנובעת ממחשבה הפוכה מזו של הזרם המרכזי: ככל שהסנדלים יותר מכוערים כך הן בוודאי יותר נוחים, וככל שהם נראים יותר "זקנים" כך הם מדגישים את גילה הצעיר של הנועלת אותם.

מקימי טבע נאות השכילו לעשות מזה קריירה. החברה מייצרת מיליון וחצי זוגות נעליים בשנה. היא משווקת אותם בהצלחה רבה בישראל ומייצאת לארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, אירופה ויפאן. באחד האתרים של הציבור הדתי בישראל, לקוחות נלהבים של סנדלים, התגלגל דיון שלילי אודות סנדלי נוחות ובראשן טבע נאות. בסופו, שירה, בת 17, שלפה את המשפט, "טבע נאות זה לא יופי, זה אופי". סלוגן קולע שהחברה לעולם לא תאמץ.

בשנים האחרונות החליפו מנהלי החברה גישה, והחלו לשים דגש מיוחד על פיתוח ועיצוב של מוצרים מחמיאים יותר. מנכ"ל טבע נאות, מיכאל אילוז, מסביר: "הצרכן הישראלי והבינלאומי דורש פריט מיוחד, נוח, פשוט ויפה. זה מסובך לענות על כל הדרישות. הוא רוצה ללכת עם אותם סנדלים לעבודה ולבר, מבלי להחליף. עברנו מהפכה גדולה מהדגמים המסורתיים לדגמים העכשוויים, שהם מאוד אופנתיים". אך לפי הנתונים שיש לחברה, הדגמים האופנתיים נמכרים פחות בארץ, שעה שהבסיסיים שומרים על נתח שוק יציב מדי שנה. בחו"ל מעדיפים את הנוחות האופנתית, בישראל משתדלים לא להתגנדר.

לא כמו בתנ"ך

סנדלים תנ"כיים הם למעשה המזכרת היחידה מישראל שתייר יכול לקנות מבלי לפחד מהרגע שבו יגלה את הפתקית "מייד אין צ'יינה". הם מיוצרים בבתי מלאכה ומפעלים ברחבי ישראל וגם בחברון. "התיירים קוראים להם ג'יזס סנדלס, וקונים גם לחברים בבית", מספר איתן עמרם מ"סנדלי צ'יף" (שינקין 13 תל אביב).

הליכה בסנדלים תנ"כיים מדיפה אבק רטרו לכל עבר. הם יכולים להיראות כמו עור שני על כף רגל אחת, ובמקרים אחרים כסיוט החושף אצבעות רגליים עקומות ורגל שעירה. הפופולריות של הסנדלים האלה עולה ויורדת, אבל נדמה שהיו פה מאז ומעולם.

מהם הדגמים המובילים העונה?

"הדגם האהוב ביותר על הצרכן הישראלי הוא הקלאסי, עם האבזם הקדמי. הדגם הטרנדי ביותר הקיץ בעבור נשים הוא סנדל הנקשר באמצעות שרוכים המטפסים בצורה עדינה על הרגל. יש דרישה גוברת לסנדלים בעור לבן, מוזהב או בצבע. אבל בגדול, אין חדש תחת השמש", הוא צוחק.

הסטודנטים הצעירים לעיצוב נעליים מצהירים כי הם אינם מתכוונים להמשיך במסורת ארוכת הימים. יוסף מור, שהחל לאחרונה בלימודיו ב"גילדה", פוסק, "סנדלים תנ"כיים היו צריכים להישאר בין דפי התנ"ך. לא אכפת לי מה נעלו ישו או אברהם אבינו. ולמרות שהם נחשבים פרקטיים, הם נהרסים בתוך עונה אחת". פלס מסכימה: "הם לא שימושיים בכלל, בים נכנס לתוכם חול ונדבק. ביתר הזמן הם פשוט קשים על הרגל, בצבע אחיד שלא מתאים לא לנשים ולא לגברים. אולי רק לקיבוצניקים".

בשנות ה-60, אוטובוסים עמוסי תיירים היו מגיעים בין שתיים לארבע לחנות היחידה דאז של סנדלי נמרוד ברחוב דיזנגוף בתל אביב. אלה היו שעות המנוחה בחוק העירוני, בהן כל בתי העסק נסגרו, אבל הדרישה לסנדלים התנ"כיים של נמרוד היתה גדולה מכדי לסגור. לכן לא מפתיע שכשתמר אלאור, אנתרופולוגית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, חיפשה את אותם סנדלים היא לא מצאה אותם בישראל, אלא בניו ג'רסי, באמצעות אי-ביי (40 דולר). "מי שמכר לי אותם שמר עליהם כחדשים. ידע ששווה לו".

בשלוש השנים האחרונות היא עובדת על מחקר אודות הצמיחה וההתפתחות של הסגנון הישראלי באמצעות הסנדלים, ואחת מהמסקנות שאליהן הגיעה היא שסנדלים תנ"כיים כלל לא נכחו באזור בתקופת התנ"ך: "בשנים האלה הסנדלים נראו אחרת לגמרי. הצורה הקדומה ביותר היא בסגנון רצועה של כפכפי אצבע. האם אברהם אבינו נעל סנדלים תנ"כיים? לא! השימוש ברצועות אופקיות מופיע בהיסטוריה רק סביב תקופת הנוכחות הרומית באזור".

זהירות מהשחרור

"אם אשה בוחרת נעל, כפכף או סנדל ונוח לה בחנות, זה ממש לא אומר שיהיה לה נוח אחרי שבועיים", מזהיר בועז ניב, פדורטיסט (מומחה להנעלה וכף רגל). במסגרת תפקידו מגיעים אליו מטופלים שלא מסוגלים למצוא נעליים המתאימות להם, או כאלה שרגליהם נהרסו בעקבות הליכה אינטנסיבית בסנדל בעייתי. "כפכפי אצבע מייצרים לי הרבה הכנסה", הוא מודה, "כי הם יוצרים בעיות חמורות ברגליים. איך אפשר ללכת עם כפכף שטוח לחלוטין, בלי שום אחיזה, בלי רצועה המחזיקה את הרגל מאחור? כשגיד אכילס נכנס לפעולה מוגברת הרגל פשוט נשחקת".

ממה צריך להיזהר?

"הגבר הישראלי אוהב ללכת כשכף רגלו מאוד משוחררת, ואז האחיזה לא אופטימלית. האשה הישראלית דורשת פעמים רבות רק אסתטיקה, קונה סנדלים עדינים בלי יותר מדי רצועות ולא נדרשת לדבר החשוב ביותר בסנדל - התמיכה ברגל. סנדלים תנ"כיים בנויים עם תמיכה קטנה ולא מספקת, מכיוון שהסוליה מאוד קשיחה. זה לא המוצר האופטימלי. זה בסדר כדי להגיע מהבית לאוטו ומהאוטו לים, אבל חצי שעה של הליכה ברחוב בקרוקס גורמת לכף רגל לעבוד יותר מדי, דבר שיוצר כל מיני דלקות גידים. כדי למנוע את זה צריך לסגור את הרצועה מאחור. סנדלי שורש וטבע נאות יותר מומלצים כי הם מייצרים תמיכה בקשת הרגל ובעקב".

אילו סנדלים כדאי לקנות הקיץ?

"כל סנדל עם סוליה תחתונה קשיחה אך אלסטית, בסיס רחב המעניק יציבות, וחלק קדמי מקומר מעט כלפי מעלה יעשה את העבודה. כפכף מוצלח אך ורק אם הוא נשאר צמוד לרגל גם במהלך ההליכה, תומך בקשת ולא 'בורח'. בכל מקרה עדיף לבחור בסנדלים עם אפשרות כיוונון באמצעות אבזם או סקוץ'. ושום מלה על עקבים".



חנות הוויאנאס ברחוב שינקין בתל אביב. פופולרי גם בחיקויים


אולי מלטין. אוסף מרשים בצבעוניותו של האסון האופנתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו