הכינו לשווא את הממחטות

נעם בן זאב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

את אי-הנוחות בצפייה והאזנה להפקה הזאת של "לה טרוויאטה", אחת מני רבות בהיסטוריה של האופרה הישראלית, מגלם הזמר ג'ורג' פטאן: בריטון לירי נהדר שמזמן לא נשמע כאן על הבימות, בעל קול נפלא, דקויות וצבעים, וביטוי מושלם של הטקסט - אבל לא הטיפוס השטני, חסר הלב, שפורש רשת פסיכולוגית אכזרית סביב הגיבורה והורס את חייה ואת אהבתה. וכך גם אלפרדו, הטנור, אהובה של הגיבורה - טנור שתענוג להאזין לסגנון האיטלקי הנובע מפיו, ולקולו - אבל אי אפשר להשתכנע מאהבתו, מתשוקתו, מפחדנותו, מהחרטה שלו; וכמוהו ויולטה, הגיבורה: כמה יפה היא שרה! איך התפקיד המסובך, שתובע גם קולורטורה וגם ליריות, גם הרואיות רמה וגם עדינות חרישית, נבנה בשלמות על ידה! אבל כמה אינה מסוגלת להיות טראגית, ואיך אפילו רמז של דמעה אינה מצליחה לסחוט מקהל שכבר בא מראש עם ממחטות.

עסק טוב עשתה האופרה הישראלית בהצבת ישי שטקלר כמנצח במקום עומר ולבר שביטל: התזמורת שמתחת לבמה נשמעה נהדר אתמול, מצלילי המלמלה החרישיים ועד לתרועות ולמחולות. ב"לה טרוויאטה" המוזיקה היא הגיבורה הראשית - מלווה את הלהיטים הרודפים בה זה אחר זה, ופתאום, כמו מוזיקה בקולנוע, מבטאת את העלילה, יוצרת דיאלוג עם הגיבורים והופכת להיות אלטר-אגו שלהם, מעטרת, מתגנבת, מציירת את הדמויות בלייטמוטיבים, מרגשת; ואת כל זה הצליח שטקלר להשיג במוזיקליות מקורית ובשליטה שהטיסה את הקצב העלילתי. ועל הבמה: חבל שדווקא באופרה פמיניסטית, שמעלה על נס את אצילות האשה ומוחה נגד הגורל שגוזר עליה להיות קורבן בעולם פטריארכלי, מציגים חיפצון משפיל של נשים על ידי הפשטתן מבגדיהן והצגתן לראווה בעירום, ובלבוש ותנועה מבזים.

האופרה הישראלית מציגה: "לה טרוויאטה" מאת ורדי, עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון, מקהלת האופרה, שחקנים וסולנים. מנצח: ישי שטקלר. בית האופרה תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ