בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קווים מקבילים

האם התיאוריה הביקורתית והמעשה האדריכלי נפגשים? ואיך, אם בכלל, משפיע השיח התיאורטי על המתכננים? חילופי תפקידים בגלריה של בית האדריכל ביפו הם הזדמנות טובה לשאול על כוחה של תערוכה

תגובות

סדרת התערוכות "מקומי" שאצרה האדריכלית וחוקרת התרבות שלי כהן, אוצרת הבית בגלריה בבית האדריכל ביפו, לא היתה שיר הלל לעשייה האדריכלית כמקובל בתערוכות בתחום, אלא התבוננה על העשייה האדריכלית במבט ביקורתי וחשפה את יחסי הכוח שהיא מייצגת.

בתחילתה היא עוררה כעס בעמותה שמינתה אותה לתפקיד. בשלב מאוחר יותר התערוכות התקבלו כחלק מהפעילות התרבותית הלגיטימית בעמותה, אבל באופן פרדוקסלי המסר הביקורתי, שהיה לעתים חריף ועוכר שלווה, לא התקבל, לא פקח עיניים ולא חולל שינוי. "התיאוריה הביקורתית והמעשה האדריכלי נשארו שני קווים מקבילים שלא נפגשו", הודתה כהן בראיון עמה לפני שלוש שנים לרגל סיכום ביניים של פעילותה בגלריה וספר שהוציאה על הסדרה "מקומי".

בימים אלה כהן מסיימת את תפקידה כאוצרת הגלריה אחרי עשר שנות פעילות, והפעם בנימה קצת יותר אופטימית. זה לא שהסצינה האדריכלית השתנתה לבלי הכר. סדר היום האדריכלי נשאר על כנו חרף התערוכות (גילוי נאות: הייתי שותפה זוטרה לתערוכה בגלריה, שגם היא לא עשתה שום הבדל) ולמרות המסר הביקורתי שניסו להעביר, וגם כיום האדריכלות עדיין לוקחת חלק במימוש מדיניות הכיבוש ומשרתת את כוחות השוק. כהן מזהה עם זאת ניצנים של פעולה אדריכלית חברתית מעשית, ולא רק בתיאוריה, אצל דור חדש של אדריכלים "שהיו חשופים לשיח הביקורתי".

הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים והקליניקה לאדריכלות חברתית במכללה למינהל הן דוגמאות לניסיונות שכבר נעשו ועוררו הדים חיוביים, גם אם עדיין לא הוכיחו את עצמם לטווח ארוך. הספרייה הציבורית לילדי פליטים בגן לוינסקי בתל אביב, שתיכנן האדריכל יואב מאירי, היא דוגמה שראויה לכל הערכה. בשבוע הבא תיפתח בגלריה בבית האדריכל התערוכה "יוצאים אל הכלל", שאצרו ורד פלוק ושירה נוי גורן ומציגה פרויקטים מסחריים בתוך המנגנון הכלכלי הקיים הפועלים גם לטובת הכלל. אם זוהי מגמה או אוסף של מקרים יחידים, ימים יגידו.

שריד אחרון

את מקומה של כהן בגלריה ימלא האדריכל ערן תמיר טאוויל, אדריכל פעיל ובלוגר בתחום האדריכלות. תמיר למד אדריכלות בבריטניה והוא בוגר הטכניון בחיפה לפני עשר שנים. הוא עבד תקופה קצרה עם האדריכל איל ויצמן ותרם לקטלוג התערוכה שלא הוצגה "כיבוש אזרחי" ראיון מכונן עם האדריכל טומי לייטרסדורף, מתכנן ההתנחלויות מעלה אדומים, עמנואל ואריאל. כיום הוא אדריכל שכיר במשרד אדריכלים. הוא עושה תואר שני באדריכלות באוניברסיטת תל אביב וכותב על אדריכלות בכתב העת "דומוס" בעברית.

הבלוג שתמיר כותב מתפרסם בקביעות זה כארבע שנים תחת הכותרת "ערסיטקטורה". השם משלב בין ערסיות לבין ארס פואטיקה, כפי שנושאי הבלוג ואופיו משלבים בין עממיות אדריכלית ואישית לבין ידע וכתיבה מלומדת. הסוגיות שבהן הוא מתמקד קשורות בעיקר להיבטים חברתיים של האדריכלות, בתכנון עירוני ובזהות מקומית באדריכלות. באחד הפוסטים הכריז על קיומו של "סגנון עממי באדריכלות הישראלית", וזיהה את סימניו ובהם בין היתר גג רעפים אדום, תריסי פלסטיק, טיח שפריץ ובנייה באבני לקט המוכרת לרבים משנות ה-50 ובה הוא רואה "שריד אחרון לעבודת היד ההולכת ונעלמת מתחום הבנייה".

בפוסט הראשון שפירסם, תחת הכותרת "ההתרסה המודחקת - פרויקט בנה ביתך והמזרחים", ערך הקבלה בנקודת הזמן בין האדריכלות של פרויקט בנה ביתך לבין המוסיקה המזרחית בישראל, הדוחים את המודרניזם המערבי אבל רוצים לאמץ את המסגרת, והעלה את השאלה אם זוהי תחילתה של אדריכלות עממית השואבת ממסורות ערביות וים-תיכוניות או אופנה חולפת. בפוסט אחר הציע להקים שוק "עממי" בסגנון ים-תיכוני שישתלב בפרויקט הבנייה המתוכנן בכיכר המדינה בתל אביב.

זהות ישראלית באדריכלות היא אחד הנושאים שמעניינים את תמיר, לאו דווקא בביטוייה האמנותיים הגבוהים אלא בגילויה העממיים. נושא אחר שהוא מתכנן להציג בתערוכה - "באיחור ישראלי טיפוסי של 20 שנה" - הוא חללי ג'אנק, במינוח של רם קולהאס. תחנות דלק הן דוגמה מובהקת שאפשר לפרש בדרכים שונות כסמלים במרחב, אבל נותרו מתחת לרדאר של ה"אדריכליסטים".

תמיר הוא כאמור אדריכל פעיל, בהבדל מכהן שוויתרה על עבודה מעשית לטובת התחום העיוני הביקורתי. הוא מודע לבעייתיות ולהבדלים בין נקודות המוצא אבל מסביר שממילא "אני לא באופי של מהפכן". הוא נחשב כדבריו לאחד הבלוגרים היותר מנומסים ברשת, בהשוואה לנימה התוקפנית המקובלת. גם בבלוג וגם ב"דומוס", "שהוא עיתון אופטימי", תמיר אינו מחויב כדבריו "לכתוב על נושאים אקטואליים או על משהו שאני לא מסכים אתו בשום צורה".

להיזכר ולהזכיר

לסיכום הקדנציה של כהן, ראוי להיזכר ולהזכיר כמה תערוכות שהותירו חותם לפחות בזיכרון הפרטי שלי והיו ציוני דרך. בראשן התערוכה "פסטורעליה" של אדריכלית הנוף נעמה מישר, תערוכה שחשפה את הצד האפל מאחורי הפסטורליה של הנוף הישראלי; התערוכה "הביטוס", שאצרה כהן יחד עם האדריכל חיים יעקבי והציגה פרויקט תיעוד שיכונים בירושלים; התערוכה "הפרדה", שאצרו כהן ויעקבי והצביעה על ההפרדה כעל ההיגיון המרכזי המארגן את המרחב הישראלי. זכורה לטוב התערוכה "עיר למאכל" של ערן בינדרמן, שהציג נוף עירוני ממזון מוכן ומתועש ושילב ביקורת על עידן הצריכה עם רגע הומוריסטי נדיר בעולם הביקורת האדריכלית.

עם סיום עבודתה בגלריה, כהן מתחילה בכתיבת עבודת דוקטור באוניברסיטת תל אביב על דרכי פעולה חברתיות הפתוחות לפני אדריכלים כיום, תזה המתייחסת ישירות לעבודתה כאוצרת הגלריה ולשיח הביקורתי שהתעורר בישראל מאז שהתחילה את הפרויקט האוצרותי. לפעילותה של כהן היתה חשיבות חלוצית בתקופה שבה מחקרים ביקורתיים על המרחב הישראלי היו נדירים. התערוכות שאצרה היו יחידות באופיין בנוף תערוכות האדריכלות בישראל. תמיר ייכנס לתפקיד רשמית בעוד כחצי שנה.



בנייה באבן לקט. תצלום מעובד של ערן תמיר טאוויל, אוצר הבית של הגלריה בבית האדריכל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו