בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהבת שלוש המיטות

תגובות

בתמונת מותה של ויולטה ניצבו על הבמה שלוש מיטות. בקדמתה, ערש הדווי שלה, דמוי ערישת תינוק אוף-וייט, ובעומק, משמאל, מיטת התזנונים האדומה ומשופעת הכריות, עליה נערכה במערכה הראשונה האורגיה, עם מנת העירום הנשי (שדיים) ששום אופרה המכבדת את עצמה לא יכולה בלעדיהם בימינו, ועוד יותר בעומק, מצד ימין, מיטת הזוגיות הלבנה, בגודל בינוני, שהיחיד ששכב בה, בנוחיות מופגנת, היה אלפרדו (סטפן פופ בריא הגוף) ששר על כוכביו בני המזל.

אלמנט עיצובי חשוב בהפקה הזאת, שהובאה מליאז', היה חור מנעול גדול במסך, שתחילה שיקף בראי את הקהל, וכנראה היה רמז למפתח הבימוי, לפיו העלילה על הפרוצה המאוהבת, הנדרשת לוותר על אהבתה למען מראית עין, היא תוצר של חברה מציצנית. אמנם סצינת האהבה האינטימית הראשונה באופרה בין אלפרדו לוויולטה נערכת לעיני קהל ניצבים ומקהלה, שישבו על הבמה כבמושבי צופים באורגיה (בה הקהל משתתף), אבל מעבר לזה לא היה בבימוי פיתוח לדימוי הזה.

עוד צריך לציין אלמנט עיצובי - חללים במסך אחורי - תחילה בצורת ראשות מיטת התזנונים, ואחר כך כהד של הצורה, אבל דמוי חור שחור גדול בתמונה האחרונה. כל זה היה כדי להראות שהשקיעו כאן בתפאורה הנראית משמעותית, וגם בתלבושות (עולם התענוגות של פאריס היה גרוטסקי במופגן, אם כי קצת לאה).

אבל בסופו של דבר העיקר באופרה הזו זה לא החזיון הבימתי, אלא היותה מופת של כתיבה דרמטית-מוזיקלית בה שחקנים-זמרים שרים את רגשותיהם להפליא, ועניין זה בא על סיפוקו המלא בתמונה הראשונה של המערכה השניה, בדואט הידוע בין ג'רמונט האב (ג'ורג' פטאן) וויולטה (צ'ינציה פורטה) שהרטיטה את הלב באהבתה, ייסוריה ומותה.

אבל האמת-האמת? הכי אהבתי את המוזיקה של ורדי, כי בזה אני רק חובב נלהב.

האופרה הישראלית מציגה: "לה טרוויאטה" מאת ורדי, עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון, מקהלת האופרה, שחקנים וסולנים. מנצח: ישי שטקלר. בית האופרה תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו