בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילד שהעתיק שמלות מהמרקיזה

מוזיאון להנצחת מורשתו של מעצב האופנה קריסטובל בלנסיאגה נפתח בעיר הולדתו גטאריה. אפילו מלכת ספרד באה לפתיחת המוזיאון, שנועד ליצור בעיר הבאסקית "אפקט בילבאו"

תגובות

ניו יורק טיימס

על ראש גבעה המשקיפה אל עיר הנמל הספרדית מימי הביניים גטאריה, אשר מתאפיינת בריח הדגים השולט בה ובכנסייה גותית וצריח פעמון, שוכן קברו של קריסטובל בלנסיאגה. מצבת הגרניט פשוטה ואצילית, וכמוה גם השמלות המפוסלות המוצגות במוזיאון קריסטובל בלנסיאגה החדש בגטאריה, עיר הולדתו של מעצב האופנה הנחשב בחבל הבאסקים בספרד.

את הוורדים בגון שמנת שעל הקבר הניח איבר דה ז'יוונשי, שהגדיר את בלנסיאגה כ"אליל שלי" ואף שימש כנשיא המייסד של הקרן שפעלה במשך עשר שנים להקמת המוזיאון החדש והנועז בעיר. קירותיו המקומרים של המוזיאון עשויים זכוכית מקושטת בהתזת חול ופרחי הברזל המעטרים אותו מזכירים מטפחת ספרדית רקומה.

בטקס הפתיחה של המוזיאון, שנערך בתחילת החודש, העניקה מלכת ספרד סופיה, שאת פניה קידמו מקהלת זמרים ומוסיקה באסקית עממית, את חותם האישור המלכותי למעצב, שאביו היה דייג ואמו תופרת. האחוזה הצמודה למוזיאון המודרניסטי היא מעין תזכורת לסיפורו של בלנסיאגה: היא שימשה ביתה של המרקיזה דה קאזה טורס, שהרשתה לקריסטובל כשהיה ילד בן 11 להעתיק את שמלותיה הפאריסאיות. הוא עזר לאמו האלמנה ולמד חייטות בסן סבסטיאן הסמוכה. 19 שנה היה בלנסיאגה נכס ספרדי. מלחמת האזרחים, שהחלה ב-1936, קטעה אותן, אז עבר לפאריס ושהה שם בפסגת האופנה העלית למשך יותר משלושה עשורים. הוא סגר את בית האופנה שלו ב-1968 ומת ב-1972, והוא בן 77.

חליפת משבצות מושלמת

שמנה וסלתה של החברה הספרדית, שכמה מהשמלות במוזיאון נתרמו ממלתחות פרטיות שלהם, הגיעו לפתיחה וחלקו זיכרונות על אדם שלאו דווקא ראו בו "הנזיר" של עולם האופנה, כפי שנודע. "בלנסיאגה היה רציני אבל היתה בו שמחת חיים. אני זוכרת אותו עם אמא שלי בפיגאל, שותים מרק בצל ומתפקעים מצחוק", אמרה סונסולז דיאס דה ריוורה, שהופיעה בפתיחה בחליפת משבצות מושלמת מ-1965. דיאס דה ריוורה, שאמה, המרקיזה דה לנזול, היתה ידידתו של בלנסיאגה, סיירה במוזיאון עם המלכה וחלקה עמה אנקדוטות על העבודות המוצגות: כיפת הראש השחורה, המעוטרת בנוצות, של אמה, שמלת ההריון שלה עצמה בגזרת בייבי-דול עם פרחי פוקסיה, ושמלה בעלת חלק תחתון שופע משנות ה-50, שבלנסיאגה הוסיף לה תחתונית סגולה למען הבת.

הדרמטית ביותר היא שמלת הכלולות של דיאס דה ריוורה מ-1957, שרקמת הכסף שלה מבוססת על השמלות של פסלי המדונה בסוויליה ואמרתה מתעגלת כלפי מעלה בחזית. שמלות הכלה, המוצגות באחד מששת חללי התצוגה, כוללות את שמלת הכלה האגדית שנתפרה בעבור מלכת בלגיה פביולה, שמשפחתה הספרדית האריסטוקרטית נהגה לבלות את חופשות הקיץ בגטאריה. את שולי השמלה מעטר מינק.

אך החדר המאלף ביותר במוזיאון הוא החדר האחרון, שבו מוצגות יצירות המופת של בלנסיאגה, על פריטיהן המורכבים, מפורקות לחלקים ומורכבות שוב באמצעים דיגיטליים בסרטוני וידיאו קצרים. במקום אחר מוקרנות על צגים תמונות אופנה, לצד מראות של המעצב בעבודה. התערוכה מניחה לתלבושות לדבר בעד עצמן, כיצירות אמנות, והן מוארות במקרים רבים בפס צבע יחיד בירכתי חלל ריק. השמלות לשעות היום מפוכחות ואלגנטיות, ואילו שמלות הקוקטייל קלילות ושובביות בתחרה שחורה, כפי שמדגימה קשת של שמלות זוהרות שלבשה לקוחה אמריקאית, באני מלון.

שפת הבגדים נהפכת ללחישה באזור שמלות הערב. אולי פיוטי להראות את מרקמי השמלות השחורות כהבלחה בדמדומים, אבל המבקרים יתקשו לראות בבירור את התלבושות, לא כל שכן לקרוא את ההסברים המלווים את המוצגים. אגוסטין מדינה בלנסיאגה, בן אחיינו של המעצב, אף הביע תרעומת מסוימת כשטען שהחלל המוזיאוני פשוט גדול מדי.

לידתו של המוזיאון לא היתה קלה. ראש העיר לשעבר של גטאריה הואשם במעילה ובהפצת כמה מהפריטים של בלנסיאגה בקרב ידידיו. אך שר התרבות הספרדי, אנחלס גונזלס-סינדה, צידד בהשקעה של 30 מיליון יורו, שבאה מהמדינה ומכמה מחוזות מקומיים, והסביר שהמוזיאון תוכנן "לעורר אפקט בילבאו" ולעודד את התיירות בגטאריה.

עדיין רלוונטי

אין ספק שהדור הנוכחי באופנה הספרדית רוחש כבוד לבלנסיאגה, ואין עוררין על הרלוונטיות שלו. המעצב חואקין טריאס אומר שהוא מכבד את "השפע והפרופורציות של המאסטר ואת המודרניות שלו". "בלנסיאגה הוא לשד החיים של ספרד", אומרת אסטרלה ארקס, שכיום מתמקדת במותג משלה לאחר שעבדה תקופה קצרה באונגרו. "יש בספרד צד מחוספס מאוד וצד מתוחכם מאוד", היא אומרת. "העבודה שלו היתה מתוחכמת וטהורה מאוד. המודרניות שלו התבטאה בכך שהיה פשוט מאוד, איש צנוע ומלא גאווה כמיטב המסורת הספרדית".

מי היה קריסטובל בלנסיאגה בעיני אלה שהכירו אותו באמת? הספר המלווה את התערוכה מציע שפע של מידע על נסיקתו מבן למשפחת דייגים למעצב אופנה של החברה הגבוהה. שני הוריו הצנועים היו מקושרים לחצר המלוכה, שנהגה לבלות את חופשות הקיץ בחוף האוקיינוס האטלנטי. אביו של בלנסיאגה השיט סירות בשירות משפחת המלוכה ואמו תפרה בגדים ללקוחה אריסטוקרטית. המעצב למד כך את מנהגיהם וצורכיהם של בני המעמד הגבוה.

אך התערוכה היתה מוצלחת יותר אילו היו בה גם קולות חיים, אולי מוקרנים כסרטונים, שיספקו עדויות ממקור ראשון. המעצב פיליפ ונה, שלמד עם בלנסיאגה, תיאר אותו כאדם "קצת מחמיר. הוא היה מאוד נוקשה". אך דה ז'יוונשי סיפר על ידידות חמה וארוחות מלאות שמחה עם בלנסיאגה וקוקו שאנל.

דיאס דה ריוורה הקימה לתחייה את ידיד המשפחה כשתיארה איך בלנסיאגה הלביש אותה מגיל שבע בשמלת הכנסייה הראשונה שלה, ואיך כשהתמרדה בגיל 15 וסירבה ללבוש שמלה שגרמה לה להרגיש "שמנה", המעצב הרשה לה לבחור בגד אחר. היא סיפרה שהמעצב, שהיתה לו "אובססיה של כתפיים", קרע פעם את הז'קט המוכן שקנתה בחנות ותפר אותו מחדש.

בסך הכל המוזיאון מותיר רושם חיובי: חלל עצום להצגת מורשתו של בלנסיאגה במגרש הביתי שלו. המלכה סופיה ביטאה את ההתלהבות הכללית. "זה פנטסטי", אמרה, "אחרי כל כך הרבה זמן, אני שמחה שזכיתי לראות את המוזיאון!"

***מפלמנקו ומטאדורים אל המופשט

הקשר של קריסטובל בלנסיאגה למולדתו - באנרגיה של הפלמנקו, בקווים המחמירים של הכנסייה ובפאר של בני משפחת המלוכה - ניכר בשמלות המעוטרות בפרחי ציפורן שנהגו להשליך לזירה ללוחמי השוורים בתום הקרב, בגלימות הכמורה ובבדים המפוארים.

אך הגילוי ב"בלנסיאגה וספרד", תערוכה המוצגת במוזיאון דה יאנג בסן פרנסיסקו עד 4 ביולי, הוא שהמעצב הלך ונעשה מופשט בעיצוביו בשלהי הקריירה הארוכה שלו. משורה של שמלות מ-1967, השנה שלפני סגירת בית האופנה שלו, עולות צורות מפוסלות בהקפדה: שכמייה ירוקה העוטפת את הגוף והגפיים; שמלה שכמו צוירה במחוגה, לאשת החברה גלוריה גינס.

האמיש באואלס, אוצר אורח במוזיאון שתיכנן תצוגה קטנה יותר בניו יורק בשנה שעברה, התמקד בקשרים הגלויים או הסמויים בין בלנסיאגה לספרד. הקונצפט של מציאת הקשר מפיח חיים בז'קט מטאדורים רקום ובשמלה בהשראת הציורים של ולסקז וזורבראן.

ההיסטוריה האישית של בלנסיאגה, ובייחוד מותו המוקדם של אביו בבית שממילא היה דתי וחסוד, משתקפת בתערוכה באמצעות שמלות שחורות, לפעמים מודגשות בהבזקים של סרטים ורודים, אך בדרך כלל מועשרות במרקם של משי או תחרה פריכה.

התערוכה מצביעה על קשרים ומקורות השראה, אך עושה זאת בתבונה ובדרך מרומזת, אינה מכבידה בתיאורים היסטוריים וגם אינה מתעקשת שכובע מטאדורים הוא המקור לשמלת קוקטייל מקסימה משנות ה-50.

הספר העסיסי הנלווה לתערוכה, שיצא בהוצאת ריזולי, מעמיק את הקשרים התרבותיים והאמנותיים. שמלה מוזהבת משנות ה-60 מקושרת ישירות לציור של מלכת ספרד איזבלה השנייה, שכמיית נקודות מעוטרת בסלסולי בד מוצגת ליד כרזת פלמנקו ועליה הכיתוב "אולה!", ושמלת ערב מ-1965 ניצבת למול גלימת כומר חסודה.

אך כמעט כל הקשרים האלה לכנסייה, לאמנות ולספרד, הם ניחושים בלבד, שכן בלנסיאגה לא חשף רבות על עצמו. בניגוד מוחלט לראיונות הארכניים והתכופים שמעצבי תקופתנו נוהגים להעניק, בלנסיאגה היה שתקן כנזיר.



מלכת ספרד, סופיה, בפתיחת מוזיאון בלנסיאגה


עיצובים של בלנסיאגה בתערוכה המוקדשת לו במוזיאון דה יאנג בסן פרנסיסקו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו