בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תלמידי המחלקה החדשה לאמנות בשנקר בתערוכה ראשונה

התערוכה "סחף" מבוססת על תעייה בעיר, ברוח משנתו של אמן האוונגרד הצרפתי גי דבור

תגובות

התערוכה "סחף", שבה מציגים עשרה תלמידים בשנה השלישית ללימודיהם, מספקת הצצה ראשונה למחזור הראשון במחלקה החדשה לאמנות בשנקר. על אף שזו עוד לא תערוכת הגמר של המחזור הזה, אפשר ללמוד ממנה מעט על משנתה של המחלקה ומוריה - ולקוות כי הרוח תישמר גם בשנים הבאות.

"לא להתמצא בעיר - אין זה אומר הרבה. אך לתעות בעיר, כשם שאדם תועה ביער - לכך דרוש אימון", כתב ולטר בנימין בפתח החיבור "ילדות בברלין סמוך ל-1900" (מתוך "המשוטט", הוצאת הקיבוץ המאוחד). לארי אברמסון, מרצה בכיר במחלקה, בנה סמינר שנתי תיאורטי ומעשי בו התאמנו הסטודנטים בשוטטות לפי מיטב המסורות האוונגרדיות של המאה שעברה. הסמינר נקרא "הארץ המובטחת: האמן והעיר הגדולה" וכלל למידה ודיון בכיתה וכן שיטוטים וסיורים במרחב העירוני.

אברמסון מספר כי מתחילת הדרך של המחלקה הם ניסו להרחיב את הפרספקטיבה על אודות לימודי אמנות: "כשרק הגינו את המחלקה, רצינו לבנות תוכנית שמחברת את התלמידים לקונטקסט שמחוץ לבית הספר ואף מחוץ לאמנות. שאפנו לשבור את החלל ההרמטי של בית ספר לאמנות וכן את הנטייה של הסטודנטים להתכווץ לתוך דלת אמות התחום". משעה שקיבלו מהעירייה את בניין עלית, הממוקם בצומת מרכזי במרכז הפיננסי והתחבורתי של המטרופולין ומהווה גם את קו התפר בין תל אביב, רמת גן וגבעתיים - זה אף התבקש יותר.

במפגש עם הסטודנטים ניכרת הערכתם הרבה למרצה שלהם, שסחף אותם והפיח בהם השראה, בין השאר באמצעות קבוצת הסיטואציוניסטים הפריסאית בכלל והאמן גי דבור בפרט. "חשבנו יחד ובהשראת הסיטואציוניסטים איך ליצור גיאוגרפיה אלטרנטיבית באמצעות תנועת הקבוצה. התהלכנו במתחם העירוני לפי מפה של ערים אחרות - וכך מצאנו את עצמנו משוטטים במטרה להגיע לכיכר טיאננמן בבייג'ין או לאורך התעלות באמסטרדם", מספר אברמסון בהנאה כנה ובגאווה ניכרת.

השיעור הראשון בסמינר נפתח עם ביקור במנחת מסוקים שבראש מגדל אביב (שנהפך למוקד עניין ולנקודת מפתח בתערוכה): הם ערכו סיור בתוככי המתחם המבוצר של הבורסה ליהלומים וביקרו בחדר העסקאות. כמו כן פגשו אנשים שהרחיבו את אופקיהם בנוגע למרחב המדובר מבחינה היסטורית, אידיאולוגית ותכנונית. ההיסטוריון וחוקר התרבות עודד היילברונר, למשל, דן בשאלה מדוע רוב האנושות מעדיפה כיום לגור בערים, ואילו אדריכל העיר רמת גן, סרג'יו לרמן, סקר את ההיסטוריה של האזור.

שם התערוכה, "סחף", הוא תרגום לעברית של המושג "Derive" בצרפתית, מושג שטבע דבור (שרון רוטברד תירגם בעבר את המושג ואת הטקסט המפרט אותו): "הסחף הוא טכניקה של מעבר מואץ דרך סביבות מגוונות. מושג הסחף קשור באופן הדוק להכרה בתוצאים בעלי אופי פסיכוגיאוגרפי, ובהפגנת התנהגות משחקית-קונסטרוקטיביסטית - מה שמנוגד למושגים הקלאסיים של המסע והטיול". התערוכה השונה הזאת אכן מצליחה להנכיח נקודות מבט ותנועה חדשות במרחב.

הפואטיקה של הכאוס

ישראל אליהו, אחד הסטודנטים, שמציג את עבודתו האמביציוזית דווקא בחלל נפרד, מציין כי מרבית העבודות אינן עוסקות בסובייקט. "אין כאן משהו אישי, הפרסונה של האמן מאחורי העבודה אינה נוכחת אלא בצורה אגבית". עבודתו חולשת על כל החלל שבו הוא מציג. הוא בנה דגם של מטוס ססנה 172 - אחד הדגמים הנמכרים ביותר בעולם, שמאז תחילת ייצורו ב-1952 לא השתנה כלל, פרט למנוע. הדגם הוא של שלד המטוס, הבנוי בקנה מידה של 1:1 ועשוי כולו עץ. עבודה נוספת של אליהו מוצגת בחלל המשותף.

שיתוף הפעולה בין התלמידים בזמן הקורס והעצמאות שהעניק להם אברמסון ניכרים גם במבנה התערוכה ובסגנון האוצרות. התערוכה אינה מורכבת מקוביות או כוכים שבהם מציג כל תלמיד. להיפך, החלל פתוח והעבודות מקיימות מערכת יחסים והקשרים רחבה זו עם זו ועם החלל.

עבודתו של טין מיהלק מוצבת בחלק המזרחי של הגלריה, תוך יצירת קשר יפה בינה לבין החלל, שיש בו פתח מעוגל הפונה החוצה, ובהשראתו יצר מיהלק פתחים נוספים במחיצת גבס המופרדת מעט מדפנות הבניין. הפתחים העגולים מופיעים במיקומים ובגדלים שונים: בחלקם הוא התקין מראות המקרינות פנימה את הנשקף מבחוץ, ובחלקם הוא הציב זכוכיות מעוותות, המכווצות או מגדילות את הנוף שבחוץ. פתחים אחרים משמשים פשוט להאזנה לשאון העיר.

בחלקו הדרומי של החלל מציגה תמר הצופה את עבודתה, "אקספרס זון", כשם המעלית אשר עולה בין קומת הקרקע לקומה ה-50 במגדל אביב הצמוד. עבודתה מורכבת מכמה מסכים ובהם וידיאו הנראה כמעין סטופ-מושן אך הוא בעצם פרגמנטים של וידיאו שהיא צילמה במצלמה נסתרת בגודל של דיסק-און-קי, שאותה תלתה במיקומים שונים באזור: "ניסיתי להוציא את המבט החוצה, לייצר מעין עין שלישית ודרכה לתפוס פריימים שהם בלתי אפשריים לעין האנושית".

לטעמה של הצופה, הייחוד במצלמה שאתה היא עבדה נובעת דווקא מה"לואו-טקיות" שלה: "היא מייצרת פרגמנטציה מסוג מסוים שמאוד מצאה חן בעיני ושירתה את הניסיון למצוא פואטיקה בתוך הכאוס של הצומת. לא לסדר את הכאוס, אלא ללכת אתו, להגחיך אותו ולהיקסם ממנו".

טרוניות מיומן זרוק

הגר אסא פיזרה רמקולים לאורך הגלריה ולרוחבה, חלקם נסתרים, מהם בוקעים בהדרגה וברמת ווליום מינורית קטעי שמע שאותם הקליטה בשיטוטיה בעיר: "הכוונה היא שהצלילים יתגלו לאוזנו של המבקר בעדינות ובהפתעה, ויצרו מעין דיסאוריינטציה בחלל".

לי זלבה מציגה משמאל לכניסה כמה פורטרטים בשחור לבן של ילדה, שהם סריקות מוגדלות של תמונות ישנות שמצאה במגדל אביב. היא אינה מוסרת פרטים נוספים על אודות זהות המצולמת כדי ליצור "סיפור דרך הניראות". כמו כן היא מצאה במסגרת שיטוטיה יומן ובו טרוניות של גבר כלפי אשה, אולי אהבה נכזבת. חיפושיה של זלבה באינטרנט אחר זהות אותה אשה הובילו אותה לקליפ של זמרת ששמה אורית סלע, "גבר באמבטיה", אשר צולם ברחבת הבורסה הסמוכה לבית הספר ואותו היא מציגה לצד הפורטרטים של הילדה.

ליאת איתן וסיגל סבן, שתי סטודנטיות השוהות כעת בהמבורג במסגרת חילופי סטודנטים, יצרו עבודות המעמתות טופוגרפיה וסיפור של שתי ערים שונות. איתן יצרה מעין "מפות עיוורות" המורכבות ממתווה רישומי עדין שמעט בולט מעל פני השטח, כמו כתב ברייל: האחת של מתחם האזור ברמת גן והשנייה של האזור שבו היא לומדת כיום בהמבורג. "יצרתי דווקא תהליך של גריעה ולא של הוספה למרחב", מסבירה איתן. נקודה צהובה מסמנת את מיקום בית הספר.

סבן מציגה סדרת ציורים שבהם התיכה את העיר רמת גן כיום עם המרחב ההיסטורי הקודם שלה, שבו עבר ואדי מוסררא - היום נחל איילון - בין רכסי כורכר, שלאורכם צעדו גם שיירות גמלים בדרך לדמשק.



לארי אברמסון. גיאוגרפיה עירונית אלטרנטיבית בצומת עלית ברמת גן


לי זלבה, ''ילדה'', 2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו