בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרך המשי: רשמים משבוע אופנת הגברים לעונת אביב-קיץ

מעצבי ברברי שאבו השראה מדמותו של רובין הוד, דולצ'ה וגבאנה התחברו לרשת ובטרוסארדי התאימו רכב לכל בגד. רשמים משבוע אופנת הגברים לעונת אביב-קיץ 2012 במילאנו שננעל אתמול

תגובות

"שיחקנו אותה!" זו היתה יכולה להיות קריאת שמחה המסמלת את שבוע האופנה לבגדי גברים במילאנו, שהתאפיין בתחושת שפע לעומת הקדרות שלפני שנה בלבד. ב-2010 כללו המכירות הכוללות ב-8.1 מיליארד יורו (11.6 מיליארד דולר) של חברות האופנה האיטלקיות גידול של 7.2% בקטגוריות בגדי הגברים והטקסטיל לגברים. המצטיינות היו החברות היוקרתיות, על פי נתוני מועצת הטקסטיל והאופנה האיטלקית.

הצלחת המותגים האיטלקיים לא באה מהכלכלה המקומית הקפואה אלא מהגידול בשווקים הזרים שענה על ציפיות מנהלי פיטי אימג'ינה אומו, יריד האופנה שהתקיים בשבוע שעבר בפירנצה, שהיו בו כ-7% יותר קונים זרים השנה, לדברי רפאלו נפוליאונה, מנכ"ל היריד.

האופנה האיטלקית עוברת שינוי, שבו מותגים מצליחים בבעלות משפחתית נהפכים לתאגידים רב-לאומיים. יש גם את הדרמה הפוליטית של ההתקוממויות במדינות הערביות, הגל הגדול של צעירים וההד החברתי שלו, שמן הסתם יכה גלים באופנה כפי שעשה בפייסבוק. "המאורעות האלה ממש מעוררים השראה", אמר ביום ראשון תומס מאייר מבוטגה ונטה. הוא סבור שהדור הצעיר במדינות ערב יתיר את הרסן ויאמץ את הבגדים המערביים, והוא מדמיין איך ייראו גברים צעירים כשיערבו את הסגנונות.

הסיפור סופר בשילוב מוצלח של עור וג'ינס שהוצג ברצף קצר של חליפות רכות. הן היו גזורות כמו סט של אפודה וסוודר שנתחב למכנסיים כסרבלי עבודה של פועלים. מאייר בחר להציב את העור בחזית בפינאלה. התצוגה שלו היתה שילוב מצוין של כושר המצאה וחדשנות, ובד בבד הוא נצמד לסילואטה המהודקת וביטא את האמירות הנמרצות שלו בצבע, בהדפס ובמרקם. כשכל שלושת המרכיבים השתלבו במה שנראה כג'ינס שנצבע באופן אמנותי, בסריגי כותנה ופשתן ירוקים מודפסים, התבהר העומק בעבודתו של מאייר.

בזכות האיכות הדקיקה של הבדים אפשר למקם את הקולקציה בתחום האופנה העילית. הקודים המאופקים המהותיים של בית האופנה נשמרו, בייחוד בתיקים הרכים המקופלים תחת הזרוע כמעטפות ענקיות. גם כשהוצגו פריטים מזעזעים, כמו חליפות בצבע טורקיז או ירוק-תוכי, התוצאה היתה קלאסית.

פיתוח תחום בגדי הגברים במותג סלווטורה פרגאמו משקף את גישת מנהלי בית האופנה ביחס למחזיקי המניות: עדין, יציב, תוך התמקדות בערכי יסוד ובהצצה אל העבר בלוויית עדכון מהווה. סיפורו של המעצב מסימיליאנו ג'ורנטי התמקד בים התיכון: עולמו של פבלו פיקאסו, באלגנטיות מרושלת בז'קטים ארוכים ונינוחים מפשתן; במכנסיים חופשיים, רחבים; בכובע שמש רך ובנעלי בד. נעלי הדייגים הספרדים מעולם לא נראו זוהרות כמו בנעלי העור החמאתי מעל סוליית הראפיה או בעלות הפתחים העדינים בעקב.

המעצב נצמד ללוח צבעים חיוור של גוונים נייטרליים שדהו בשמש או ירוק רענן (ללא כתמים פרועים של פיקאסו), וליטש את הקודים של פרגאמו בז'קטים קטומים וצמודים ותיקי עור ספורטיביים גדולים מעור. אך הוא לא ניתץ את התבנית שנוצקה לפני שני דורות.

בגדי הגברים לאביב-קיץ 2012 פונים לדרך מפתיעה: מהבטוח והסולידי לגחמני והמיוחד. מצב הרוח החדש בלט בברברי פרורסום, מותג בריטי גלובלי שנהפך לענק כלכלי המתמקד בטכנולוגיה. המנהל הקריאטיבי הראשי של החברה, כריסטופר ביילי, פנה לתחום מלאכת המחשבת, בכובעי קש בשזירה יוצאת דופן המזכירה את בובות התירס הבריטיות הפגאניות, בסוודרי קרושה מראפיה, בהדפסים שבטיים, באפליקציות ציפור מלבד וברקמה אינדיאנית על נעליים בעלות סוליות שעם.

"אני אוהב את הדברים הדיגיטליים, אבל הגיע הזמן לעשות דברים בידיים של בני אדם", אמר ביילי מאחורי הקלעים כדי להסביר מה שהגדיר "מורשת של מלאכת יד".

התוצאה היתה אנגלית-אקסצנטרית, בפריטים חריגים שנארגו, כמטפורה וגם פשוטו כמשמעו, לתוך הסגנון של ברברי. צבעי הקיץ היו בנוסח רובין הוד ירוק יער, חום ערמונים ואלון וגוונים עזים יותר באפליקציות עץ גיאומטריות ובאקססוריז. נימה היפית הובלטה במכנסיים בהדפס אינדונזי ובקש השזור.

האפקט הכולל היה מרחיק לכת מדי, בייחוד כובעי הקש. אבל הרוח היתה מקורית והצעידה את ברברי קדימה.

ראף סימונס הודה שהוא נרגש וחושש לפני תצוגת בגדי הגברים של ג'יל סאנדר. היתה לו סיבה לכך, מתברר. הוא החדיר לקולקציה שלו שפע של אזכורים מהמחצית השנייה של המאה ה-20, והתוצאה היתה לא משוגעת, אלא מוזרה. החל בשערם המוחלק בשמן של הדוגמנים, דרך התיקים הנישאים על החזה כתלמידים באוטובוס, וכלה במכנסיים הקצרים הנפוצים בעלי המותניים הגבוהים ובנעלי הצבא הגבוהות בקצה רגליים חשופות ושעירות, זו היתה מקוריות שהוגשה בצורתה הקיצונית ביותר.

רעיון עריכת הניסויים בצורות חדשות של גזרות הוא הכרחי בעבור סימונס. אבל היה מתסכל שהוא לא הפך את המכנסיים הקצרים בעלי המותניים הגבוהים לפריט מציאותי יותר, כגזרה מרעננת למכנסיים רגילים. בגדים עליונים שקופים מפי-וי-סי נראו כנסיגה לשנים המוקדמות של מרג'יאלה. הבעיה בסימפול באופנה, כמו במוסיקה, היא שהרמיקס מוכרח להיראות חדש.

מוטיבים מעטים מדי יכולים ליצור בלבול כמו מוטיבים רבים מדי. גם אם בתצוגה של דולצ'ה וגבאנה היה יותר מרעיון אחד, ההתמקדות בבדי רשת האפילה על כל דבר.

התצוגה נפתחה בבגדים המחויטים סטפנו גבאנה ודומניקו דולצ'ה יכלו לתת שיעור למעצבים צעירים. מאלפות היו גם החולצות הלבנות הרשמיות שלהם, וכך גם משקפי הכסף החלליות בעלות קווי המתאר המקומרים. אך כל השאר היה רשת, מז'קט עור, דרך סרבל, ועד הנעליים.

צמד המעצבים זינק בשמחה על עולם הטכנולוגיה, בציוצי טוויטר מלאי חיים ("התצוגה מדהימה! מטורף עליה!") שהופיעו על גבי פסים מעל המסלול. אבל לרשת יש מגבלות. התצוגה החד-נושאית שידרה מסר מוגבל, ונפלה בעצמה ברשת.

מכוניות עצרו ביום ראשון מול בניין טרוסארדי הסמוך לבית האופרה לה סקאלה, ותלבושתו של כל דוגמן התאימה לכלי התחבורה שממנו יצא: סדאן יוקרתית פרקה אציל מזוקן במעיל בעל צווארון מעור נחש; בחור בחליפה קולית ירד ממכונית מיני ירוקה של ב-מ-וו; אופנוען במכנסי משבצות בצבעים עזים וכן הלאה, מפיאט 500 ועד מונית.

התיקים, כמה מהם מזוודות קופסתיות ישנות ואחרים מחוטבים ומודרניים, סיפרו את ההיסטוריה של בית האופנה ואף שגוללו אותה בצורה כאוטית משהו, זה היה מקסים.

הקולקציה של ארמנג'ילדו זנייה היתה שיר הלל לקיץ נינוח, בבגדים שדהו מהשמש, זהרו בחום או התקמטו והתכסו גבשושיות כחצץ על מסלול התצוגה. בכך שהלכה בדרך המשי, החברה הידועה בגזרותיה המחויטות התרככה מעט ושלחה למסלול מסרים ברורים לעונת בגדי הגברים של אביב-קיץ :2012 משי הוא הצמר האיכותי החדש, צבעי פסטל נראים רעננים וצעיף המשי המקומט הוא העניבה החדשה.

"רצינו להפוך את המשי לקשמיר של הקיץ", אומר ג'ילדו זנייה, מנכ"ל החברה, שלפני כמה שבועות הוענק לו אות האבירות קוולייר דל לאוורו, אחד מאותות הכבוד הגבוהים ביותר באיטליה. מנכ"ל החברה המשפחתית, היוצרת בעצמה את הבדים הארוגים שלה, סבור שאפשר לייעד משי לגברים ולאו דווקא לנשים.

הקולקציה היתה פחות נוסטלגית ויותר מודרנית ואוורירית, בין שנתפרה לחליפות רכות בלוח צבעים חיוור של חימר, סגול-אפור, אפור, ירוק וכחול, ובין שהופיעה כבגדים ספורטיביים בסוודרי משי מקומט. אפילו העור קיבל טיפול קליל ושימש למעילי דאסטר ארוכים ומתנפנפים.

האם זו היתה קולקציה אמינה כבגדי גברים? זנייה מודה שאולי "יידרש קצת זמן" עד שהגברים ילכו בעקבות הנשים ויאמצו את מה שהוא מכנה "תופעת המשי". אבל לחברה יש ביקוש ניכר באסיה והיא מחזיקה שם מפעלים משלה כדי לפתח שילובים מתוחכמים של משי, כותנה ופשתן, והקולקציה שיוותה למשי רבגוניות של משקל ומרקם.

מה הצעד הבא ברשימה של זנייה? התמוקדות בבגדים מותאמים אישית, תפורים לפי מידה, שיהיו מוכנים בתוך ארבעה שבועות בלבד; ושירות לקוחות חדש: סריגי קשמיר על פי הזמנה.



דולצ'ה וגבאנה. מוטיב אחד


ברברי פרורסום. מורשת של מלאכת יד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו